רע"א 8370/16 רע"א 8370/16

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 9.10.2016 של בית המשפט המחוזי בחיפה ברע"א 55721-06-16 (כב' השופטת י' קראי-גירון ), בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 23.6.2016 של בית משפט השלום בחיפה בת"א 36547-12-14 (כב' השופט א' רובס ).

1.במסגרת תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק ), הגישה האחרונה בקשה לפי סעיף 6ב לחוק להתיר לה להביא ראיות לסתור קביעה של ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: הוועדה ) לפיה נותרה למבקש נכות צמיתה בשיעור של עשרה אחוזים בגין תאונת הדרכים מושא התביעה האמורה (אשר הוכרה כתאונת עבודה), בין היתר, בעקבות קרע במיניסקוס. בבקשה צוין שבמסגרת המעקב הרפואי, המליץ מומחה לאורתופדיה אשר טיפל במבקש כי זה האחרון יעבור ניתוח בברכו לתיקון הקרע (להלן: הניתוח ), אך המבקש סרב. המשיבה טענה, כי הניתוח עשוי היה להקטין את נזקו של המבקש מן התאונה ואף לאיינו. לפיכך נטען, כי יש מקום למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט שיחווה דעתו באשר לסיכונים ולסיכויים הכרוכים בניתוח, כמו גם השלכותיו על נכותו ומצבו הרפואי של המבקש, וזאת על-מנת לבחון האם סירוב המבקש לביצוע הניתוח סביר בנסיבות העניין.

2.ביום 23.6.2016 קיבל בית משפט השלום את הבקשה, בהבהירו כי למעשה אין מדובר בבקשה להבאת ראיות לסתור קביעה על-פי דין במובנה הרגיל, כי אם עסקינן בבקשה למינוי מומחה שיחווה דעתו לעניין המחלוקת שהתגלעה בסוגיית הקטנת הנזק. נקבע, כי על אף שהוועדה הייתה מודעת להמלצה הרפואית שניתנה למבקש באשר לניתוח, היא לא דנה בהשלכותיו האפשריות ובסיכוייו שכן אין זה מתפקידה לעשות כן. לפיכך הובהר, כי לצורך בחינת סבירות החלטתו של המבקש שלא לעבור את הניתוח וסוגיית הקטנת הנזק, יש צורך במינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט – הדרך היחידה בה ניתן להוכיח עניינים שברפואה בתביעות המתנהלות על-פי החוק. עוד הובהר, כי שאלת הקטנת הנזק נבדלת משאלת נכותו הרפואית של המבקש, אשר נקבעה על-ידי הוועדה – קביעה על-פי דין שלא נסתרה. לבסוף נקבע, כי אין ממש בטענת המבקש לפיה החלטה למינוי מומחה רפואי בתיק דנא תשליך על כלל התיקים המתנהלים בקשר לפגיעה במיניסקוס, שכן כל מקרה נבחן לגופו וכאשר בענייננו ישנה המלצה ברורה לעריכת הניתוח האמור.

3.כלפי החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה ביום 9.10.2016. בית המשפט סמך ידו על החלטת בית משפט השלום וקבע, כי בנסיבות העניין קיים צורך בחוות דעת רפואית לשם הכרעה בשאלה האם סירוב המבקש לעבור את הניתוח עולה כדי אי-עמידה בחובתו להקטין נזקו. עוד צוין, כי אמנם מדובר ב"בקשה מיוחדת להביא ראיות לסתור", אך בהיעדר הכרעה של הוועדה במכלול השאלות הרלבנטיות, יש מקום להורות על מינוי מומחה כאמור.

4.המבקש לא אמר נואש והגיש את הבקשה דנא, בגדרה חזר על עיקר טענותיו. לטענת המבקש, הותרת קביעות הערכאות הקודמות על-כנן תיצור "תקדים רוחבי" שיאפשר "לעקוף" את סעיף 6ב לחוק. עוד נטען, כי מינוי מומחה מטעם בית המשפט במקרה דנא משליך "על מאות (ואף אלפי) תביעות הנוגעות לקרע במיניסקוס", ועל כן מתעוררת בענייננו שאלה החורגת מנסיבות המקרה הספציפי באופן המצדיק התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי". בהקשר זה הפנה המבקש לתקנה 48(2)(ז) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, העוסקת בנכות הנגרמת עקב נזק במיניסקוס. נטען, כי מהתקנה נלמד שלא ניתן לדעת, טרם עריכת הניתוח, מה הנכות שתקבע לאחריו, ולפיכך לא היה מקום למינוי מומחה שיכריע בסוגיה. עוד נטען, כי ממילא המשיבה לא הציגה ראיות מספקות על-מנת שתתקבל בקשתה להביא ראיות לסתור, כאשר מאז מתן ההמלצה כי המבקש יעבור את הניתוח השתפר מצבו באופן ניכר, כעולה מן התיעוד הרפואי בעניינו. לבסוף מפנה המבקש למקרים דומים אשר לגישתו משליכים על המקרה שבפנַי.

