רע"א 8-23 רע"א 8-23

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 2.11.2022, בע"א 2679-11-21 ובע"א 539-01-22 (השופטים ד' כהן-לקח, ד' גדעוני ו-ע' אבמן-מולר), שבגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים, מיום 4.7.2021, בת"א 38646-03-20 (השופט א' סילברמן).

רקע והליכים קודמים

2.בקשה זו הריהי, בדרכה הייחודית, הסתעפות נוספת של מסכת סכסוכים נרחבת, חוצת ערכאות, אשר ניטשת בין בא-כוח המבקשים, עו"ד עמוס גבעון, לבין המשיב, עו"ד אמג'ד ג'אבר (להרחבה, ראו: רע"א 6031/20 גבעון נ' ג'אבר, פסקה 1 (25.10.2020) (להלן: עניין פלוני); כמו כן ראו: ע"א 7986/21 פלוני נ' ג'עבר (5.12.2022); רע"א 824/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 9 (7.3.2021); רע"א 4075/19 גבעון נ' ג'אבר (2.7.2019)). גם הסתעפות זו נהפכה, כשלעצמה, להתדיינות מתגלגלת ועבת כרס, הרבה מעבר למידות שראויות היו להליך המשפטי אשר ניצב בבסיסה.

3.עניינה של הבקשה דנן, אם כן, במשולש היחסים שבין עו"ד גבעון, עו"ד ג'אבר, והמבקשים, בני הזוג לודי סוהיל וסאמר סעיד (להלן: בני הזוג). ביום 25.10.2010, הגישו בני הזוג לבית משפט השלום בירושלים תביעת נזיקין נגד בית החולים מקאסד, בטענה לרשלנות רפואית, אשר הביאה למות בִּתם הקטנה (ת"א 9866-10-17). בתביעה זו יוצגו המבקשים, בתחילה, על-ידי בא כוחם הנוכחי – עו"ד גבעון, שאליו הגיעו בתיווכו של עו"ד ג'אבר. התיווך נעשה כחלק מהסכם כללי בין עורכי הדין, שבמסגרתו העביר עו"ד ג'אבר תיקי נזיקין – מרביתם של תובעים מן המגזר הערבי, שנגרמו להם או לילדיהם נזקי גוף – לטיפולו של עו"ד גבעון, בתמורה לאחוז מסוים משכר הטרחה. במהלך ניהול התביעה, התגלע סכסוך בין עורכי הדין, ובעקבותיו חדלו השניים משיתוף הפעולה. בכל הנוגע להליך דנא, משמעות הדבר היתה, כי החל משלב זה, נטל עו"ד ג'אבר לידיו את ניהול התביעה נגד בית החולים. בסופו של דבר, נסתיימה התביעה בפסק דין בדרך של פשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, שבגדרו חויב בית החולים לשלם לבני הזוג סך של 275,000 ₪.

4.ביום 3.10.2017, הגיש עו"ד גבעון תביעה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בירושלים, נגד עו"ד ג'אבר ובני הזוג (ת"א 9866-10-17). בכתב התביעה, טען עו"ד גבעון, כי שכר הטרחה שהיה זכאי לו, מכוח זכיית בני הזוג בתביעתם נגד בית החולים – לא שולם. זאת, בניגוד להסכמים שכרת עם עו"ד ג'אבר ועם בני הזוג. בהליך זה, שימש עו"ד ג'אבר הן כנתבע, לצד בני הזוג, הן כבא-כוחם של בני הזוג. התביעה – התקבלה בחלקה, במובן זה שעו"ד ג'אבר חויב בתשלומים שונים לעו"ד גבעון. אשר לבני הזוג, נקבע, כי אלה העבירו את רכיב שכר הטרחה מסכום הפיצוי שקיבלו לידם, ועל כן, אין כל יריבות בינם לבין עו"ד גבעון, וכלל לא היה מקום לגרור אותם להליך שעניינו בסכסוך בין עורכי הדין. את קולר האשמה, בעניין זה, תלה בית משפט השלום בצווארו של עו"ד ג'אבר, ולכך הוסיף, כי "טענת [עו"ד גבעון] כי [עו"ד ג'אבר] מצוי בניגוד עניינים מול [בני הזוג]", בכל הנוגע ליִצוגם באותו ההליך, היא טענה "כבדת משקל". לנוכח קביעות אלה, חִייב בית משפט השלום את עו"ד ג'אבר בתשלום הוצאות בני הזוג, בסך של 35,000 ₪, תוך שהודגש, כי "פסיקת הוצאות [בני הזוג] מוטלת על [עו"ד ג'אבר] כבעל דין ולא כבא כוח [בני הזוג]".

