רע"א 897-24 רע"א 897-24

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת י' מושקוביץ) בת"א 59961-07-22 מיום 2.12.2023 בה הורה על חילוט ערובה שהופקדה במסגרת בקשה למתן סעד זמני שהגיש המבקש; ומיום 17.1.2024 בה נדחתה בקשת המבקש להעביר לידיו סכומי כסף המוחזקים בנאמנות על ידי בא-כוחו לשעבר, עו"ד גל קריכלי (להלן: עו"ד קריכלי).

הרקע לבקשה

1.ההליך העיקרי בבית המשפט המחוזי נסוב על טענות שעלו מצד המבקש בקשר להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביום 10.3.2022 (להלן: הסכם הפשרה), ובו נקבעו הוראות לעניין ביצוע הסכם מכר מיום 2.11.2020 (להלן: הסכם המכר) למכירת דירת המבקש למשיבים. בין היתר נקבע בהסכם הפשרה כי בכפוף להשלמת מלוא יתרת התמורה שנקבעה בהסכם המכר, המבקש יפנה את הנכס ביום 30.8.2022.

2.בטרם הגיע המועד האמור, ביום 28.7.2022, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי תביעה לביטול פסק דין, בה טען בעיקר כי הבקשה לאישור הסכם הפשרה הוגשה במרמה; כי הוא מעולם לא נתן את הסכמתו לאמור בה ולא חתם עליה; וכי חתימתו על גבי הסכם הפשרה זויפה. כן נטען כי בבקשה נרשם שהמבקש מיוצג על ידי עו"ד קריכלי אף כי הוא כבר לא ייצגו באותה עת וכי המשיבים הפרו את הסכם הפשרה הפרה יסודית שכן לא שילמו את מלוא התמורה עבור הנכס.

3.בסמוך לאחר הגשת התביעה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה, וכפועל יוצא מכך עיכוב ביצוע פינויו מהנכס. ביום 19.8.2022 בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, לאחר שנדרש לסיכויי ההליך בציינו כי על מנת להכריע בתביעה יש צורך לעמוד על מהימנות הגרסאות השונות, ולשיקולי מאזן הנוחות בהתחשב בכך שמדובר בדירת מגוריו של המבקש. לצד זאת, הורה בית המשפט למבקש להפקיד ערובה להבטחת נזקי המשיבים בגין עיכוב פינוי הנכס בסך כולל של 250,000 ש"ח, כאשר סך של 150,000 ש"ח מתוכם יופקד במזומן או בערבות בנקאית והיתרה תופקד באמצעות הודעת קיזוז בלתי מותנית מתוך יתרת התמורה שעל המשיבים לשלם למבקש (להלן: הודעת הקיזוז).

4.ביום 6.8.2023 ניתן פסק דין הדוחה את תביעת המבקש (להלן: פסק הדין). בית המשפט מצא כי המבקש חתם בפני מי שהיה באותה עת בא-כוחו, עו"ד קריכלי, על הסכם הפשרה ביום 9.3.2022, וכי הסכמה זו הייתה על דעתו, בעוד שטענתו לפיה חתימתו זויפה התבררה כלא נכונה. נקבע כי יש ליתן אמון רב בעדותו של עו"ד קריכלי, אשר גם נתמכה בתכתובות שונות ובעדותה של מתמחה במשרדו, בעוד שעדותו של המבקש נמצאה בלתי מהימנה. גם נקבע כי הימנעותו של המבקש מהבאת ראיות התומכות בגרסתו פועלת לחובתו. בנוסף, נוכח התרשמותו החד-משמעית ממהימנות עדותו של עו"ד קריכלי, לא מצא בית המשפט צורך להכריע בין חוות הדעת הגרפולוגיות השונות שהגישו הצדדים על אודות זיוף חתימת המבקש, מה גם שהמבקש בחר שלא למסור למומחית מטעמו את מסמכי המקור, באופן אשר שלל את האפשרות כי תינתן על ידה חוות דעת מלאה ומקיפה בסוגיה שהתבקשה לחוות את דעתה עליה. לבסוף, ומשנדחתה התביעה, הורה בית המשפט על ביטול הסעד הזמני שניתן ועל פינוי הנכס עד ליום 1.11.2023. כן הורה בית המשפט למשיבים להפקיד בקופת בית המשפט סך של 100,000 ש"ח, כחלק מסכום התמורה שהיה עליהם לשלם למבקש, אשר יבטיח בין היתר, בהתאם להודעת הקיזוז, את נזקיהם בגין הסעד הזמני שניתן בהליך. לצד דחיית התביעה, חויב המבקש לשאת בהוצאות המשיבים בסך של 40,000 ש"ח בתוספת מע"מ. ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין נדחה בפסק דינו של בית משפט זה ביום 23.10.2023 (ע"א 7410/23).

