רע"א 8135/12 NANTUCKET LTD נ. עמיקם דורון ואח'

לפניי בקשה לצירוף בעלי-דין כמבקשים נוספים בבקשת רשות הערעור. לאחר עיון בבקשה ובתגובה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. איני רואה צורך לחזור על הרקע העובדתי אשר תואר בהחלטתו של כבוד השופט הנדל מיום 22.4.2013. איני רואה צורך גם להיזקק לכלל טענותיהם של המשיבים, שברובן מקובלות עליי. לשיטתי די בנימוקים הבאים כדי להביא לדחיית הבקשה:

ראשית, המבקשים מפנים לתקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולפסיקה שפרשה הוראה זו, אולם המשיבים בצדק מפקפקים ברלוונטיות של תקנה זו לענייננו. למעשה, הבקשה שלפניי היא ניסיון לאפשר לבעלי-דין שלא היו מעורבים עד כה ולא השיגו על החלטת בית המשפט קמא במועד הקצוב בדין, לעשות זאת עתה. מעבר לצריך אציין כי לא שוכנעתי כי מתקיימים בענייננו התנאים שנקבעו בבש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית , פ"ד מה(5) 457 (1991)).

שנית, בקשת רשות הערעור הוגשה על-ידי המבקשות בלבד, והן גם אלה שביקשו סעד זמני שעניינו השהיית ההליכים בבית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. כבוד השופט הנדל הורה ביום 22.4.2013 על השהיית ההליכים נגד המבקשות עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, זאת בכפוף לכך שהמבקשות יפקידו ערובה תוך 14 ימים. ביום 6.5.2013, קרי לאחר החלטתו של כבוד השופט הנדל, הוגשה הבקשה שלפניי, "מחמת הזהירות", כאשר ה"טריגר" להגשת הבקשה – כך נטען – הוא החלטה בית המשפט המחוזי מיום 23.4.2013, המתייחסת להמשך ההליך נגד נתבעים אחרים, שלגביהם הסעד הזמני לא חל. ובכן, איני סבור כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.4.2013 מהווה שינוי נסיבות המצדיק צירוף מבקשים נוספים "מחמת הזהירות" (כלשון הבקשה), ולא שוכנעתי כי החלטה זו מלמדת על נחיצותו של הצירוף המבוקש בשלב זה. ראוי להדגיש כי ככל שהמבקשות (או בעל-דין אחֵר) חפצו להשיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי בקדם המשפט מיום 23.4.2013, או לשנות או להרחיב את הסעד הזמני שניתן בבית משפט זה, הרי שאין לאפשר זאת בעקיפין באמצעות הבקשה שלפניי.

ומעבר לכך האמור, הרי שבינתיים נשלל ממילא תוקפו של הסעד הזמני שניתן על-ידי כבוד השופט הנדל ביום 22.4.2013, זאת משהמבקשות לא הפקידו את הערובה שנקבעה (ראו החלטת כבוד השופט הנדל מיום 20.5.2013).

המבקשות יישאו בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבים בסך של 3,500 ₪.