רע"א 1157/15 מיחאיל מארון נ. שומרה חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 13.1.2015 של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 6843-06-14 (כב' השופט הבכיר י' גריל והשופטות י' וילנר ו ב' טאובר ), בגדרו נדחה באופן חלקי ערעור המבקש על פסק דינו מיום 13.4.2014 של בית משפט השלום בחיפה בת"א 21159-06-10 (כב' השופט א' דורון ), אשר במסגרתו נפסקו למבקש פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים בה היה מעורב.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש הגיש לבית משפט השלום תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים בה היה מעורב ביום 26.7.2009. המשיבה לא חלקה על חבותה, ועל כן עמדה לדיון שאלת גובה הנזק בלבד. לבקשת המבקש ובהסכמת המשיבה, מינה בית המשפט שני מומחים רפואיים מטעמו – האחד בתחום האורתופדי, פרופ' צינמן, והשני בתחום אף-אוזן-גרון (להלן: א.א.ג. ), פרופ' יואכימס. במסגרת שתי חוות הדעת נקבע כי למבקש לא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה. שני המומחים הרפואיים נחקרו על חוות דעתם. המבקש השיג על קביעות המומחים הרפואיים שמונו, והגיש בקשה למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדי, בין היתר, בטענה כי חוות דעתו של פרופ' צינמן מבוססת על דעה קדומה. כמו כן, בסיכומיו, ביקש המבקש למנות מומחה נוסף אף בתחום הא.א.ג., ככל שלא תתקבלנה טענותיו ביחס לחוות דעתו של פרופ' יואכימס.

2.

ביום 13.4.2014 קבע בית משפט השלום כי יש לאמץ את מסקנותיהם של שני המומחים מטעם בית המשפט ודחה את הבקשות למינוי מומחה רפואי נוסף, כל זאת לאחר סקירה של האמור בשתי חוות הדעת ושל טענות הצדדים, ותוך עמידה מפורטת על הטעמים שהובילו את בית המשפט לקביעותיו. לפיכך, פסק בית המשפט למבקש פיצוי גלובלי בסך 2,000 ש"ח בגין הפסד השתכרות לעבר, פיצוי גלובלי בסך 2,500 ש"ח בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ופיצוי בסך 7,500 ש"ח בגין כאב וסבל,

כל זאת בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13 אחוזים. בתוך כך, דחה בית המשפט את טענות המבקש ביחס לפיצויים בגין ראשי נזק נוספים, כאשר נקבע, בין היתר, כי המבקש חזר לעבודתו כמרצה באקדמיה למוסיקה בירושלים, ואף המשיך להופיע כנגן כארבעה חודשים לאחר התאונה.

3.

כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתו השיג על אימוץ האמור בחוות הדעת מטעם המומחים הרפואיים וטען כי הסכום שנפסק לזכותו מקפח אותו. בית המשפט המחוזי אישר את עיקר פסק דינו של בית משפט השלום לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), ועל כן דחה את חלקו העיקרי של הערעור. נקבע, כי בית משפט השלום ערך דיון מפורט ומנומק בכל אחת מהסוגיות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, תוך שהסיק את המסקנות העובדתיות המתחייבות מן הראיות שהובאו בפניו, וקבע מסקנה משפטית שנתמכת אף היא בממצאים העובדתיים. יחד עם זאת נקבע, כי בשים לב לתקופת הנכות הזמנית של המבקש, יש להעמיד את שיעור הפיצוי בגין הנזק שאינו ממוני על סך של 16,000 ש"ח.

הבקשה

4.

הבקשה דנא מופנית כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתה מעלה המבקש טענות שונות ומגוונות. בתמצית, טוען המבקש כי היה על בית המשפט המחוזי להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בבית משפט השלום באשר לנזק שנגרם לו כתוצאה מהתאונה – בין היתר, ביחס לנכות שנגרמה בשל פגיעה במערכת הווסטיבולרית ופגיעה בצווארו של המבקש. עוד נטען, כי אין בחוות הדעת מטעם פרופ' יואכימס לשקף נכונה את מצבו של המבקש, כאשר התשתית העובדתית עליה ביסס את קביעותיו חסרה, ועל כן התבקש בית המשפט להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום הא.א.ג.. כמו כן, טוען המבקש כי יש אף להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדי, בין היתר, מאחר שעולה חשש ממשי כי פרופ' צינמן נגוע בדעה קדומה ביחס למבקש, נוכח אמירותיו כי במרבית המקרים תובעים מתחזים רק לצרכי תביעתם. נוכח האמור טוען המבקש כי יש ליתן רשות ערעור בעניינו, שכן בקשתו מעלה שאלות משפטיות כלליות ביחס לחריגת מומחים מחובותיהם, כמו גם את הסוגיה האם ראוי כי ערכאת הערעור תסתפק באימוץ לקוני ללא הנמקה של פסק הדין בערכאה הדיונית כאשר הערעור מעלה שאלות משפטיות חשובות. בצד זאת נטען, כי יש ליתן רשות ערעור נוכח עיוות הדין שנגרם למבקש בשל הקביעה כי הלה אינו סובל מנכות צמיתה ובעקבות אימוץ חוות דעת המומחים הרפואיים.

