רע"א 7937-22 רע"א 7937-22

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 20.11.2022 (רת"ק 24168-11-22, השופט ג' דניאל). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע מיום 9.11.2022 (ת"ק 34943-05-22, הרשמת הבכירה מ' גולדנר). לצד בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע תשלום הוצאות משפט שהוטלו על המבקש בהליך בבית המשפט לתביעות קטנות.

2.מקורו של ההליך דנן בתא קולי שהקים פעיל בארגון המכונה "הפלג הירושלמי", במטרה להפיץ תכנים הקשורים במאבק של הארגון נגד גורמים שונים (להלן בהתאמה: התא הקולי ו-מקים התא). מבלי להידרש לפירוט שאינו נחוץ להליך זה, די יהיה בכך שאציין כי במשך תקופה של כשנתיים העלה המבקש תכנים שונים לתא הקולי, באישורו של מקים התא. עוד יוער כבר עתה כי הגישה לתכנים בתא הקולי הוגבלה באמצעות מספר אמצעי בקרה, כך שההאזנה להם התאפשרה למנויים מסוימים אשר קיבלו הרשאות מתאימות. על רקע זה, במוקד הבקשה דנן ניצבות טענות המבקש לפיהן המשיב האזין לתכנים שהועלו לתא הקולי, ואף הקליט את חלקם, על אף שלא נכלל ברשימת המנויים האמורה.

3.ביום 16.5.2022 הגיש המבקש תביעה כספית נגד המשיב לבית המשפט לתביעות קטנות ובה עתר לקבלת פיצוי בגובה 34,600 שקלים. בעיקרו של דבר, המבקש טען כי במעשיו האמורים ביצע המשיב כלפיו עוולה של האזנת סתר וכן פגע בפרטיותו. כל זאת, כך על פי הנטען, בניגוד להוראות לחוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 (להלן: חוק האזנת סתר או החוק), ולחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. מנגד, המשיב עמד על כך שמעשיו אינם מהווים עוולה. לטענתו, הוא קיבל בהסכמה מאנשים שונים את פרטי הגישה לתא הקולי, אשר היו נחלת הכלל, ובכך הצטרף לאלפי אנשים נוספים שהאזינו לתכנים שהעלה המבקש לתא הקולי. עוד טען המשיב שחלק מההקלטות שביצע נעשו לבקשת המשטרה, במסגרת הליך פלילי שהתנהל נגד מקים התא ושבו נחקר המשיב כעד (ראו: ת"פ שלום ת"א 14763-4-15 מדינת ישראל נ' טריגר (25.08.2021) (להלן: ההליך הפלילי)). המשיב אף סמך טענתו על קביעה בפסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו בגדרי ההליך הפלילי, לפיה פרטי הגישה לתא הקולי היו זמינים לכל.

4.בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה בקבלו את גרסתו של המשיב. בתמצית, נקבע כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח שמעשיו של המשיב עולים לכדי האזנת סתר, כהגדרתה בחוק. בהקשר זה קבע בית המשפט לתביעות קטנות, בין היתר, כי סעיף 1 לחוק דורש שהאזנה תבוצע באמצעות "מכשיר", ואילו במקרה דנן לא נסתרה טענת המשיב לפיה האזין לתכנים ככל בר הרשאה, בעזרת פרטי הגישה שקיבל. בהמשך לכך, נקבע כי אף לא הוכח שהאזנה בוצעה "ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה". זאת, בשים לב לכך שהמשיב קיבל את הגישה לתכנים דרך מספר בעלי הרשאה, המהווים "בעלי שיחה" לצורך זה. בית המשפט לתביעות קטנות אף ציין כי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הקביעות בהליך הפלילי לפיהן התא הקולי היה כאמור נגיש לציבור רחב ובלתי-מסוים. בהתאם, נדחתה אף טענת המבקש לפגיעה בפרטיות.

5.המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור אשר בה פירט את השגותיו ביחס לכל אחת מקביעותיו של בית המשפט לתביעות קטנות. בעיקרו של דבר, הבקשה התמקדה בטענה שבית המשפט לתביעות קטנות שגה בקבעו כי גישתו של המשיב לתא הקולי הושגה בהסכמה של אחד מבעלי השיחה. בפרט, טען המבקש שהיה על בית המשפט לתביעות קטנות לדרוש מהמשיב לחשוף את זהותם של הגורמים שנתנו לו את ההסכמה להאזין לתא הקולי, כתנאי לקביעה שאכן התקיימה הסכמה כאמור.

6.בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, בציינו שנימוקי הערעור מושתתים בעיקרם על טענות עובדתיות הנוגעות לבסיס הראייתי שהונח בפני בית המשפט לתביעות קטנות. ממילא, כך נקבע, המבקש לא עמד בנטל להצביע כי נפל פגם בקביעותיו של בית המשפט לתביעות קטנות, שנשענו על הראיות והעדויות שהובאו בפניו, וככאלה מוגבלות לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה.

7.הבקשה שבפני מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובה המבקש שב וטוען כי בית המשפט לתביעות קטנות שגה בכך שדחה את תביעתו. בפרט, המבקש מלין על קביעות עובדתיות שונות שנכללו בפסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, וכן על הדרך שבה יישם את הוראותיו של חוק האזנת סתר ביחס אליהן. על רקע זה, נטען כי הבקשה מעלה לדיון שאלות עקרוניות שונות הנוגעות לפרשנות הדין.

8.לאחר שבחנתי את טענותיו של המבקש הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה. בנסיבות העניין לא התרשמתי כי הבקשה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". הדברים אמורים ביתר שאת כשמדובר בבקשה שמקורה בהליך של תביעה קטנה, אשר כידוע הדיון במסגרתו אמור להיות יעיל וחסכוני ואין זכות קנויה לערער על תוצאותיו (ראו: רע"א 2911/22 קנוהל נ' אטדגי, פסקאות 10-9 (10.5.2022); רע"א 8911/22 שולמן נ' בכור, פסקה 8 (25.1.2023)). כך, הבקשה דנן מכוונת בעיקרה כנגד ממצאים שבעובדה, וחרף טענותיו של המבקש לא התרשמתי שהיא מעוררת לדיון שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. כמו כן לא התרשמתי כי דחייתה עלולה לגרום עיוות דין.

9.סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא מתייתרת גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.