רע"א 7791/14 יוסף מסיקה נ. יאיר שטרנבך

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' בכר ) בפש"ר 1591/08 מיום 12.10.2014, בגדרה התקבלה בקשת המשיב 2 (להלן: "הנאמן" ) למינוי מומחה להשוואת כתבי-יד, על מנת שיבחן את מהימנותה של החתימה הנחזית להיות חתימת המשיב 1 (להלן: "החייב" ) על מסמך שהוצג במהלך דיון במעמד הצדדים ביום 5.6.2014.

רקע

2.

ביום 18.11.2009 הוכרז החייב כפושט רגל, והנאמן מונה כנאמן לנכסיו. ביום 10.9.2013 הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות לבית המשפט המחוזי (בקשה מס' 12), בה ביקש ליתן צו המורה כי מכירת זכויות במספר נכסי מקרקעין שבבעלות החייב למבקשים על-פי הסכם ביניהם מיום 28.12.2006, היא הענקה בטלה, בהתאם להוראות סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל, תש"ם-1980. כמו כן התבקשה מחיקתן של הערות האזהרה לטובת המבקשים בנכסים האמורים, באופן שיאפשר את מימושם על-ידי הנאמן במסגרת הליכי פשיטת הרגל. בבקשה נטען, בתמצית, כי החייב נעשה פושט רגל לפני שחלפו שנתיים מיום העסקה בין הצדדים, כי התמורה שניתנה בעד הנכסים, בסך של 50,000$, אינה תמורה בת ערך, וכי מכל מקום שילמו המבקשים לחייב רק מקדמה בסך של 10,000$, אך יתרת התמורה לא שולמה מעולם.

3.

דיון פרטני בבקשה נקבע ליום 5.6.2014, תוך שבית המשפט קובע כי במועד הדיון תישקל בין היתר האפשרות לברר את הסוגיה בבית המשפט לפשיטת רגל, או להעבירה לדיון לפני בית משפט אזרחי רגיל. במעמד הדיון העידו החייב והמבקשים. בחקירתו הראשית הציג המבקש 1 צילום של מסמך המאשר תשלום מצדו לחייב בסך של 105,000 ₪ (השווים ל-25,000$ בהתאם לשער החליפין באותו מועד) (להלן: "המסמך" ). על-פי עדותו של המבקש 1, המסמך נכתב בכתב ידו שלו, ונחתם על-ידי החייב. בזמן הדיון לא התנגד הנאמן להצגת המסמך ולא העלה טענה בדבר מהימנותו, עם זאת שאל את המבקש 1 במסגרת החקירה הנגדית מדוע לא תועדה העברה של סכום זה במסגרת הנהלת החשבונות. על כך ענה המבקש 1 כי: "הסכום של 105,000 הוא כסף קטן. יש לי הרבה יותר בכיס... איני צריך להגיש [אישור למשיכת הכסף – נ' ס'] , זה לא כסף גדול" . עם סיום הדיון קבע בית המשפט כי ככל שלא יוגשו תצהירים משלימים מטעם המבקשים, יגישו הצדדים את סיכומיהם ותינתן החלטה בבקשה. מועד הגשת סיכומי הנאמן נדחה מפעם לפעם, בהסכמת המבקשים.

4.

תחת הגשת הסיכומים, הגיש הנאמן ביום 6.8.2014 בקשה לאשר לנאמן להתקשר עם מומחה להשוואת כתבי יד, לצורך בחינת המסמך (בקשה מס' 25). כמו כן התבקש בית המשפט להורות למבקשים להמציא לידי הנאמן את העתקו המקורי של המסמך וליתן ארכה להגשת סיכומי הנאמן עד לאחר מתן חוות דעת המומחה. הנאמן נימק בקשתו בכך שבדיון הוצג לראשונה העתק מצולם של המסמך הנחזה להיות חתום על-ידי החייב, ואולם החייב מתנגד נמרצות למהימנותו של מסמך זה, טוען כי מעולם לא חתם עליו, וכי מדובר בזיוף. בנסיבות אלה, כך נטען, אין מנוס ממינוי מומחה אשר יכריע בשאלת מהימנות החתימה.

5.