דיון והכרעה

5.

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות קמא, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות מכל וכל, אף בלי להידרש לתשובת המשיבה. הבקשה שבפני אינה מעלה כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים להליך, וככזו אין היא נמנית על המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). על אף ניסיון המבקש לשוות לטענותיו פן עקרוני-כללי, הבקשה נוגעת בעיקרה לקביעות עובדה ומהימנות מובהקות שקבעה הערכאה הדיונית בפסק דין מפורט ומנומק, אשר אושרו על-ידי ערכאת הערעור, באשר לגובה הנזק והיכולת להתבסס על חוות דעת המומחים הרפואיים מטעם בית המשפט. גדר ההתערבות בקביעות עובדתיות מעין אלה מצומצם ביותר כאשר מדובר בערעור בזכות, לא כל שכן כשעסקינן בערעור ברשות. זאת ועוד, בית המשפט התבסס בקביעותיו על חוות דעתם של מומחים רפואיים מטעם בית המשפט, כאשר ככלל הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מעין זה בהיעדר טעות בולטת (ראו: ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא , פ"ד נו(2) 936, 948 (2002)). בהקשר זה יצוין, כי טענות המבקש המתמקדות באופן יישום ההלכות שנקבעו ביחס למינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט ואי קבלת חוות דעת מומחה המונחת בפניו, נוגעות ליישומן של ההלכות במקרה קונקרטי, אשר גם אם לא נעשה כראוי – ואיני רומז שכך הדבר –

אינו מצדיק כשלעצמו מתן רשות ערעור (רע"א 8279/13 שפטל נ' הולצמן , פסקה 7 (20.3.2014)).

6.

כמו כן ייאמר, כי לא מצאתי מקום להתערבותו של בית משפט זה אך בשל העובדה כי בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש על סמך תקנה 460(ב) לתקנות, ללא מתן נימוקים פרטניים לגופו של עניין. משקיבלה ערכאת הערעור את נימוקיה של הערכאה הדיונית בסוגיות שבמחלוקת והתקיימו התנאים להחלתה של התקנה, אין כל מניעה מאישור פסק דינה של הערכאה הדיונית באמצעות התקנה האמורה. ומכל מקום, עובדה זו כשלעצמה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, וכפי שציינתי בעניין אחר:

"העובדה שפסק הדין נשוא בקשת רשות ערעור ניתן במסגרת תקנה 460(ב) לתקנות (אפשרות לגיטימית לחלוטין שהניסיון לתקוף אותה בשם חובת ההנמקה נדחה בבית משפט זה – ע"א 668/89 פאר נ' חברת בית פרישמן 38 בע"מ , פ"ד מד(4) 693 (1990)), אינה מייתרת את הצורך לעמוד באמות המידה אשר נקבעו בהלכת ' חניון חיפה ', ואינה מקימה כשלעצמה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (השוו: רע"א 478/88 בקר נ' שטרן , פ"ד מב(3) 679, 681 (1988); רע"א 10715/04 בסטוני נ' מאיר (29.11.2004); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 216 (מהדורה שלישית, 2012))" (רע"א 453/14 עו"ד מדר נ' אורן , פסקה 7 (1.6.2014).

7.

לשיטת המבקש יש אף לקבל את בקשתו נוכח עיוות הדין שנגרם לו. אכן, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן גם מקום בו מתעורר חשש חמור שייווצר עיוות דין אם בית המשפט לא יתערב בהכרעתה של הערכאה הקודמת (רע"א 7791/14 מסיקה נ' שטרנבך , פסקה 10 (14.1.2014) והאסמכתאות הנזכרות שם). ואולם, איני סבור כי בנסיבות הקיימות גורם פסק דינו של בית המשפט המחוזי לעיוות דין למבקש, וודאי לא לכזה שיש בו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". פסק דינו של בית משפט השלום נתקבל לאחר שכלל טענות המבקש נבחנו לעומק, ונדחו בהתאם לתשתית הראייתית שהונחה בפניו באופן מפורט ומנומק היטב, ועיון בו אינו מגלה כל פגם. כאמור, גם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור על סמך תקנה 460(ב) לתקנות, אין יסוד להתערבות .

אשר-על-כן, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.