רע"א 8827/15 מצדה פרנצ'יסז בע"מ נ. הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ע' צ'רניאק ) מיום 20.12.15 ברע"א (ת"א) 37361-12-15 לדחות את בקשת עיכוב הביצוע על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט י' הימן ) מיום 16.11.15 (תא"ק (ת"א) 31744-01-15). עניין הבקשה – עיכוב ביצוע עקב קיום הליכים מקבילים.

רקע והליכים קודמים

א.

המבקשת 1, מצדה פרנצ'יסז בע"מ, היא זכיינית ראשית בגן לאומי מצדה המנוהל על ידי המשיבה. המבקש 2 הוא בעל השליטה במבקשת 1, והמבקשות 3-10 הן חברות הקשורות אליה. בין המשיבה למבקשת הסכם זיכיון במסגרתו הוענקה זכות חזקה בחלק ממקרקעי הגן הלאומי לצורך מתן שירותים מסחריים. מטעמים שאין צורך לפרטם בענייננו, הגישו המבקשים תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בגין הפרה יסודית של הסכם אשר נכרת בין הצדדים (ת"א (ת"א) 5394-06-14). התביעה היא תביעה לאכיפת הסכם הזיכיון, למתן חשבונות וכן לסעד כספי בגובה 50,000,000 ₪. התביעה הוגשה לאחר שהמשיבה הודיעה על ביטול הסכם הזכיון נוכח הפרות יסודיות חוזרות ונשנות מצד המבקשים. בהמשך לתביעה זו, החלו הצדדים בהגשת תביעות ובקשות בערכאות השונות, הן בעניינים פרוצדורליים והן בעניינים אחרים. להלן יובאו מקצתן בקצרה.

ב.

לאחר הגשת תביעת המבקשים, הגישה המשיבה תביעה שכנגד, ובנוסף, הגישה תביעה לסילוק יד המבקשים בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 23766-06-14) (להלן תביעת הפינוי הראשונה ). תביעתה לסילוק יד סולקה על הסף (וראו החלטת השופטת האפט מיום 10.12.14). על החלטה זו ערערה המשיבה (ע"א 47503-01-15), וכן הגישה תביעה נוספת לבית משפט השלום בתל אביב-יפו לפינוי המשיבים בטענה כי מועד ההסכם בין הצדדים הגיע לסיומו (תא"ק (ת"א) 31744-01-15) (להלן תביעת הפינוי השניה ).

ג.

מנגד, הגישו המבקשים בקשה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו למתן צו מניעה זמני האוסר על פינויים מן המקום. הבקשה התקבלה ביום 19.2.15 (השופטת מ' אגמון-גונן ). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר התקבלה בחלקה

ביום 3.6.15 (השופטת א' חיות ).

ד.

כן הגישו המבקשים בקשה לסילוק על הסף של תביעת הפינוי השניה, נוכח סילוקה על הסף של תביעת הפינוי הראשונה, ונוכח ההליך המקביל המתנהל בבית המשפט המחוזי. ביום 16.11.15 דחה בית משפט השלום (השופט הימן ) את בקשת המבקשים לסילוק על הסף. נקבע, כי אף שהסעד המבוקש בשתי תביעות הפינוי הוא זהה, העילה שונה – שכן תביעת הפינוי הראשונה הוגשה עקב טענה להפרה עתידית של החוזה, ואילו תביעת הפינוי השניה הוגשה עקב סיומה של תקופת ההתקשרות בין הצדדים. בית המשפט נתן דעתו לכפילות ההליכים בערכאות, וקבע כי "במקרה בו נאלץ בעל דין להגיש שתי תובענות שונות אך מן הטעם שהוא חפץ בשני סעדים וכל אחד מהם מסור לערכאה נפרדת, אין להשקפתי מנוס מקיומו של הליך בכל אחת מן הערכאות בנפרד" (פסקה 3 לפסק הדין). לצד זאת, ציין כי: "כל שאוכל לקוות לו הוא כי לנוכח החלטתי זו, תשוב התובעת ותשקול את מידת הצידוק שבהטרחתה של ערכאת הערעור להדרש לערעורה, ותסתפק בעילה שבמוקד תביעתה שבפני. זאת, על אף שארשה לעצמי לנחש, ככלל ומבלי לכוון לצד זה או אחר, כי מיעוט הליכים של ערעור, של בקשת רשות ערעור ראשונה ושל בקשה שנייה לא יהיה ממאפייניה הבולטים של ההתנהלות בתיק זה". במועד זה, קבל בית משפט השלום את הבקשה למתן רשות להתגונן וכן קבע מועדים לניהול תביעת הפינוי בפניו (כך נקבע לדוגמא כי עד יום 1.1.16 יושלמו ההליכים המקדמיים).