המבקשים התנגדו לבקשה, הן מבחינה דיונית, הן לגופם של דברים. לטענתם, היה על הנאמן לתמוך את בקשתו בתצהיר מאת החייב, בו יֵאמר מפורשות כי חתימתו על גבי המסמך אינה אותנטית. כמו כן טענו המבקשים כי מדובר בטענה חדשה, וכי היה על הנאמן להעלות טענות כה חמורות נגד המסמך במהלך הדיון, או לכל הפחות בסמוך לאחריו, ולא לאחר חודשים. לגישת המבקשים אין מקום לבקשה מעין זו, מקום בו המועד להגשת סיכומים חלף זה מכבר. המבקשים הפנו גם לכך שהדיון שנערך בבקשה נועד כדי לבדוק אם ההליך מתאים לבקשה מסוג זה או שמא יש צורך לברר את הדברים במסגרת הליך אזרחי רגיל, אך מכל מקום לא היה מיועד לבירור הדברים לגופם. עוד הוזכר כי הנאמן נעתר לבקשת החייב לפטור מתשלום בסך של 14,000 ₪ המהווה תנאי להפטרו, ונרמז כי עובדה זו מעידה על מערכת יחסים בלתי תקינה בין הנאמן לבין החייב, אשר עלולה להשליך על אמינותה של הבקשה.

6.

בתשובתו הדגיש הנאמן כי המבקשים לא ענו לשאלה הבסיסית בדבר מקורו של המסמך (אשר צילום שלו הוצג לראשונה בדיון), וכן כי לא ברורה התנגדותם לבחינת מהימנות החתימה. אשר לצורך בתצהיר טען הנאמן כי אין הוא נדרש לתמוך בקשותיו בתצהיר, וזאת בהתאם להלכה הפסוקה. המשיב 3 בתגובתו סמך את ידיו על בקשתו של הנאמן, והפנה לכך שמדובר במוצג קרדינלי אשר יש בכוחו להשפיע על תוצאות הבקשה העיקרית, ולפיכך מוצדק לבדוק את המסמך כדבעי.

7.

בית המשפט נעתר לבקשה. בהחלטתו מיום 12.10.2014 ציין בית המשפט כי התלבט אם אין לדחות את הבקשה נוכח האיחור הלא מובן בהגשתה, כמו גם בשל העדר ההתנגדות בזמן הדיון והעדרו של תצהיר מתאים מאת החייב. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי לגוף הדברים ראוי שתיבחן מהימנות המסמך, בין אם כעת, בין אם בהמשך הדרך. בהתחשב בכך, ובשים לב לעובדה שהחייב עמד על דעתו בדיון כי לא קיבל את מלוא התמורה בעד הנכסים, נקבע כי יש להעתר לבקשה, וכי האיחור בהגשתה ימצא את ביטויו במסגרת חיוב בהוצאות, לאחר הגשת חוות דעת המומחה. לאור האמור מינה בית המשפט את מר יצחק חג'ג' כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת המסמך ומהימנותו.

עיקרי הבקשה

8.

מכאן הבקשה שלפני, בה שבים המבקשים וטוענים כי לא היה מקום למינוי המומחה. עיקרה של הבקשה הוא חזרה על הטענות שהובאו לפני בית המשפט המחוזי אשר אין צורך לפרטם שנית. בנוסף לכך מדגישים המבקשים כי אין להם מה להסתיר, וכי הבקשה נועדה בעיקרה לשם שמירת התקינות הדיונית. אשר להעדרו של תצהיר מטעם החייב טוענים המבקשים כי אין להשלים עם פגם שכזה וכי לא יתכן שלא ניתנה להם ההזדמנות לחקור את החייב על הטענה הבסיסית לפיה המסמך מזויף. עוד הם מפנים לכך שמינוי המומחה התבקש ללא קבלת עמדת נושי החייב, על אף שהדבר יֵעשה על חשבונם. כמו כן נטען כי בקשת הנאמן נגועה בשיהוי חמור וכי הוא מנוע מלהעלותה בשלב זה, כאשר היה עליו להגיש את סיכומיו זה מכבר.

דיון והכרעה

9.

דין הבקשה להידחות, וזאת ללא צורך להיזקק לתגובה מאת המשיבים.

10.