5.ביום 20.2.2020, הגיש עו"ד גבעון לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעור על פסק הדין (ע"א 53919-02-20). הערעור כלל טענות כלפי עו"ד ג'אבר, כמו גם כלפי בני הזוג. ואולם, זמן קצר לאחר מכן, ביום 1.3.2020, הודיע עו"ד גבעון כי הוא חוזר בו מטענותיו נגד בני הזוג, וכי הללו יִפּו את כוחו לייצגם בהליך. ביום 18.5.2020, הגיש עו"ד ג'אבר ערעור שכנגד (ע"א 35656-05-20). בערעורו, הלין עו"ד ג'אבר, בין היתר, על חיובו בהוצאות בני הזוג. בנקודה זו, הערעור – התקבל. נקבע, כי "מטרת החיוב לא היתה לשפות את [בני הזוג] על הוצאותיהם אלא להעניש את ג'אבר על התנהלותו או אולי לפצותם על עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב גרירתם להליך, אלא שלא לכך נועד החיוב בהוצאות". לפיכך, על אף ש"יש להצטער על המצב שנוצר", הרי שאם עומדות לבני הזוג "טענות כלפי התנהלותו של ג'אבר [...] מקומן של אלה בהליך מתאים. כפי שלמדנו לדעת, לאחר הגשת הערעורים שבנדון הוגשה על ידי [בני הזוג], באמצעות עו"ד גבעון, תביעה כנגד ג'אבר, ומטבע הדברים טענותיהם כנגד ג'אבר תתבררנה שם". ביום 15.11.2020, הגישו עו"ד גבעון ובני הזוג בקשת רשות ערעור על פסק הדין (רע"א 7892/20); הבקשה – נדחתה, בהחלטתי מיום 13.12.2020.

6.ואכן, כפי שנזכר, ביום 18.3.2020, במקביל להליך שהתנהל לגבי שכר הטרחה, הגישו בני הזוג לבית משפט השלום בירושלים תביעה נגד עו"ד ג'אבר (ת"א 38646-03-20). בכתב התביעה נטען, כי עו"ד ג'אבר התרשל במילוי תפקידו; הן במסגרת תביעתם נגד בית החולים, הן במסגרת הגנתם מפני תביעת שכר הטרחה של עו"ד גבעון. את התביעה העמידו בני הזוג, אשר יוצגו בהליך על-ידי עו"ד גבעון, על סך של מיליון ₪. התביעה – התקבלה בחלקה. לגבי תביעת בני הזוג נגד בית החולים נקבע, כי לא עלה בידי בני הזוג להוכיח את מלוא התנאים הנדרשים, לצורך ביסוס תביעת רשלנות מקצועית המופנית נגד עורך דין; בפרט, כי לא הוכח שאילו נהג עו"ד ג'אבר אחרת מכפי שנהג – היתה מתקבלת בהליך הכרעה שונה מזו שנתקבלה. אשר לאופן ניהול הגנת בני הזוג, במסגרת תביעת שכר הטרחה – נקבע, כי התנהלות עו"ד ג'אבר בהליך "מהווה הפרה של חובותיו [כלפי בני הזוג] כעו"ד המייצג אותם בהליך", וכי הלה יִצג את בני הזוג "כשהוא מצוי בניגוד עניינים" כלפיהם, עד כדי "ניצולם" לצרכי הסכסוך שבינו לבין עו"ד גבעון. מן העבר השני, נשקלה העובדה ש"בסופו של יום התביעה נגד [בני הזוג] נדחתה", כך שהנזק שנגרם להם מסתכם, בעיקרו של דבר, בכך שתביעת עו"ד גבעון נגדם לא סולקה על הסף, ובכך שהם לא יצרו יריבות נגד עו"ד ג'אבר עוד באותו ההליך, ועל כן, נדרשו לנהל הליך נוסף נגדו, בעילה של רשלנות מקצועית. נפסק אפוא, "על דרך האומדנה", כי "יש מקום לחייב את [עו"ד ג'אבר] לשפות את [בני הזוג] בגין התנהלותו בהליך [שכר הטרחה] בסך כולל של 50,000 ₪".

