פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8792/14
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
רון לוי
נ ג ד
המשיב:
אפי רז
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.7.2014 בע"א
10152-07-13 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיאה י'
ענבר והשופטים י' שבח ו-ש' שוחט
בשם המבקש:
עו"ד גואל זכריה
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 10.7.2014 (ע"א 10152-07-13, סגן הנשיאה י' ענבר , והשופטים י' שבח ו- ש' שוחט ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 19.5.2013 (ת"א 26510/08, השופטת ר' פינצ'וק אלט ) .
רקע הליכים קודמים
2.
המבקש היה מצוי בקשרי עבודה ועסקים עם אביו של המשיב עד למועד פטירתו של האב (להלן: המנוח ) בשנת 2006. בשנת 2005 הקימו השניים יחד את חברת מצבעת התכלת בע"מ (להלן: מצבעת התכלת ) שבה הם היו בעלי מניות בחלקים שווים. בשנת 2008 הגיש המשיב כנגד המבקש תביעה כספית בבית משפט השלום בגין חוב שהמבקש חב על-פי הנטען למנוח, וכן – הכול לפי הנטען – בשל גזילת הפעילות העסקית של מצבעת התכלת ופגיעה בשווי מניותיה. המבקש הגיש תביעה שכנגד נגד המשיב, אלמנת המנוח ומצבעת התכלת, בגין כספים שהם חבים לו, לטענתו, ובכלל זה כתשלום עבור חובות של מצבעת תכלת שהוא שילם לטענתו מכיסו, וכן בשל כספים שהעביר לאלמנתו של המנוח.
3.
ביום 19.5.2013 קבע בית משפט השלום כי החוב הכספי של המבקש למנוח, על סך 350,000 שקל, אכן הוכח. כן נקבע כי המבקש חייב למשיב סכום של 100,000 שקל בתוספת מע"מ בגין שימוש בציוד של מצבעת התכלת לצורך עסק פרטי שלו. כמו כן, בית משפט השלום קיבל חלק קטן מן התביעה שכנגד שהגיש המבקש, וזאת בגין סכומים ששילם עבור מיסים והוצאות משפטיות של מצבעת תכלת, בסך 1,910 שקל. לעומת זאת, נקבע כי המבקש אינו זכאי להחזר בגין סכומי כסף שהעביר לאלמנתו של המנוח. יצוין, כי התביעה שכנגד שהוגשה נגד מצבעת תכלת נמחקה.
4.
ביום 10.7.2014 נדחה הערעור שהגיש המבקש על פסק דין זה, על בסיס תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ).
בקשת רשות הערעור
5.
המבקש מעלה בפני טענות שעניינן שגיאות שנפלו לשיטתו בפסק דינו של בית משפט השלום. ברובן אלה הן טענות בעלות אופי "ערעורי" מובהק. בנוסף לכך, המבקש טוען כי פסק דינו של בית משפט השלום ניתן רק בחלוף חמש שנים מיום הגשתן של התביעה והתביעה שכנגד, ובכך נגרם לו עינוי דין. המבקש אף סבור כי נגרם לו עיוות דין בשל העובדה שבית משפט השלום "העלה מיוזמתו", כך נטען, טענת התיישנות ביחס לאחד מרכיבי התביעה שכנגד. לבסוף, טוען המבקש כי שתי הערכאות הקודמות לא שעו כלל לטענותיו, וכי בית המשפט המחוזי כלל לא קיים דיון בהן.
דיון והכרעה
6.
לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל דעה שדין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיב.
7.
הבקשה שלפני אינה עומדת באמות המידה שהותוו לצורך דיון ב"גלגול שלישי" בפסיקתו של בית משפט זה בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). הבקשה אינה מעלה שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים, ואף המבקש לא טען כך. למעשה, מונח בפני כתב ערעור נוסף על פסקי דינן של הערכאות הקודמות, המתמקד בעיקר בטענות עובדתיות שונות. אף לא השתכנעתי כי בנסיבות העניין נגרם למבקש עיוות דין כפי שטען, מעבר להתמשכות ההליכים שאינה מיטבית כשלעצמה (ראו והשוו: רע"א 1204/14 מור נ' גנות , פסקה 13 (26.3.2014)). ניתן להוסיף, כי בשים לב לתוצאת ההתדיינות דומה שהתמשכות ההליכים אך עיכבה את פסיקת הסעדים נגד המבקש.
8.
אף בטענותיו של המבקש כי טענותיו לא נדונו כנדרש לא מצאתי ממש. סמכותה של ערכאת הערעור לאמץ את פסק דינה של הערכאה הדיונית מעוגנת בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. כבר נפסק כי השימוש בסמכות זו אינו פוגע בחובת ההנמקה המוטלת על בית המשפט, וכי אין בה כדי להוות בסיס למתן רשות ערעור (ראו למשל: רע"א 8179/13 ג'ינו נ' רשות הטבע והגנים , פסקאות 9-8 (3.12.2013), וההפניות שם ; רע"א 1157/15 מארון נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ , פסקה 6 (10.5.2015)). נהפוך הוא: היזקקות לתקנה 460(ב) האמורה במקרים המתאימים היא חשובה ורצויה מבחינת היעילות הדיונית ושימוש מושכל במשאבי השיפוט שהם משאבים ציבוריים.
9.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובת המשיב איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ב בסיון התשע"ה (9.6.2015).
ש ו פ ט ת