מבלי להידרש לשאלה האם הבקשה שלפני באה בגדר סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 , הרי שההחלטה מושא הבקשה מצויה לבטח במסגרת שיקול דעתה של הערכאה הדיונית המנהלת את ההליך. בשיקול דעת זה לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב, אלא במצבים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או אם נגרם בעטיה עיוות דין לאחד מן הצדדים (רע"א 5894/14 זלמנוביץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה מורדות הכרמל , פסקה 21 (17.9.2014); רע"א 6395/14 החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה נ' צייגר , פסקה 5 (21.11.2014); רע"א 7922/03 לוליאן נ' סאבא (30.12.2003); רע"א 2365/12 וינברג נ' אברהם , פסקה 5 (09.05.2012)). העניין שלפנינו אינו בא בגדר חריגים אלו.

11.

למעלה מן הצורך, גם מבחינת נסיבות העניין דומה שההחלטה מוצדקת לגופה. המבקשים הם אלו שהעלו את נושא המסמך לראשונה במסגרת הדיון. בהיות המסמך ראיה אשר עשויה להכריע את גורל הבקשה לביטול ההענקה, מושכלות ראשונים הם כי מן הראוי לאפשר למשיבים לבחון את הראיה לעומקה, ולהעמידה לבדיקה בידי גורם מקצועי ונטול פניות. אכן נפל פגם בהתנהלות המשיב 2 בכל הנוגע לעיתוי הבקשה והיא אכן הוגשה באיחור משמעותי, ואולם בית המשפט המחוזי שם לבו לכך ואף הודיע כי הדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות. תוצאה זו היא מאוזנת ואיני רואה הצדקה להתערב בה.

12.

אשר לטענות בדבר העדר תצהיר מאת החייב, אכן ככלל ישנה חובה לצירוף לתצהיר לכל בקשה בכתב בהליך אזרחי, והטעם לכך אינו טכני בלבד, אלא הוא בעל משמעות ראייתית חשובה. חשיבותו של התצהיר בכך שהוא-הוא יוצר את התשתית העובדתית עליה נשענת הבקשה (ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' קופר , פסקה 12 (11.4.2013)). עם זאת, בית משפט זה כבר פסק בעבר ביחס לבקשות המוגשות על-ידי מפרק, כי אלו אינן חייבות תמיד להיתמך בתצהיר (ע"א 673/87 סלאח נ' כוכבי , פ"ד מג(3) 57, 65-63 (1989); רע"א 3032/08 רייך נ' כהן , פסקאות 9-11 (9.2.2009) (להלן: "עניין רייך "). בעניין רייך הבהיר כב' הנשיא א' גרוניס , כי לשיטתו של מחוקק- המשנה קיימים שיקולים המצדיקים להבחין בין בקשות המוגשות על-ידי המפרק לבין בקשות המוגשות על-ידי גורמים אחרים, באשר לצירוף תצהיר. זאת, מאחר שבמקרים רבים עשוי מפרק חברה להימצא בנחיתות אינפורמטיבית, אשר כתוצאה ממנה לא יוכל להצהיר על עובדות מסוימות מידיעתו האישית. עם זאת הובהר, כי אין בכך כדי להקל על הנטל שעליו לעמוד בו על מנת לקבל את המבוקש על-ידו, וכי הנטל הראייתי הוא בדיוק אותו נטל המוטל על תובע (או מבקש) בהליך אזרחי. כמו כן צויין, כי בכל מקרה מוסמך בית המשפט לחייב את המפרק לתמוך בקשה למתן הוראות בתצהיר, בעצמו או על-פי בקשת אחד מהצדדים, כאשר הוא סבור שיש הצדקה לכך. אמנם, דברים אלו נאמרו ביחס לבקשת מפרק בהתאם לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז-1987 (להלן: "תקנות הפירוק" ), ואולם כוחם והגיונם יפה גם ביחס לבקשות נאמן על-פי תקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות פשיטת הרגל" ). גם לשון התקנות, עליה התבססה פרשנות בית המשפט, היא זהה (ראו תקנה 2 לתקנות הפירוק ולתקנות פשיטת הרגל, וכן תקנה 39 לתקנות הפירוק ותקנה 116 לתקנות פשיטת הרגל). מכאן שבענייננו לא נפל פגם בעצם אי-הגשת תצהיר לתמיכה בבקשת הנאמן. בנסיבות העניין קבע בית המשפט כי ניכר שהחייב עמד על דעתו במסגרת חקירתו בבית המשפט כי לא קיבל את מלוא התמורה הנקובה בהסכם, ומכאן גם ברורה הכחשת מהימנות המסמך. גם בכך לא מצאתי מקום להתערב.

13.

לאור האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.