ה.

על החלטת בית משפט השלום הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, וכן בקשה לעיכוב ביצוע (רע"א 37361-12-15). ביום 20.12.15 נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב הביצוע, בזו הלשון:

"סיכויי הבר"ע להתקבל נמוכים ואינם מצדיקים עיכוב ביצוע."

ו.

בד בבד עם החלטה זו קבע בית המשפט המחוזי, בקשר לבקשת רשות הערעור כי:

"סיכויי הבר"ע נמוכים ולכאורה אף הוגשה בניגוד להלכה השוררת. אם עומדים המבקשים על המשך הדיון בה יפקידו תחילתה את הערבון הנדרש להבטחת הוצאות הבר"ע בסך 10,000 ₪ בתוך 14 יום מהמצאת החלטה זו."

ז.

יום לאחר ההחלטות, 21.12.15, הגישו המבקשים את הבקשה דנא לרשות ערעור ויחד עמה בקשה לעיכוב ביצוע על החלטת בית משפט השלום. הוחלט ביום 22.12.15 כי הבקשה מצריכה תשובה, וניתן עיכוב ביצוע ארעי עד להחלטה בבקשה. למען הסדר הטוב יוער כי המבקשים לא ציינו בבקשתם האם סכום העירבון הופקד כדי שידון בית המשפט המחוזי בבקשתם. מבדיקה במערכת נראה כי טרם עשו כן, ומכל מקום, החלטה בבקשת רשות הערעור טרם התקבלה. מכאן הבקשה שלפנינו.

טענות הצדדים

ח.

ראשית טוענים המבקשים, כי בית המשפט המחוזי הפר את חובתו בדבר הנמקת ההחלטה, וזאת תוך פגיעה קשה בכללי הצדק הטבעי. בהקשר זה הזכירו המבקשים את פסיקת השופטת חיות במסגרת רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ (8.12.15) בה נקבע כי "החלטה אחרת" בהליך אזרחי שניתנה בלא נימוק מצדיקה מתן רשות ערעור – ככל שמדובר בסוגיה שיש לה חשיבות של ממש בהליך – וכן כי יכול שיהיה בכך כדי להביא לביטולה.

ט.

לטענת המבקשים, החלטת בית משפט השלום עומדת בסתירה להחלטות קודמות הן של בית המשפט העליון ושל בית המשפט המחוזי, וכן בניגוד להלכות הברורות בעניין קיום הליכים מקבילים. מכאן, שלשיטתם, טעויות בית משפט השלום הן מובהקות, ועל כן שגה בית המשפט בקבעו כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור להתקבל נמוכים.

י.

עוד נטען, כי בית המשפט התעלם משיקול מאזן הנוחות הנוטה בבירור לטובתם, ואשר מהוה את אבן הבוחן המרכזית בסוגיית עיכוב הביצוע. לשיטתם, ככל שתתנהל תביעת הפינוי בבית משפט השלום במקביל להליך המתנהל בבית המשפט המחוזי, לא תהיה כל אפשרות להשבת המצב לקדמותו, וכך, יגררו ההליכים המקבילים הוצאות כבדות וסיכון ממשי להחלטות סותרות. אשר על כן, גם נוכח מאזן הנוחות היה על בית המשפט המחוזי לקבל בקשתם לעיכוב ביצוע.

יא.

מנגד, טוענת המשיבה (בתשובתה מ-24.12.15) כי אין ממש בבקשת רשות הערעור. לשיטתה, החלטת בית משפט השלום היא החלטה נכונה; ומכל מקום – אין מקום לעכבה. לטענת המשיבה, החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה בהתאם להלכה הפסוקה, הקובעת כי בקשת רשות ערעור על החלטה שדוחה בקשה לסילוק על הסף של תביעה תתקבל רק במקרים חריגים ביותר. כן נטען, כי מדובר בהליך סרק המעסיק את הערכאות בלא כל הצדקה, וגם ככל שלא יעוכב הביצוע לא ייגרם למבקשים כל נזק.

יב.

לגופם של דברים, מציינת המשיבה כי הטענה לשימוש לרעה בהליך נובעת מקיומן של שתי תביעות פינוי, אך לשיטתה אין מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט מאחר שמדובר בעילות שונות – זאת בהתאם לקביעת בית משפט השלום.

יג.

