רע"א 8096/16 קן התור - הנדסה ובנין בע"מ נ. ויאצ'סלב פסין

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בהפ"ב 44701-07-16, שניתן ביום 22.9.2016 על-ידי השופט א' ואגו .

רקע

1.המבקשת היא חברה קבלנית, והמשיבים הם נציגי "קבוצת רכישה" המונה כמה עשרות חברים. בין הצדדים פרץ סכסוך על רקע טענות שהעלו המשיבים לפיהן המבקשת הפרה הסכם בנייה שכרתה עמם, בכך שלא השלימה עבודות בנייה בפרויקט אותו הם מקדמים. בהתאם לתניית בוררות שעוגנה בהסכם, מינה ביום 27.8.2015 ראש לשכת עורכי הדין את עו"ד רם ז'אן כבורר בסכסוך (להלן: הבורר ).

2.ביום 25.11.2015 שלח ב"כ המשיבים (להלן: עו"ד כהן ), הודעה לבורר ולבא-כוח המבקשת, ובה עדכן את השניים בכך שהוא מוּנה לתפקיד סגן יו"ר ועדת הליטיגציה בלשכת עורכי הדין, תפקיד שבמסגרתו הוא צפוי לכהן כסגנו של הבורר. במקביל נודע למבקשת, כי הבורר מייצג לקוח בכובעו כעורך דין פרטי בהליך אחר, כאשר עו"ד כהן מייצג באותו ההליך את הצד שמנגד (להלן: ההליך האחר ).

3.על רקע גילויים אלו, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה להעברת הבורר מתפקידו, מכוח סעיף 11(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות ). המבקשת טענה כי הקשר בין הבורר לבין עו"ד כהן, מקים חשש לניגוד עניינים של הבורר. כן נטען, כי הבורר הפר את חובת הגילוי לה הוא כפוף, בכך שלא הודיע לצדדים כי לו ולעו"ד כהן היכרות מתוקף תפקידם בהליך האחר.

4.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה להעברת הבורר מתפקידו. בית המשפט ציין כי על-פי פסיקתו של בית משפט זה, העברת בורר מתפקידו מכוח סעיף 11(1) לחוק הבוררות היא מהלך השמור לנסיבות קיצוניות בלבד, בהן קיימת אפשרות ממשית של משוא פנים מצד הבורר בהכרעתו. בית המשפט קבע, כי במקרה דנן הקשר שבין הבורר לבין עו"ד כהן אינו מקים חשש כי הבורר יפסוק שלא באופן אובייקטיבי ונקי. נקבע, כי אין במפגשי העבודה שעתידים להתקיים בין הבורר לבין עו"ד כהן במסגרת ועדת הליטיגציה של לשכת עורכי הדין כדי להקים חשש סביר ומבוסס להטיית הבורר. הוטעם, כי " במדינה קטנה, ובתוך קהילת עורכי הדין שלה, שהן הבורר הנכבד והן פרקליטי הצדדים לבוררות נמנים עליה, סביר וצפוי, שיתכנו מפגשים ואינטראקציות, בפורומים ובהקשרים שונים, בין האישים הללו, ואין זה מעשי, אף אין זה מתחייב, שבכל מקרה מסוג זה, יהיה הבורר מנוע מהמשך תפקידו ". לצד זאת נקבע, כי בנסיבות העניין אין בעובדה כי הבורר ועו"ד כהן מייצגים צדדים מנוגדים בהליך האחר כדי לגבש עילה להעברת הבורר מתפקידו. בהקשר הזה פירט בית המשפט כי לאחר שהפנה לבורר שאילתה בנדון, הבהיר הבורר כי מטעמי זהירות, אף אם מעבר לנדרש, הוא מוכן למשוך ידיו מהייצוג בהליך השני, כך שזה יופקד בידי שותפו למשרד. כן ציין בית המשפט כי ממילא קיים ספק האם העובדה שהבורר מייצג בהליך שיפוטי נפרד בו הצד שכנגד מיוצג על-ידי בא-כוח של אחד מהצדדים לבוררות, מקימה עילה להעברת הבורר מהתפקיד (ודוק: בשעה שהבקשה להעברת הבורר מתפקידו לא הוגשה על-ידי עורך הדין כהן).