5.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

חרף ניסיונותיו של המבקש לשוות לטיעוניו נופך עקרוני, בקשתו ממוקדת בהשגות על האופן בו יישמו הערכאות הקודמות את הדין בעניינו, ואינה מעוררות שאלה בעלת חשיבות עקרונית או כללית שתצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"א 7127/12 בן חמו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פסקה 6 (30.12.2012); רע"א 7922/14 פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 3 (15.2.2015)). זאת ועוד, בית משפט זה קבע לא אחת בעבר שהתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטת הערכאה הדיונית להתיר להביא ראיות לסתור קביעת נכות על-פי דין לפי סעיף 6ב לחוק, תעשה אך במקרים חריגים (רע"א 6812/06

תייר נ' אטיה (20.2.2007)), לא-כל-שכן כאשר ב"גלגול שלישי" עסקינן. כך גם בענייננו – יש ליתן משקל רב לשיקול דעתה והתרשמותה של הערכאה המבררת לפיה קביעת הוועדה אינה מכריעה בכלל הסוגיות המתעוררות ביחס לנכותו של המבקש, באופן המצדיק מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, על-אחת-כמה-וכמה כאשר החלטתה עברה גם תחת שבט ביקורתה של ערכאת הערעור. בהתחשב באמור, בנסיבות העניין ולאחר בחינת טיעוני המבקש, מצאתי כי עניינו אינו נמנה על אותם מקרים בהם נדרשת התערבותו החריגה של בית משפט זה במסגרת בקשת

רשות ערעור על החלטת ביניים ב"גלגול שלישי" .

בבחינת למעלה מן הצורך, מצאתי להתייחס בקצרה לשני האדנים העיקריים עליהם סומך המבקש את בקשתו. ראשית , יש לדחות מכל וכל את טענת המבקש לפיה ההחלטה מושא הבקשה דנא תביא להשלכות רוחב על כלל התביעות בהן נידונים מקרים של נזק למיניסקוס, שכן, כפי שצוין בבית המשפט המחוזי ובבית משפט השלום, יש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו. כעולה מהחלטות הערכאות הקודמות, בעניינו של המבקש ניתנה המלצה חד-משמעית לביצוע הניתוח, כאשר הוועדה לא דנה בסבירות החלטתו שלא לשעות להמלצה זו והמשמעויות שיכולות להיות לה, ועל האפשרות שעמדה בפניו להקטנת נזקו. משכך, דומני כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא, וכי היה מקום למינוי מומחה מטעם בית המשפט לשם בירור סוגיה אחרונה זו. ודוק – אמנם לטענת המבקש לא יהיה ביכולתו של המומחה שימונה לקבוע את שיעור נכותו של המבקש היה והיה מבוצע בו הניתוח, ואולם בדיוק לשם כך יש למנות מומחה שיחווה דעתו לעניין זה. שנית , בין אם עסקינן בבקשה להבאת ראיות לסתור במובנה המקובל ובין אם מדובר בבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בעניין רפואי שלא נדון על-ידי הוועדה כיוון שלא נזקקה לו לשם קביעת נכות המבקש, איני סבור שנפלה טעות בולטת בהחלטות הערכאות הקודמות, עד שהדבר יצדיק דיון ב"גלגול שלישי", שכן נוצר צורך לברר את ההיבט הרפואי שביסוד סוגית הקטנת הנזק. אכן, מבלי לטעת מסמרות, נטייתי היא לסבור כי אין מדובר בבקשה להבאת ראיות לסתור, אלא בבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך הוכחת עניין רפואי שהוועדה לא דנה בו (ולא מחמת מחדל מצידה), כגון מינוי מומחה שיקומי או מינוי מומחה להוכחת קיצור תוחלת חייו של הניזוק, אך, כאמור, אין צורך להכריע בשאלה זו, שכן גם אם ענייננו בבקשה להביא ראיות לסתור, אין מקום להתערב במסקנת הערכאות שקדמו לי.

בטרם סיום ראיתי לנכון להעיר, כי עניינה של החלטה זו מתוחם לסוגיית מינוי המומחה, ואין במסקנה אליה הגעתי כדי לרמז על כך שבהכרח יש לזקוף לחובת המבקש, במידה זו או אחרת, את סירובו לעבור ניתוח.

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.