פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
לערעורים אזרחיים
רע"א 882/05
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. מ.ו השקעות
בע"מ
2. תמר ריינר
3. ד"ר משה ויינברג, עו"ד
נ ג ד
המשיבים:
1. מגדל חברה
לביטוח בע"מ
2. וינברג - דורון ושות' ,עו"ד ונוטריונים
3. צבי צרפתי ושות' חברה לבניין וקבלנות בע"מ
4. חיים קליר, עו"ד
בקשת רשות ערעור
החלטה
א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים גולדברג , סגן נשיא, שטרנברג
אליעז , סגנית נשיא, ופוגלמן ) מיום 16.12.04 בע"א 3124/01, שניתן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (השופטת גת, עליה השלום ) מיום 10.10.01 בת.א. 2786/96.
ב.המשיבה 1 תלתה שלט פרסום על הקיר החיצוני בחלקו הדרומי של בניין ברחוב הרצל 91 בראשון לציון (להלן – הבניין ). המבקשים היו באותה עת הבעלים של קומה ו' בבניין ושל הגג שמעליה הצמוד לה.
ג.ביום 11.8.96 הגישו המבקשים לבית משפט השלום ברחובות תביעה כנגד המשיבה 1, בה טענו כי הקיר החיצוני, שהוא מעקה גג הבניין, מהווה חלק מן הגג, והוא מצוי בבעלותם הבלעדית. מטעם זה דרשו לסלק את השלט וכן דרשו דמי שימוש ראויים בגין התקופה בה נעשה בו שימוש (38 חודשים).
בית משפט השלום דחה את התביעה. בפסק הדין נקבע, כי תליית השלט היתה בהתאם להתקשרות חוזית עם המשיבה 3, אשר קדמה להקמת הבניין. כן, נקבע, כי השלט תלוי על קיר חיצוני של הבניין, קיר המהווה רכוש משותף, ואינו בבעלות המבקשים.
ד.המבקשים ערערו על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי, וערעורם נדחה. בית המשפט שב וקבע, כי הקיר החיצוני של הבניין הוא רכוש משותף של כל בעלי הנכס, ואינו רכושם הפרטי של המבקשים. עוד נקבע בפסק הדין, כי אין להיזקק בשלב הערעור לניסיונם של המבקשים להרחיב את החזית ולתבוע דמי שימוש ראויים בגין שימוש ברכוש משותף – להבדיל מרכוש פרטי – שכן שאלה זו לא נדונה ולא הוכרעה בערכאה הדיונית.
ה.בבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית משפט זה טוענים המבקשים כנגד קביעות עובדתיות של הערכאות הקודמות, לעניין מעמדו של מעקה גג המגדל הדרומי בבניין, שעליו הוצב השלט, כרכוש משותף ולא כרכוש פרטי; לעניין פרשנות ההסכם בדבר הצבת שלט שנערך בין המבקשים לבין החברה בעלת הזכות שקדמה; ולעניין העברת זכויות בין חברות בהקשר דנא. בנוסף תוקפים המבקשים גם קביעה משפטית של הערכאה דלמטה לעניין הרחבת החזית, וכן טוענים הם כנגד העדר הנמקה מספקת של פסק הדין. עוד נטען, כי הסוגיות הנדונות הן בעלות חשיבות כללית, המצדיקות היענות לבקשה.
ו.(1) לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. הגם שכאמור עתר בא-כוח המבקשים לראות בשאלות שהועלו שאלות בעלות אופי משפטי-כללי הראויות להתברר בערכאה שלישית, בפועל מצויה המחלוקת בגדרי הסכסוך שבין בעלי הדין, ועיקרה שאלות עובדתיות ומשמעותן המשפטית שביחסים שביניהם. מה היה מעמדו של חלק פלוני בבניין (מעקה גג המגדל הדרומי, לענייננו), ומה השלכות הדבר על היחסים בין הצדדים, או מה הוסכם בין צדדים אחרים בקשר לזכויות שביניהם, ומה השלכות הדבר על הסוגיה נשוא התיק, ומה פרשנות הסכם פלוני – כל אלה שאלות התחומות בדל"ת אמותיו של התיק. לכן אין המדובר בתיק המצדיק דיון בגלגול שלישי.
(2) באשר להנמקה, בית המשפט המחוזי אימץ ביסודו של דבר את מסקנתו העיקרית של בית משפט השלום, וזאת לאחר ששקל – כפי שציין – את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה. הדין מאפשר כידוע לערכאה ערעורית (תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי) אימוץ הכרעתו של בית המשפט קמא על קרבה וכרעיה (ראו: רע"א 8986/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף ) (טרם פורסם) והאסמכתאות דשם; ראו גם רע"א 1119/05 גולדסיל נ' ביליה (טרם פורסם)). המצב האידיאלי היה אילו יכלה ערכאת ערעור להתייחס בפסק דינה לכל טענה וטענת-משנה שהעלו הצדדים בפרוטרוט, ולהפיס דעתם – וכך גם נעשה, וטוב שנעשה, במקרים רבים. אך בעומס השורר בבתי המשפט, כולל בהרכבי הערעור, כאשר מתקיים "וכל העם ניצב עליך מן בוקר ועד ערב" (שמות, יח, יד), אין לבוא בטרוניה כשבמקרים המתאימים, לפי שיקול דעת, ניתנת הנמקה קצרה כבענייננו, או הנמקה המאמצת על קרבה וכרעיה את ההחלטה נשוא הערעור לפי תקנה 460(ב), שלכך יועדה.
(3) כאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה
היום, י' בניסן התשס"ה (19.4.2005).
ש
ו פ ט ת