רע"א 8059/11 מלכה ונדר נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (רע"א 30636-09-11, כבוד סגנית הנשיאה ש' ורסקרוג ) מיום 19.9.2011.

ראשיתו של ההליך בהלטת רשמת ההוצאה לפועל רויטל באום מיום 17.3.2010, שעניינה חלוקת יתרת הכספים בתיק הוצל"פ 08-19242-04-6 בין הזוכים, לאחר מימוש נכס שהיה בבעלותם של המשיבים 9-8 (להלן: בני הזוג מטילסקי ), בהתאם לסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ).

מעמדו של הנכס נושא המחלוקת עמד לדיון עוד בטרם החלטת הרשמת, עת טענה המבקשת לקיומו של משכון מדרגה שנייה ביחס אליו, ובשל כך ביקשה לקבל את יתרת כספי מימוש הנכס לאחר סילוק החוב למשיב 1 (בנק לאומי לישראל בע"מ). טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, אשר נתן לטובת המשיב 3 (בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ) צו הצהרתי המכריז על בטלות המשכון. משכך, פנתה המבקשת בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בו ניתן פסק דין בהסכמה על פיו חויבו בני הזוג מטילסקי בתשלום למבקשת בסך 3.5 מיליון ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן שכר טרחת עורכי דין בסכום של 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

בהחלטתה, קבעה הרשמת כי מכוח סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל אין מקום לתת משקל לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במסגרת חלוקת יתרת הכספים בתיק. זאת, שכן הוראת החוק קובעת שבשלב הראשון יחולקו הכספים בין זוכים שנקטו בהליכים למימוש החוב, במגבלות מסויימות, ובשלב השני תחולק יתרת החוב בין הזוכים שפתחו בהליכי הוצאה לפועל. משכך, קבעה הרשמת כי אף אם למבקשת פסק דין המקים חוב לטובתה, כל זמן שלא פתחה בהליך בהוצאה לפועל, ומקל וחומר כל זמן שלא נקטה בהליכים למימוש החוב, אין להתחשב בפסק הדין.

המבקשת ערערה על החלטת הרשמת לבית משפט השלום בחיפה (עש"א 4291-04-10, כבוד סגן הנשיא י' וגנר ). בפסק דין מפורט ומנומק דחה בית משפט השלום את טענת המבקשת. בית המשפט קבע כי לא

נפל פגם בהחלטת הרשמת, וכי מאחר שכל שעמד למבקשת הוא חוב פסוק, שלא נפתח בגינו הליך הוצאה לפועל, צדקה הרשמת בכך שלא נתנה משקל לחוב זה. בהקשר זה עמד בית המשפט על כך שלשון סעיף 76 קובעת שהכספים יחולקו בין "זוכים שהגישו... בקשות לביצוע פסק דין", ומשכך, אין לקבל את הפרשנות המוצעת על ידי המבקשת על פיה כוונת הסעיף לכל זוכה, כמוגדר בסעיף 1 לחוק ההוצאה לפועל. בשולי הדברים צוין כי התנהלות המבקשת, וניסיונה לעקוף את פסק דינו של בית המשפט המחוזי לעניין קיום המשכון באמצעות קבלת פסק דין בהסכמה מבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, היא, בלשון המעטה, בעייתית.

על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הבקשה, משלא מצא כי היא מעוררת שאלה משפטית המצדיקה בחינה ב"גלגול שלישי", וזאת חרף ניסיונה של המבקשת להציג את טענותיה כטענות כלליות שעניינן פרשנותו הראויה של סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה טוענת המערערת כי ההליך מעורר שאלה עקרונית בדבר יכולתו של רשם הוצאה לפועל לבטל או להתעלם מהחלטות של ערכאות שיפוטיות גבוהות ממנו. לצד זאת טוענת המבקשת כי מתעוררת בהליך הנוכחי שאלה עקרונית בדבר פרשנות המונח "זוכה" במסגרת סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל. לבסוף, טוענת המבקשת כי ההליך מגלה שאלה כללית נוספת, היא השאלה האם פסק דין הקובע בטלות משכון חל ביחס לצד ג' שלא היה חלק מההליך, חרף העובדה שהוזמן להיות בעל דין.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות ציבורית מרובה או קושי משפטי, החורגות מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). דברים אלו מקבלים משנה תוקף במקרה זה, שכן בקשה העומדת לפני היא למעשה "גלגול רביעי" של המחלוקת אשר לפנינו, ורשות ערעור בה תינתן רק במקרים חריגים שבחריגים (השוו בר"ש 9092/10 עו"ד איטח אהרון נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (טרם פורסם, 10.1.2011), וכן ראו רע"א 8272/10 חסנין נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעות אלונים (לא פורסם, 25.1.2011)).

העיון בטענות המבקשת בהליך הנוכחי מגלה שהן לא מעוררות על סוגיה המצדיקה את קבלת הבקשה. אשר לטענתה הראשונה של המבקשת, אין בה ממש. האופן שבו על הרשם להתייחס לפסקי דין שניתנו במסגרת הליך בו יש ריבוי זוכים ופסקי דין הוסדר באופן מפורש על ידי המחוקק בסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל. משכך, אין בהחלטת הרשמת משום ביטול של החלטה של ערכאה שיפוטית גבוהה יותר, וכל שיש בה הוא ישום הדין.

כך הדבר אף ביחס לטענתה השנייה של המבקשת. אין מחלוקת כי המונח זוכה הוא במשמעותו הקבועה בסעיף 1 לחוק. יחד עם זאת, בכך אין כדי לסייע למבקשת, שכן סעיף 76 לחוק מתייחס מפורשות רק לקבוצת הזוכים ש"הגישו בקשת לביצוע פסק דין". משמע, החוק קובע מפורשות כי רק תת קבוצה מבין הזוכים תכלל בקבוצת הנהנים. אין כל מחלוקת שהמבקשת לא הגישה בקשה לביצוע פסק דין, ולא נקטה צעדים במסגרת ההוצאה לפועל, ומשכך, אין לה מעמד כזוכה מכוח סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל.

לבסוף, טענתה השלישית של המבקשת כלל אינה נוגעת להליך הנוכחי. עניינו של ההליך הנוכחי הוא בהשגה על החלטת הרשמת לחלוקת יתרת הכספים בגין מימוש הנכס. בשלב זה, המבקשת אינה יכולה לשוב ולפתוח את שאלת קיומו של משכון ביחס לנכס, שנדונה והוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי (ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה נמחק מחוסר מעש). מכל מקום, כלל לא ברור מה נפקות הדיון בשאלת משקלו של פסק הדין בהסכמה שניתן בעניינה של המבקשת בבית המשפט לענייני משפחה, מקום בו אף תחת ההנחה שפסק הדין תקף להליכי ההוצאה לפועל ככלל, ממילא אין לתת לו משקל בשלב זה נוכח הוראת סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל.

נוכח כל האמור, הבקשה נדחית.