פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8860/09
בפני:
כבוד השופט
י' דנציגר
המבקש:
ד"ר מאג'ד חסון
נ ג ד
המשיבה:
איילון חברה לביטוח בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בחיפה בתל"א 11961-09-09 מיום 13.10.2009 שניתנה על ידי כבוד
השופט מ' רניאל.
בשם המבקש:
עו"ד קרנית גפן
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' רניאל ) מיום 13.10.2009 בתל"א 11961/09/09 במסגרתה דחה בית המשפט את בקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת ב' טאובר ) בת.א. 22092/05 מיום 2.6.2009.
2.
פסק הדין הנ"ל הומצא למבקש ביום 4.6.2009 וזה פנה למשיבה, בתוך המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), וביקש את הסכמתה להגשת הערעור על פסק הדין באיחור. המשיבה התנגדה לבקשתו של המבקש ודרשה ממנו להגיש את הבקשה לבית המשפט המחוזי.
3.
ביום 9.9.2009, לאחר שעבר המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת המועד להגשת הערעור בשבועיים. המבקש נימק בקשה זו בטענה כי בכוונתו לאסוף חומר לצורך עריכת הערעור. ביום 13.10.2009, ולאחר שהמשיבה הגישה את התנגדותה לבקשה הנ"ל, דחה בית המשפט את הבקשה בקובעו:
"המבקש ביקש אורכה של שבועיים להגשת ערעור, בטענה שעליו לאסוף חומר רלבנטי. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה שאין שום חומר רלבנטי שיש לאסוף מלבד החומר הנמצא בתיק. בתגובה לכך טען המבקש כי מדובר בחומר פנים משרדי. איסוף חומר פנים משרדי אינו טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. אני דוחה את הבקשה להארכת מועד".
4.
מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש בית המשפט המחוזי התעלם ממספר עובדות מהותיות המהוות, כך לטענתו, טעם מיוחד המצדיק את קבלת בקשתו להארכת המועד להגשת הערעור. לדבריו, העובדה שהוא הודיע למשיבה על כוונתו להגיש ערעור במהלך התקופה הקבועה בתקנות סדר הדין האזרחי להגשת ערעור מלמדת כי המשיבה ידעה כי הוא לא השלים עם פסק דינו של בית משפט השלום וכי בכוונתו לערער עליו ומכאן שלא יכלה להסתמך על כך שלא יוגש ערעור. המבקש טוען עוד כי יש להתחשב בכך שהתבקשה על ידו ארכה קצרה של שבועיים בלבד.
5.
דין הבקשה להידחות.
6.
לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי:
"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו" (ההדגשות אינן במקור – י.ד.).
7.
בית המשפט המחוזי לא מצא כי התקיימו בנסיבות המקרה דנן טעמים מיוחדים המצדיקים את הארכת המועד להגשת הערעור. קביעה זו מקובלת עליי ואיני מוצא מקום להתערב בה. ראשית, המבקש לא הצביע על נסיבות חדשות שלא היו לפני בית המשפט המחוזי עת זה קיבל את החלטתו ודחה את הבקשה. שנית, טענתו של המבקש לפיה היה על בית המשפט המחוזי להתייחס לכך שמדובר באורכה בת שבועיים בלבד אינה יכולה להתקבל, כפי שמדגיש זאת א' גורן בספרו:
"תקנה 528 לתקנות מאפשרת הארכת מועד שנקבע בחיקוק, מטעמים מיוחדים שיירשמו. המועד להגשת ערעור נקבע אף הוא בתקנות כך שהארכת מועד זה דורשת טעם מיוחד. העובדה שמדובר באיחור בן יום בלבד אינה מפחיתה מן הדרישה למתן טעמים מיוחדים" [אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 770 (מהדורה עשירית – 2009)].
8.
יתרה מכך, הלכה היא כי בית המשפט שלערעור אינו נוהג להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטותיה בנוגע לסדרי הדין, אפילו אם נראה כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת. התערבותה של ערכאת הערעור תיעשה אך במקרים חריגים בהם החלטותיה של הערכאה הדיונית מנוגדות לדין או גורמות עיוות דין לאחד הצדדים [רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין (לא פורסם, 6.4.2009)]. איני סבור כי המקרה דנן נופל לגדר אותם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.
9.
נוכח דברים אלו דין בקשת רשות הערעור להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ג' שבט התש"ע (18.1.2010).
ש ו פ ט