רע"א 7952-23 רע"א 7952-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 27.6.2023 (ע"ר 30380-06-23, סגן הנשיא ש' שוחט). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי מיום 31.3.2023 (ע"א 29176-02-23, השופט י' שקד בסמכותו כרשם) שבגדרה נדחתה בקשה לפטור את המבקשת מהפקדת מערובה.

2.מקורה של הבקשה שבפני בתביעה שהגישה המבקשת ביום 4.2.2020 לבית משפט השלום בתל אביב-יפו נגד בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, הוא המשיב (להלן: הבנק). בתמצית, המבקשת טענה בתביעתה כי קיבלה "אישור עקרוני" להלוואת משכנתה מהבנק ורכשה דירה בהסתמך על כך, אך לימים לא ניתנה לה משכנתה כאמור, והדבר גרם לה לנזקים כלכליים ועוגמת נפש. מבלי לפרט יצוין כי ביום 5.4.2021, לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים, סילק בית משפט השלום את התביעה על הסף, בקבעו שהתביעה אינה מגלה עילה (ת"א 9567-02-20, השופט ג' הימן). המבקשת ערערה על כך, ובית המשפט המחוזי הורה ביום 6.6.2022, בהסכמת הבנק, על החזרת התיק לבית משפט השלום לבירור התביעה ועל הגשת כתב תביעה מתוקן (ע"א 43914-05-21, השופטים ע' רביד, נ' שילה, ו-ס' רסלר-זכאי). המבקשת נמנעה מהגשת כתב תביעה מתוקן במשך חודשים ארוכים, וביום 6.11.2022 הבנק הגיש בקשה למחיקת התביעה תוך חיוב המבקשת בהוצאות. המבקשת הסכימה למחיקת התביעה בתנאי שלא תחויב בהוצאות. ביום 15.12.2022 דחה בית משפט השלום את התביעה תוך חיוב המבקשת בהוצאות לטובת הבנק.

3.ביום 13.2.2023 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין המשלים לבית המשפט המחוזי. במועד הגשת הערעור המבקשת נמנעה מהפקדת ערובה כנדרש לפי תקנה 135(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). ביום 14.2.2023 המזכיר הראשי בבית המשפט המחוזי מסר למבקשת הודעה שלפיה עליה להפקיד ערובה בסך של 20,000 שקלים כנדרש בתקנות. חרף הודעתו של המזכיר הראשי המבקשת לא הפקידה את הערובה, וביום 15.3.2023 הבנק הגיש בקשה למחיקת הערעור בשל כך. במסגרת בקשה זו הבנק אף ציין כי המבקשת לא שילמה לו את ההוצאות שבהן חויבה בבית משפט השלום.

4.ביום 23.3.2023 המבקשת הגישה תגובה לבקשה למחיקת הערעור ואליה צירפה בקשה לפטור מהפקדת ערובה או להפחתת גובהה. המבקשת, שפירטה את נסיבותיה האישיות, טענה כי אין ביכולתה לשלם את הסכום המבוקש, כי סיכויי הערעור גבוהים וכי דחיית בקשתה תפגע בזכות גישתה לערכאות.

5.ביום 24.3.2023 קבע רשם בית המשפט המחוזי כי אמנם היה על המבקשת להגיש את הבקשה לפטור מערובה יחד עם הגשת הערעור, ולא כתגובה לבקשה למחיקתו, אך לפנים משורת הדין איפשר את הגשת הבקשה.

6.ביום 31.3.2023 הבנק הגיש תגובה לבקשה לפטור מערובה, ובה טען כי המבקשת לא הוכיחה שמצבה הכלכלי אינו מאפשר לה להפקיד את הערובה, וכן כי סיכויי הערעור קלושים.

7.בהחלטתו מיום 31.3.2023 דחה רשם בית המשפט המחוזי את הבקשה לפטור מערובה, אולם קבע כי המבקשת תוכל להפקיד את הערובה בשני תשלומים. בית המשפט המחוזי קבע כי מעיון במסמכים שצירפה המבקשת עולה כי היא מחזיקה בכספים בפיקדונות, כי מועברים אליה כספים מצדדים שלישיים וכי היא משתכרת בסך של 9,500 שקלים בחודש. עוד ציין רשם בית המשפט המחוזי כי המבקשת הצליחה להפקיד את הערובה בערעור הקודם שהגישה, והוסיף כי המבקשת לא שילמה את ההוצאות שנפסקו לחובתה בבית משפט השלום.

8.לאחר שהמבקשת לא הפקידה את הערובה בהתאם להחלטתו של רשם בית המשפט המחוזי אף לאחר שניתנה לה ארכה לשם כך, ביום 24.4.2023 הורה רשם בית המשפט המחוזי על מחיקת הערעור.

9.ביום 13.6.2023 המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי ובו עתרה לביטול ההחלטה מיום 31.3.2023 שבה דחה רשם בית המשפט המחוזי את בקשתה לפטור מערובה.

10.ביום 27.6.2023 בית המשפט המחוזי דחה את הערעור מבלי לבקש תגובה. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקשת הגישה את הערעור לאחר שחלף המועד האחרון להגשתו ומבלי שביקשה הארכת מועד. עוד העיר בית המשפט המחוזי כי משניתנה החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי ביום 24.4.2023 הסתיים ההליך, ולא ניתן עוד להשיג על החלטות ביניים שניתנו במסגרתו. בית המשפט המחוזי הבהיר כי המסגרת הדיונית המתאימה לטענותיה של המבקשת היא הגשת ערעור לבית משפט זה על ההחלטה מיום 24.4.2023, תוך התייחסות להחלטה מיום 31.3.2023 במסגרתו.

11.הבקשה שבפניי מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקשת שבה וטוענת כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה להפקיד את סכום הערובה הנדרש, ומדגישה כי דחיית בקשתה לפטור מערובה ודחיית ערעורה על כך מנימוקים "טכניים" מביאים לפגיעה בלתי-מידתית בזכויותיה. להשלמת התמונה היא מציינת כי בא-כוחה בהליך הנוכחי מייצג אותה ללא עלות.

12.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה בהתאם לתקנה 148א לתקנות. הבקשה נסבה כולה על נסיבותיה הפרטיקולריות של המבקשת (ראו: רע"א 1133/23 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 8 (2.4.2023); רע"א 5571/23 גולן נ' פלאפון תקשורת בע"מ, פסקה 9 (29.8.2023)). למעלה מן הצורך אוסיף, כי התרשמתי שבמקרה זה התנהלותה הדיונית של המבקשת לא הייתה חפה מקשיים. במהלך הדרך היא זכתה לאוזן קשבת, אך לא השכילה לפעול בהתאם להחלטות שניתנו בעניינה.

13.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.