רע"א 7937-22 רע"א 7937-22

לפניי בקשה לעיון חוזר בהחלטתי שלא לפטור את המבקש מאגרה וערובה.

תחילה יצוין כי המבקש טען שההחלטה אינה מתייחסת לסכום המופקד בקופת בית המשפט המחוזי. בידי המבקש האפשרות להגיש בקשה למשוך את הכספים מקופת בית המשפט המחוזי ולעשות בהם שימוש כפי רצונו ככל שבקשתו תתקבל. מטבע הדברים, אינני מביעה עמדה לגופה של הבקשה, ככל שתוגש.

לגוף הדברים, המבקש מבקש להתייחס לאמור בהחלטתי כי הוא לא פירט לגבי אפשרויותיו להסתייע באחרים ולא צירף תדפיסי חשבון בנק הכוללים תנועות. הוא טען בבקשתו שבכותרת כי הוא לא יודע כיצד לטעון שאין לו במי להסתייע והעלה את השאלה האם יש צורך לפגוע בפרטיותו ובפרטיות סביבתו. אכן, מאחר שלא ניתן פירוט, לא היה בידי בית המשפט לבחון כדבעי את מצבו הכלכלי של המבקש. זאת במיוחד נוכח טענתו בסעיף 19 לבקשתו מיום 28.11.2022, כי לעתים מתקבלת עזרה כלשהי ממשפחתו.

המבקש טען גם כי לא צירף את דפי החשבון הכוללים תנועות מפני שהטעם שביסוד בקשתו לא נבע מחוסר הכנסות אלא מתוצאה של מצב חשבון. אין לקבל טענה זו. ההכנסות וההוצאות משפיעות על מצב החשבון, ובחינת היתרה הכספית לבדה עלולה שלא להתחשב בנכסים האחרים שברשות משק ביתו של המבקש.

עיינתי גם ביתר טענותיו של המבקש, לרבות באשר למצב הכלכלי מאז הוגשה הבקשה הקודמת. כפי שהובהר גם בהחלטה, הנתונים בכללותם מצביעים על הכנסת משק בית שמאפשרת את תשלום האגרה והפקדת הערובה, גם אם יידרש לכך מאמץ מסוים (בהתחשב בנוסף בנתונים הנוספים שנזכרים בבקשה). פרט לאמור, לא מצאתי לקבל את הטענה לפיה מתן פטור מהפקדת ערובה אין פירושה הטלת נטל ההוצאות על המשיב. אין די בהתחייבות כללית של המבקש כי אילו יחויב בהוצאות, ידאג לשלם את ההוצאות שנפסקו. מלבד העובדה שיש באמירה זו כדי להעיד על כך שהמבקש יכול לשלם את האגרה ולהפקיד את הערובה, ממילא, ככל שלא ייפסקו הוצאות בהליך, הרי שהסכום האמור עשוי לחזור אל המבקש.

בשל הנימוקים שלעיל, אין בידי לקבל את בקשת המבקש לעיון חוזר. ניתנת למבקש ארכה לתשלום האגרה והפקדת הערובה עד ליום 12.2.2023, שאחרת ההליך עשוי להימחק ללא צורך בהודעה נוספת.