רע"א 8911-22 רע"א 8911-22

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 22.11.2022 (רת"ק 2948-11-22, השופט א' אינפלד). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באשדוד מיום 20.9.2022 (ת"ק 42086-04-22, הרשמת הבכירה מ' פרי).

2.נקודת המוצא להליך שבפני מצויה בחוזה שנחתם ביום 4.3.2021 (להלן גם: החוזה) לפיו מכרו המשיבים את דירתם למבקשים. לענייננו די לציין כי בחוזה נקבעו מועדי התשלום, וכן נכתב כי במקרה של איחור בתשלום העולה על חמישה ימים יחויבו המבקשים בפיצוי מוסכם של 300 שקלים בגין כל יום איחור. על פי הנטען, המבקשים איחרו בביצועם של שניים מבין ארבעת התשלומים שעליהם הוסכם, וזהו הרקע להליך הנוכחי.

3.ביום 25.4.2022 הגישו המשיבים תביעה כספית נגד המבקשים בבית המשפט לתביעות קטנות. המשיבים תבעו פיצוי מוסכם בסך 15,300 שקלים בגין איחור מצטבר של 51 ימים בתשלום התמורה לדירה – איחור של 9 ימים בהעברת התשלום השני ושל 42 ימים בתשלום השלישי בהתאם לחוזה. כמו כן, המשיבים תבעו פיצוי בסך של 937.5 שקלים בגין הריבית ששילמו על הלוואה שנאלצו ליטול על רקע האיחור בתשלומים. מנגד, טענו המבקשים להגנתם כי לא עמדו במועד התשלום בעקבות נסיבות שאינן בשליטתם – ביניהן, סגרים ועיכובים במתן שירות מהבנק בשל מגפת הקורונה, וכן המתנה לקבלת תשלום מרוכשי דירה אחרת שמכרו בעצמם. בנוסף, המבקשים טענו כי בינם לבין בא-כוחם של המשיבים הייתה הסכמה בעל-פה לפיה איחור בן מספר ימים, כמו זה שחל בהעברת התשלום השני, לא ייחשב כהפרת החוזה המזכה בפיצויים (להלן: ההסכמה בעל-פה). המבקשים הוסיפו וטענו כי התשלום השלישי, שהיה התשלום המשמעותי ביותר, היה מותנה בקבלת "מכתב כוונות" עדכני מהמשיבים בעניין סילוק הלוואת המשכנתה הרשומה על הדירה (להלן: מכתב הכוונות), או לחלופין בהשלמת סילוקה של הלוואת המשכנתה. דא עקא, כך נטען, מכתב כוונות כאמור התקבל יומיים בלבד לפני המועד שנקבע לתשלום זה בחוזה, והדבר הוביל לאיחור בביצועו.

4.בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את התביעה בחלקה, והעמיד את סכום הפיצוי על סך של 11,700 שקלים בלבד. בעשותו כן ציין בית המשפט לתביעות קטנות, בין היתר, כי מצא לקבל בחלקן את טענות ההגנה שהעלו המבקשים ביחס לאיחור בקבלת מכתב הכוונות, וכן באשר לדרישת המשיבים לחיובם בתשלומי הריבית שנאלצו לשלם.

5.ביום 2.11.2022 המבקשים, שבשלב זה היו מיוצגים על-ידי בא-כוחם הנוכחי, הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע. בעיקרו של דבר, בבקשתם טענו כי בית המשפט לתביעות קטנות שגה עת דחה את טענתם בדבר ההסכמה בעל-פה, וזאת אף מבלי לזמן את בא-כוחם של המשיבים להעיד. כמו כן, בבקשת רשות הערעור העלו המבקשים טענות הגנה חדשות אשר נטען כי יש בהן להצדיק את האיחור בהשלמת התשלום השלישי בהתאם לחוזה.

6.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן רשות ערעור וכן את הבקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי הבהיר כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות לדחות את טענת המבקשים באשר להסכמה הנטענת בעל-פה. כמו כן, בית המשפט המחוזי הוסיף כי הליך הערעור אינו המקום להצגת טענות חדשות אשר לא הוצגו בפני הערכאה הדיונית. בהקשר זה אף צוין כי העדר ייצוגם של המבקשים אינו מהווה נסיבה חריגה המצדיקה הוספת טענה חדשה בערעור, שכן הדבר נבע מטבעו של ההליך בבית המשפט לתביעות קטנות.

7.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקשים חוזרים בה על טענותיהם כפי שאלו הועלו בערכאות הקודמות.

8.לאחר שבחנתי את טענותיהם של המבקשים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובה, משזאת אינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בבקשה שמקורה בהליך של תביעה קטנה, אשר בשים לב לאופיו, הדיון במסגרתו נועד להיות יעיל וחסכוני ואין זכות קנויה לערער על תוצאותיו (ראו: רע"א 3673/20 פנחס נ' משטרת ראש העין, פסקה 10 (11.8.2020); רע"א 2911/22 קנוהל נ' אטדגי, פסקה 9 (10.5.2022)). הבקשה דנן נטועה היטב בנסיבותיהם הפרטניות של הצדדים והטענות הכלולות בה נושאות אופי "ערעורי" במהותן – כך שלא מתעוררת כל שאלה משפטית עקרונית. אף לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום למבקשים עיוות דין.

9.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.