7.הצדדים סרבו להשלים עם פסק הדין, והגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים ערעורים הדדיים (ע"א 2679-11-21; ע"א 539-01-22). ביום 2.11.2022, התנהל דיון בערעורים. לאחר ששמע את הערות בית המשפט, חזר בו עו"ד ג'אבר מערעורו; בני הזוג, לעומת זאת, עמדו על ערעורם. בו ביום, ניתן פסק הדין. ערעור בני הזוג – נדחה, ומכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

דיון והכרעה

8.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, אף ללא צורך בתשובה. המקרה אינו מעורר סוגיה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים; גם חשש שמא נגרם עיוות דין – אין כאן.

9.לטענת בני הזוג, קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה פסקי הדין שניתנו במסגרת תביעת שכר הטרחה של עו"ד גבעון, אינם מקימים מעשה בית דין בינם לבין עו"ד ג'אבר – מעוררת שאלה משפטית כללית, ואף גורמת לעיוות דין. טענה זו – אין בידי לקבל. כפי שתואר, במסגרת הליך שכר הטרחה, שלל בית המשפט המחוזי, במפורש, את האפשרות לקבוע קביעות לגבי היחסים שבין בני הזוג לבין עו"ד ג'אבר; כדבריו, אשר הובאו לעיל: "ככל של[בני הזוג] טענות כנגד התנהלותו של ג'אבר [...] מקומן של אלה בהליך מתאים. כפי שלמדנו לדעת, לאחר הגשת הערעורים שבנדון הוגשה על ידי [בני הזוג], באמצעות עו"ד גבעון, תביעה כנגד ג'אבר, ומטבע הדברים טענותיהם כנגד ג'אבר תתבררנה שם" (ההדגשות הוּספוּ – נ' ס'). על קביעות אלה שבתי גם אני, במסגרת דחיית בקשתם של בני הזוג ועו"ד גבעון למתן רשות ערעור: "טענות [בני הזוג ועו"ד גבעון] לגבי התנהלותו של [עו"ד ג'אבר] עם לקוחותיו, בעייתית ככל שתהיה, אינן נוגעות לענייננו כאן". מדובר אפוא בקביעות שערכאות הערעור הותירו במפורש לבירור עתידי; משכך, אין כל נפקות לקביעות בית משפט השלום, שבהן מבקשים בני הזוג להיאחז. דין הטענה, אם כן, להידחות.

10.הוא הדין גם לגבי טענה נוספת שמעלים בני הזוג, כי "לאור הקביעות החמורות בפסק הדין של בית משפט השלום, טעו הערכאות קמא כשפסקו ל[בני הזוג] פיצויים בסך 50,000 ש"ח בלבד". בשים לב לכך שמדובר בפיצוי על דרך האומדנה, שניתן בגין נזק לא ממוני, תוך שלא הוכח כל נזק קונקרטי שנגרם לבני הזוג כתוצאה מהתנהלותו של עו"ד ג'אבר; ובהתחשב בכך שבית משפט זה הבהיר, לא פעם ולא פעמיים, כי טענות לגבי גובה הפיצוי שנפסק, אינן מצדיקות מתן רשות לערער, ב'גלגול שלישי' – ברי, כי גם בטענה זו, אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 7920/11 גדילן חברה להשקעות ונכסים בע"מ נ' ניסים, פסקה 6 (21.11.2011); רע"א 4051/08 דויטש נ' עיריית פתח תקוה, פסקה י (8.7.2008); רע"א 4672/00 מילשטיין נ' צייטלין (25.9.2000)).