עוד נטען, כי אין יסוד לטענה שיש לסלק את התביעה על הסף משום קיומה של תביעה כספית בבית המשפט המחוזי. תביעת פינוי נתונה לסמכותו העניינית של בית משפט השלום בלבד, ועל כן אין מדובר במצב של ניהול הליכים כפולים בערכאות המצדיק סילוק התביעה על הסף. בהקשר זה טוענת המשיבה כי דחיית התביעה על הסף תוביל למניעת גישתה לערכאות בתביעת פינוי בעילה של סיום מועד הזיכיון בהתאם לחוזה. נוכח כל האמור, טוענת המשיבה כי סיכוייה של בקשת רשות הערעור להתקבל אכן נמוכים, וכי צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו.

הכרעה

יד.

אפתח ואומר כי הקורא יכול רק להשתאות אל מול מלחמת העולם השלישית המתנהלת בשיניים ובצפורניים בכל הערכאות גם בנושאים פרוצדורליים שחשיבותם מוגבלת, ומכל מקום להצטער על השחתת הנייר בכתבי בית דין ארוכים כאורך הגלות, שלא לדבר על מד שכר הטרחה שתקתוקו נשמע היטב, וכבר העירה על כך חברתי השופטת חיות בהחלטתה מיום 3.6.15 ברע"א 2042/15 הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים נ' מצדה פרנצ'יסז בע"מ בפסקה 8. והנה הבקשה דנא מופנית כנגד החלטה בת שורה אחת של בית המשפט המחוזי, ואורך הבקשה - 16 עמודים; אורך התשובה 13 עמודים. לא יאומן כי יסופר. ונזכור, בכל הכבוד, עסקינן בעיכוב ביצוע.

טו.

לגופם של דברים סבורני, כי אין מקום להיעתר לבקשה, אף שעדיף היה כי בית המשפט המחוזי ינמק יותר, ולוא גם בתמצית, את הכרעתו. לעניין זה, ישנה, מחד גיסא, החובה לנמק, ומאידך גיסא, מן המפורסמות הוא העומס על בתי המשפט; וראו רע"א 882/05 מ.ו השקעות נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (2005) פסקה ו(2), ועל כן אורך ההנמקה הוא תלוי נסיבות . מכל מקום אין עסקינן בנושא המצדיק גלגול שלישי של התדיינות, שכן אין בו נושא ציבורי או משפטי שמעבר למחלוקת הצדדים. יתר על כן, התערבות בית משפט זה בהחלטות בדבר סעדים זמניים תיעשה במקרים מצומצמים בלבד (וראו רע"א 10873/07 פאיז חבשי נ' ח'אלד חבשי (2008) פסקה ו' וההפניות שם; רע"א 3823/10 רפאל אדרי נ' ציון חדד (2008) פסקה ד' וההפניות שם). אכן, לא אכחד – ואומר זאת בלא נטיעת כל מסמרות במקרה הספציפי ובלא הבעת דעה על סיכויי ההליך בבית המשפט המחוזי – כי ככלל ראוי לחפש דרכים לייעול ההליכים השיפוטיים, בעומס שעל בתי המשפט, נוכח ההוצאות הרבות ומטעמי השכל הישר, כך שככל שניתן להגיע לצמצום הליכים מקבילים, תוך חיפוש דרכים משפטיות הגיוניות למטרה זו שאינן פוגעות במהות הסכסוך – כן ייטב. כאמור, הדבר נאמר על דרך הכלל ובלא כל הכרעה ספציפית, דבר המסור כולו לבית המשפט הדן. דומה שגם רוחו של פסק הדין בענין ע"א 3749/12 בר עוז נ' סטר (2013) תומכת באיחוד ככל הניתן, אף שער אני לפסקה 21 בחוות דעתו של הנשיא גרוניס. לעניין הנוחות בנידון דידן, ומתוך הנחה ותקוה כי בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת תידון במהרה – דומה כי אי עיכוב ההליכים אינו צפוי לגרום נזק בלתי הפיך; נזכור כי לוח הזמנים שקבע בית משפט השלום מותיר זמן מספיק להכרעת בית המשפט המחוזי בהליך שלפנינו, שכן לאחר השלמת ההליכים המקדמיים, שחזקה על הצדדים כי לא ישבו עד הנה בחיבוק ידיים לגביהם, שהרי אין ההחלטות הערעוריות מונחות בכיסם, נותרים חודשיים לתצהירי עדות ראשית. איני נעתר איפוא לבקשה; עיכוב הביצוע האירעי בטל. אין צו להוצאות, ובית המשפט המחוזי יוכל ליתן דעתו עליהן במכלול לפי תוצאות הערעור.