רע"א 6395/14 החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה נ. צייגר מאיר

1.

בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' יעקובי ) מיום 8.7.2014 ומיום 12.8.2014 בת"א (י-ם) 4047/10.

2.

בין הצדדים קיים סכסוך ממושך שעניינו בהסכם שכר טרחה שנכרת בעבר בין המבקשת לבין משרד עורכי הדין בו היה שותף המשיב, לשם רישום כלל הנכסים ברובע היהודי בעיר העתיקה בלשכת רישום המקרקעין. לאחר שקבע בית המשפט קביעה ראשונית בדבר חבותה של המבקשת כלפי המשיב, מינה חוקר בהסכמת הצדדים לצורך כימות שאלת הפיצויים. עניינה של הבקשה דנן הוא בהנחיות שנתן בית המשפט לאותו חוקר לביצוע בדיקות מסויימות בקשר לכלל הנכסים ברובע היהודי, הנוגעות לשוויים של הנכסים, דמי הרישום ששולמו על-ידי חוכרי המשנה בגין כל נכס, ועוד. בית המשפט הטעים בהחלטתו כי הוא מבקש לכלול במסגרת הדוח את כל האופציות העשויות להיות רלוונטיות על מנת להפיק את מירב התועלת ממלאכתו של החוקר, וכי אין בהנחיות אלו משום הכרעה במחלוקת בין הצדדים, או קביעת מסמרות בנוגע לאופן כימות שאלת הפיצויים. כמו כן הבהיר בית המשפט, כי "שאלת ההוצאות בכללותה, ובכלל זה לגבי מה שביסוד החלטה זו תישקל בהמשך. ברור ומובהר כי אם יתברר שהתנהלותו של צד זה או אחר הביאה למהלכים מיותרים, עלול הדבר להביא לחיובו בהוצאות (בקשר לשכר המומחים ולזכות הצד שכנגד) אף ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליכים" (פסקה 3 להחלטה מיום 12.8.2014).

3.

טענתה המרכזית של המבקשת היא כי הבדיקות האמורות הן מיותרות ואינן רלבנטיות לאור הוראות הסכם שכר הטרחה, וכי עלותן של אותן בדיקות נאמדת במאות אלפי שקלים. לטענת המבקשת, יש להכריע ראשית במחלוקת המשפטית שבין הצדדים המבוססת על פרשנות ההסכם. עוד נטען כי המשיב עצמו הסכים לכאורה, במסגרת בקשה אחרת שהוגשה לבית המשפט המחוזי, כי אין מקום לעריכת מלוא הבדיקות בשלב זה של ההליך, ואכן ביצוע חלק מהבדיקות האמורות עוכב.

4.

דין הבקשה להידחות, וזאת אף ללא צורך בקבלת תשובה.

5.

ההחלטות מושא הבקשה הן מסוג ההחלטות המצויות בתחום ניהול ההליך, המסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. כידוע, ערכאת הערעור תתערב בהחלטות בעניינים אלה רק במצבים חריגים בהם ההחלטה מנוגדת לדין או שנגרם בעטיה עיוות דין לאחד מן הצדדים (רע"א 2543/14 נציגות הבית המשותף ברחוב הצדף 1-3 הרצליה נ' אלמוג התכלת שותפות מוגבלת , פסקה 7 (14.7.2014) והאסמכתאות שם; רע"א 2365/12 וינברג נ' אברהם , פסקאות 5-6 (9.5.2012) ). לא מצאתי כי ההחלטות בהן עסקינן חורגות ממתחם הסבירות ועל כן אינן מצדיקות התערבות בשלב זה.

6.

עיון בבקשה, על נספחיה, מעלה כי בניגוד לטענתה של המבקשת אין תמימות דעים בין הצדדים ביחס לבדיקות הנדרשות וכי המשיב טוען בפירוש כי הערכת שווים של הנכסים רלבנטית ונדרשת לשם קביעת הפיצוי הראוי. לאור זאת, החלטתו של בית המשפט המחוזי סבירה ואף מתבקשת בנסיבות העניין. כפי שציין בית המשפט המחוזי, בהכירו במסגרת ההתדיינות את הנפשות הפועלות ואת הנתונים הנדרשים להכרעה בסכסוך, הנחיותיו באו "כדי להפיק את התועלת המירבית ממה שעל הפרק עתה" . דומה כי אכן יהיה במסגרת שיצר כדי למנוע בהמשך הדברים סרבול, פיצול והתמשכות ההליכים שלא לצורך, והדבר אף עשוי לייעל את עבודתו של החוקר ואילו גם לצמצם את העלויות הכרוכות בה. יש בעניין זה כשלעצמו כדי להטות את הכף לדחיית בקשת הרשות לערער (השוו לרע"א 4713/13 אי די בי חברה לאחזקות בע"מ נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ , פסקה 4 (22.7.2013)). בית המשפט אף הדגיש כי במידה ויתברר בסופו של דבר כי צודקת המבקשת בטענתה ובדיקות אלו היו מיותרות, יהיה מקום לשקול את חיובו של המשיב בהוצאות, ללא קשר לתוצאות הסופיות של ההליך. מכאן שלא צפוי להיגרם נזק בלתי הפיך למי מהצדדים מהותרת ההחלטה על כנה (ולא נטען לכך), כאשר השגת המבקש נוגעת אך להשלכותיה הכספיות של ההחלטה. לפיכך, סבורני כי אין מקום להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשלב זה.

7.

לאור האמור, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.