פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
6812/06
בפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
המבקשת:
ניקול תייר
נ ג ד
המשיבים:
1. ויקטור אטיה
2. אריה חברה לביטוח בע"מ
3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
מיום 25.6.06 בת.א. 1959/00 שניתנה על-ידי כבוד השופטת ש' דותן
בשם המבקשת:
עו"ד עדי
בורוכוביץ'-שחר
בשם המשיבים:
עו"ד צבי רפופורט
החלטה
במסגרת תביעה שהגישה המבקשת, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, ביקשו המשיבים להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד ) בנוגע לנכותה של המבקשת (יצוין כי מדובר בקביעה עדכנית לאחר שהתקבלה בקשת המבקשת להחמרת מצב). רשם בית המשפט המחוזי, כבוד השופט שילה, נעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור בהחלטה מנומקת ומפורטת. בעיקר ובתמצית, מצא כבוד הרשם
כי לפי הנראה התמונה שהיתה בפני הועדה הרפואית לא היתה מלאה, והועדה לא עמדה על כל השאלות הרלבנטיות. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור. בית המשפט המחוזי, מפי כבוד השופטת דותן, דחה את הבקשה. בית המשפט ציין כי בפני כבוד הרשם הגישו המשיבים חוות-דעת בניגוד לדין, אולם, גם בהתעלם מחוות-דעת זו, מצא בית המשפט כי יש מקום להתיר למשיבים להביא ראיות לסתור. על החלטה זו מלינה המבקשת.
אין מקום להתערבותנו במסקנת הערכאות הקודמות. המבקשת אינה מעוררת בבקשתה שאלה בעלת חשיבות משפטית-כללית, וברגיל די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. מעבר לצריך נאמר מספר מילים לגוף העניין. אכן, הגישה המקובלת בפסיקה היא שלא למהר להתיר הבאת ראיות לסתור, ולייחד את מנגנון "הראיות לסתור" למקרים חריגים בלבד שבהם קמה הצדקה לכך. אולם, משקמו בלב הערכאה המבררת ספקות באשר לקביעתה של הועדה הרפואית, ומשמצאה כי בפני הועדה הוצגה לכאורה תמונה בלתי-שלמה ואולי, בנסיבות המקרה, גם לא מאוזנת, יש משקל רב להתרשמותה ולשיקול דעתה. במיוחד כך, מקום שבו עמדה מסקנתה של הערכאה המבררת בפני ביקורת ערעורית, והתערבותנו מתבקשת ב"גלגול שלישי".
סוף דבר, אין להתערב בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, והבקשה לפיכך נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ב' באדר התשס"ז (20.2.07).
המשנה-לנשיאה