רע"א 7920/11 גדילן חברה להשקעות ונכסים נ. עודד ניסים

לפניי בקשת רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג והשופטים י' כהן ו- ר' שפירא ), אשר דחה את ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א' דגן ) וקבע כי אין להתערב בגובה הפיצוי שנפסק לטובתה.

1.

המשיב רכש דירה בבניין בנהריה שהוקם על-ידי המבקשת – חברת יזמות ובנייה. המבקשת הייתה זכאית לבנות דירה נוספת בבניין, שיועדה – על פי הסכם – לבני הזוג איפרגן, גם הם בעלי דירה באותו הבניין (להלן: איפרגן ). בין המבקשת לאיפרגן התנהלו במרוצת השנים הליכים משפטיים ביחס לבניית הדירה הנוספת, שבסיומם הוסכם – במסגרת הסכם פשרה – כי איפרגן יקבלו את השטח המיועד לבניית הדירה בתמורה לסכום של 97,500 דולר. דא עקא, שבמהלך פרק הזמן שחלף, פקע תוקפו של היתר הבניה לדירה הנוספת. בבואה לחדש את היתר הבנייה, לצורך קיום הסכם הפשרה, נתקלה המבקשת בסירוב הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בנהריה (להלן: הוועדה) . הסירוב נבע מהפרות בנייה שביצעו איפרגן והמשיב בשטח המיועד לבניית הדירה הנוספת. בני הזוג איפרגן הסירו את הבנייה הבלתי חוקית, אך המשיב לא עשה כן. משכך, עמדה הוועדה בסירובה לחדש את היתר הבנייה. כמו כן הגישה הוועדה כתב אישום נגד המשיב בגין הבניה הבלתי-חוקית. כתב האישום האמור בוטל בשלב מאוחר יותר, על רקע התיישנות העבירה.

2.

המבקשת הגישה תביעה בבית משפט השלום בחיפה, נגד איפרגן, המשיב ואחרים, בגין הנזקים שנגרמו לה עקב חריגות הבנייה, שמנעו ממנה את קבלת ההיתר ומימוש הסכם הפשרה. המשיב לא התגונן בהליך זה, וכתוצאה מכך נתן בית המשפט (כב' השופט ש' רניאל ) פסק דין בהיעדר הגנה. בפסק הדין נקבע, כי המשיב ישלם למבקשת את מלוא הסכום הנתבע (97,500 דולר) וכן כי עליו להסיר את חריגות הבנייה שביצע. חריגות הבניה לא הוסרו, אלא רק לאחר שהוועדה הגישה בקשה לצו הריסה. בחלוף יותר משנתיים ממתן פסק הדין, הגיש המשיב בקשה לביטולו. לאחר שפסק-הדין המקורי בוטל, שב בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א' דגן ) ודן בתיק.

3.

בית המשפט פסק כי בהכשילו את חידוש היתר הבנייה, גרם המשיב נזק למבקשת. עוד נקבע – בניגוד לגרסת המשיב – כי הוא ידע היטב שחריגות הבנייה בדירתו אינן חוקיות וכי הימנעותו מסילוקן גורמת נזק למבקשת, שכן היא אינה יכולה לחדש את היתר הבנייה. עם זאת, בית המשפט קבע כי המבקשת לא הוכיחה את גובהו המדויק של הנזק שנגרם לה, וכי היא לא פעלה כדי להקטין נזקיה במהלך התקופה. עוד נקבע כי חיוב המשיב במלוא שווי הזכות יהיה משום כפל פיצוי, שכן המבקשת עשויה לממש את זכויותיה בשטח בעתיד. נפסק כי התנהלות המשיב הייתה הפרה יסודית של החוזה בין הצדדים, ועל-כן, חויב המשיב לשלם את גובה הפיצוי המוסכם בחוזה (שהועמד, לאחר התאמה, על סך של 80,000 ש"ח), בתוספת הוצאות ושכר טרחה.

4.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג והשופטים י' כהן ו- ר' שפירא ) דחה את ערעוריהם של הצדדים על פסק-דין זה, וקבע כי על-אף שהפיצוי שנפסק למבקשת נראה, על פניו, נמוך מן המגיע לה, היא לא הביאה די ראיות שיאפשרו לקבוע את גובה הנזק שנגרם לה, ולכן אין עילה להתערבות בפסיקת הפיצוי.

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשת טוענת כי נפלה שגיאה מהותית בקביעת הערכאות הקודמות ביחס לגובה הפיצוי. לשיטתה, היא הביאה די ראיות להוכחת הנזק, מה גם שהדבר נתמך בקביעות של בית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת הדיון שהתנהל בינה לבין בני הזוג איפרגן.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום בו מגלה הבקשה שאלה משפטית שחשיבותה כללית וחורגת מגדרי המחלוקת הפרטנית שבין בעלי הדין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ; רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (לא פורסם 14.6.2011)). הבקשה שלפניי, נסבה כולה על עובדות המקרה הפרטני, ואינה מעלה כל שאלה החורגת מדל"ת אמותיה של המחלוקת בין הצדדים. הערכאה הדיונית נסמכה בהחלטתה על ממצאים עובדתיים שעמדו לפניה בשאלת גובה הנזק, ועל אופן עמידת המבקשת בנטל ההוכחה במשפט האזרחי. בהשגות על קביעות אלה, תמעט ערכאת הערעור להתערב, והדברים אמורים ביותר שאת שעה שמדובר בערעור שני ( ראו: רע"א 7302/06 פרדי נ' חשין , פסקה 4

(לא פורסם, 23.10.2006)). זאת ועוד, אפילו אניח לטובת המבקשת כי נפלה טעות בהחלטה בנוגע לגובה הפיצוי – ואיני נדרש לנקוט עמדה בנדון – אין בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (השוו: בע"מ 4022/11

פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 10.7.2011); רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם, 18.6.2006); רע"א 3954/98 קנית השלום נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסם, 15.11.1998)).

נוכח האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.