11.לבסוף, גם בטענת בני הזוג כי "טעו הערכאות קמא כשלא קבעו [...] כי [עו"ד ג'אבר] עיכב את כספי הנאמנות של [בני הזוג]" – לא מצאתי ממש. כפי שהודו בני הזוג בבקשתם, מדובר בטענה עובדתית מובהקת. כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות מסוג זה; קל וחומר, כאשר עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור, ב'גלגול שלישי' (רע"א 6385/22 לבקוביץ נ' עיריית חולון, פסקה 5 (4.12.2022)). לא מצאתי בטענות בני הזוג טעם טוב לסטות מכלל זה; ממילא, אף אם אניח כי נפלה שגיאה עובדתית בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, הרי שאין די בכך כדי לבסס עילה למתן רשות ערעור.

טרם סיום

12.לא ניתן לסיים, מבלי להתייחס לתמונה העגומה המתקבלת מן הצלילה למערכת הסכסוכים הסבוכה שמנהלים ביניהם עו"ד גבעון ועו"ד ג'אבר, תוך שבחלק ניכר מן המחירים נושאים, לא אחת, לקוחותיהם או לקוחותיהם לשעבר של שני עורכי הדין. בתי המשפט השונים כבר העירו את אשר העירו בעניין זה; בין היתר צוין, כי "יש להצר על כך שתביעת רשלנות רפואית הולידה שרשרת של הליכים משפטיים, הנובעת מסכסוכי שכר טרחה של עורכי הדין שהיו מעורבים באותה תביעה במישרין או בעקיפין מאחורי הקלעים [...] וכפי שציין בית משפט השלום בפסק דינו בתביעה הקודמת [...] נכמרו רחמיו 'על הלקוחות שנקלעו למלחמת עולם בין שני עורכי הדין'" (עניין פלוני, פסקה 1). כפי שפורט לעיל, בהליך דנן קבע בית משפט השלום, קביעות קשות לגבי אופן התנהלותו של עו"ד ג'אבר, בעת שייצג את בני הזוג, כאשר בחינת התמונה כמכלול מעוררת חשש, כי ליקויים אלה, הם חלק מתופעה רחבה יותר, שבה בעלי דין, אשר איתרע מזלם להיקלע לסכסוך שבין שני עורכי הדין, אינם זוכים לכך שעניינם יטופל כראוי; זאת, ביתר שאת, בשים לב לחולשותיהם האפשריות של אותם בעלי דין, אשר חוו טרגדיות אנושיות קשות, ולא אחת ניצבים גם לפני מחסומי שפה וידע משפטי (ראו למשל: ת"א (מחוזי מרכז) 53135-11-18 פלוני נ' ון אמדן, פסקאות 62-61 (12.9.2021)). עורכי הדין יתנו אפוא דעתם על כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1996, ובפרט לכלל 2, המורה כי "עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט"; ולכלל 14(א): "לא ייצג עורך דין לקוח, לא יקבל על עצמו לייצגו ולא ימשיך בייצוגו, אם קיים חשש שלא יוכל למלא את חובתו המקצועית כלפיו, בשל עניין אישי שלו, או בשל התחייבות או חובת נאמנות שיש לו כלפי אחר". לצערי, במקרה זה מתברר כי יש לציין את המובן מאליו: מצופה, כי כללים אלה יהיו נר לרגלי עורכי הדין דנן, בבואם לנהל את ענייניהם המשפטיים של לקוחותיהם, תוך שיימנעו מלערב בעניינים אלה סכסוכים חיצוניים, המתנהלים בין עורכי הדין לבין עצמם. בכגון דא, יש להקפיד הקפדה יתרה, מכוח חובת הנאמנות הבסיסית המוטלת על עורכי הדין, שלא להכניס את לקוחותיהם לזירת ההתגוששות ביניהם, שלא מרצונם ושלא בטובתם.

13.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.