5.כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור דנן. הצדדים שבים על טענותיהם, מזה ומזה.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובצרופותיה, וכן קראתי את תגובת המשיבים לבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.המקרה דנן איננו המקרה הראשון שבו מתעוררת שאלת פרשנות סעיף 11(1) לחוק הבוררות ואמות המידה להפעלתו [ראו: רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל , פסקאות 119-101 (5.12.2010), והאסמכתאות הרבות המפורטות שם]. המקרה דנן אינו מעורר לראשונה גם את סוגיית היקף חובת הגילוי החלה על בוררים ועל הצדדים להליך הבוררות, בשלבי ההליך השונים [ראו: רע"א 4839/15

מושקוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ , פסקה 15 (1.12.2015), (להלן: עניין מושקוביץ ); רע"א 3166/16 קופמן נ' קופמן , פסקה 6 (5.5.2016), (להלן: עניין קופמן )]. מכאן, שהבקשה שלפנינו אינה כוללת היבטים ראשוניים או תקדימיים, והיא מתמצית אפוא בשאלה הפשוטה, האם הכללים והעקרונות שהותוו בחוק ובפסיקה, יושמו כדבעי על נסיבות המקרה. כידוע, שאלה זו – בדרך כלל – לא תצדיק מתן רשות ערעור, וכך גם בענייננו.

8.למעלה מן הצורך אציין כי דין טענות המבקשת להידחות גם לגופן. ודוק, "הקשר" הנטען בין הבורר לבין עו"ד כהן, מקורו טמון לכאורה בהיכרות מקצועית בין השניים, מכורח היותם חברי ועדת הליטיגציה והעובדה כי הם מייצגים צדדים מנוגדים בהליך שיפוטי אחר. בכל הכבוד, הטענה שלפיה היכרות מקצועית כאמור מקימה בהכרח

חשש ממשי מפני משוא פנים מצד הבורר, היא טענה מרחיקת לכת. גם עצם העובדה כי הבורר ועו"ד כהן מייצגים לקוחות משני צדי המתרס בהליך האחר, אינה מקימה מעצם טבעה חשש מפני ניגוד עניינים; והדברים אמורים בפרט כאשר הטענה לא נשמעת מפיו של עו"ד כהן. זאת ועוד, ככל שהיה חשש כזה, הרי שזה הופג, או למצער קהה באופן ממשי, עם הודעת הבורר כי אין הוא מתכוון להמשיך בתפקידו כמייצג בהליך האחר. לא השתכנעתי אפוא מטענת המבקשת כי בנסיבות העניין קיימת הצדקה ברורה להעביר את הבורר מתפקידו, על רקע חשש מפני ניגוד עניינים בו הוא מצוי או ממשוא פנים בהכרעתו בסכסוך.

9.אשר לסוגיית הגילוי. אין צורך לשוב על הכלל הברור והמפורש, שראוי שיעמוד כנר לרגליהם של הבוררים והמתדיינים בהליכי בוררות, לפיו " חובת הגילוי החלה על כלל הגורמים להליך הבוררות – הבורר והצדדים – 'היא רחבה, 'אקטיבית, ומטילה חובת-עשייה'. הכלל הוא, בהקשר זה, ש'אם יש ספק - אין ספק', וככל שפרט מידע כלשהו נחזה להיות, ולו במידה מועטה, חיוני לגיבוש הסכמתו של הצד שכנגד, מוטב לו לצד המחזיק במידע, לגלותו מיוזמתו '" [עניין

קופמן ,

פסקה 6; עניין מושקוביץ , שם ]. יחד עם זאת, ובלי לגרוע מהאמור, לא כל פגם או סטייה מחובת הגילוי משמעם כי יש להעביר את הבורר באופן "אוטומטי" מתפקידו או לבטל את פסק הבוררות שנתן. שאלת הפגם לחוד ושאלת הסעד לחוד. בענייננו, אי-הגילוי לכאורה, מתמצה בכך שהבורר לא סיפר למבקשת מבעוד מועד כי הוא מייצג לקוח בהליך האחר, שבו בא-כוח המשיבים מייצג את הצד שכנגד. אף אם הייתי משתכנע כי טענה זו נכונה במישור העובדתי, דומני כי נוכח מהות המידע, מדובר בפגם שיש להעניק לו משקל מועט בלבד. ודוק, אין טענה כי הבורר הסתיר את המידע במכוון. בנוסף, מדובר במידע שאינו "מרעיש" (בלשון המעטה), כאשר ניתן להניח כי גם לו הייתה המבקשת מודעת לו, היא לא הייתה מתנגדת להתדיין לפני הבורר ז'אן [השוו: עניין מושקוביץ , פסקה 23]. בנסיבות אלה, איני מוצא כי יש ממש גם בטענות המבקשת לעניין הפרת חובת הגילוי.

10.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.

המבקשת תישא בהוצאות לטובת המשיבים בסך 10,000 ש"ח.