רע"א 6031/20 עו"ד עמוס גבעון נ. עו"ד אמג'ד ג'אבר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ר' חיימוביץ ) מיום 20.8.2020 בת"א 53135-11-18.

1.

המבקש והמשיבים 4-2 הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה נגד המשיב 1 (להלן: המשיב ), בה נטען בין השאר כי האחרון התרשל כלפיהם בתפקידו כעורך דין.

[במאמר מוסגר: מבלי להידרש לפרטי התביעה הסבוכה, ומבלי להידרש לשאלה אם היה מקום להגיש את התביעה בנסיבותיה לבית המשפט המחוזי (ולא נעלם מעיני סכום התביעה), אומר כי יש להצר על כך שתביעת רשלנות רפואית הולידה שרשרת של הליכים משפטיים, הנובעת מסכסוכי שכר טרחה של עורכי הדין שהיו מעורבים באותה תביעה במישרין או בעקיפין מאחורי הקלעים. אציין כי המשיבים 4-2 הם התובעים בתביעת הרשלנות הרפואית, וכפי שציין בית משפט השלום בפסק דינו בתביעה הקודמת (ת.א. 25377-11-13), נכמרו רחמיו "על הלקוחות שנקלעו למלחמת עולם בין שני עורכי הדין". כשלעצמי, התקשיתי להבין מדוע המשיבים 4-2 הם משיבים בבקשה דנן, שהרי הם תובעים כעת שכם אל שכם לצד המבקש (לאחר שנתבעו על ידו בתביעה הקודמת). אף התקשיתי להבין מדוע עו"ד ואן אמדן, שייצג את המשיבים 4-2 בתביעה הקודמת שהגיש המבקש כנגדם, מוצא עצמו כעת כנתבע מס' 1 לצד המשיב, אך למבקש פתרונים].

ביום 20.8.2020 הגיש המבקש בקשה להוסיף לתיק מוצגי התביעה מסמכים שונים, ביניהם החלטות שיפוטיות שניתנו בנוגע למשיב בהליכים אחרים. בית משפט קמא קבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי וכי לא צורף לה תצהיר כדין, והורה על דחייתה.

בבקשה שלפניי טען המבקש כי בנסיבות העניין, בקשתו לבית משפט קמא לא הוגשה בשיהוי וכי לא היה צורך לצרף לה תצהיר.

2.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה.

לכאורה, יש רלוונטיות למסמכים שביקש המבקש להגיש, ואף ספק אם היה צורך לצרף תצהיר על מנת להגישם, שהרי מדובר בהחלטות שיפוטיות. עם זאת, היה מקום לצרף תצהיר על מנת להסביר מדוע מסמכים אלה הוגשו בשיהוי. החלטת בית משפט קמא היא החלטה דיונית במהותה, המצויה בלב שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות מסוג זה ( ראו, מני רבים, רע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' ליטבק , בפסקה 12 (23.4.2013); רע"א 2124/13 רבינוביץ נ' הפטריארך היווני האורתודוקסי , בפסקה 10 (21.7.2013)).

זאת ועוד. רשות ערעור על החלטה של בית משפט מחוזי בעניין אזרחי אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984) . ואולם, המבקש כלל לא טען כי בקשתו עומדת בתנאים אלו, אלא התמקד בתקיפת נימוקי ההחלטה של בית משפט קמא. לא שוכנעתי אפוא כי אם בקשתו לא תידון כעת ייפגעו זכויותיו או שעלול להיגרם לו נזק ממשי, באשר יהיה הוא רשאי להעלות טענותיו במסגרת ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא, ככל שיוגש, וככל שמסמכים אלה לא יוגשו בהמשך (למשל, במסגרת חקירתו הנגדית של המשיב). בנסיבות אלו, די בכך כדי לדחות את הבקשה (ראו רע"א 6786/13 אי אונליין קפיטל (אי.או.סי) בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב , בפסקה 6 והאסמכתאות שם (12.3.2014)).

3.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.