5.לאחר דחיית הערעור הגישו המשיבים בקשה לבית המשפט המחוזי לחילוט הערובה ולקיזוז הסכום שחויבו להפקידו במלואו. בבקשה נטען כי החילוט נדרש לשם פיצוי על הנזקים שנגרמו להם בשל עיכוב ביצוע פינוי הנכס, והם אובדן דמי שימוש בנכס בסך של 171,800 ש"ח כפי שהוערכו על ידי שמאי בחוות דעת שמאית שצירפו; עלות חוות הדעת בסך של 3,510 ש"ח; וריבית הלוואה שנאלצו ליטול עקב אובדן הכנסה מהנכס, בשיעור של 6.75% לשנה ובסך כולל של 10,000 ש"ח. לסכום זה נוספו הוצאות שנפסקו לטובתם בהליך בסך של 46,800 ש"ח. הסכום הכולל שנטען כי על המבקש לשאת בו, נאמד על ידם בסך של 250,000 ש"ח בחישוב הכולל תוספת ריבית והצמדה.

6.המבקש התנגד לבקשה בציינו כי אין מדובר במקרה שבו הבקשה למתן סעד זמני הייתה לא סבירה. המבקש הדגיש כי סבירות הבקשה למתן סעד זמני נבחנת לפי התשתית העובדתית שהייתה קיימת במועד הגשתה ולא בדיעבד. בנוסף נטען כי מדובר בבקשה כללית וסתמית, אשר לא צורפו לה אסמכתאות מתאימות ולא קיים קשר סיבתי בין הנזק שנטען שנגרם למשיבים לבין מתן הסעד.

7.טרם מתן החלטה, הורה בית המשפט לצדדים לעדכן האם פוּנה הנכס בהתאם להוראות פסק הדין, וביום 30.11.2023 עדכנו המשיבים כי המבקש טרם פינה את הנכס. ביום 2.12.2023 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המשיבים. בכל הנוגע לטענות בדבר סבירות הבקשה שהוגשה למתן סעד זמני, נקבע כי המבקש ידע בעת שהגיש את בקשתו לסעד זמני שאין ממש בטענות שהעלה לביסוס תביעתו, ובכוונת מכוון טען טענות שאינן אמת. כל זאת, כאשר הוא היה ער לכך שעיכוב פינויו מהנכס עלול לגרום למשיבים נזק כספי. בנסיבות אלה, לא ניתן לטעון שמדובר היה בבקשה סבירה. כן נדחו טענות המבקש כי המשיבים לא הוכיחו שנגרם להם נזק, וכי אין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין דחיית מועד הפינוי מהנכס. ברי, כי במצב שבו שולמה מלוא התמורה אך הנכס לא הועבר לידי המשיבים, נזקם הישיר כתוצאה מכך כולל את דמי השכירות שיכלו לקבל עבור הנכס. גם חסרון הכיס שנגרם להם בשל חיובי הריבית בגין ההלוואה שנטלו בנסיבות האמורות, בהן שולמה התמורה עבור הנכס אך המשיבים לא יכלו ליהנות מהתשואה בגינו, הוא חלק מהנזק הישיר האמור. כן נקבע כי די בתצהיר שהוגש ובראיות שצורפו לבקשה, היינו חוות דעת שמאי וראיה בקשר לנטילת ההלוואה ושיעור הריבית, כדי לבסס את הנזק שנגרם להם כאמור בסך של 171,800 ש"ח בגין דמי השכירות הראויים ובתוספת 10,000 ש"ח בגין ריבית ההלוואה. לצד זאת, נקבע כי אין לצרף לסכומים האמורים תוספת ריבית והצמדה כפי שביקשו המשיבים, משלא נערך חישוב מפורט של סכומים אלה. כן דחה בית המשפט את הבקשה ביחס להוצאות ההליך ושכר טרחת השמאי, בציינו שהערובה שהופקדה לא נועדה לסייע בגביית הוצאות מסוגים אלה.

8.לאחר מתן ההחלטה האמורה, ביום 4.1.2024 הגיש המבקש בקשה להורות לעו"ד קריכלי להעביר לידיו שיק בנקאי על סך של 1,000,000 ש"ח שהופקד בידיו בנאמנות כחלק מהליכי המכר. המבקש טען כי הוא זכאי לקבל סכום זה, המהווה חלק מהתמורה ששילמו המשיבים, עבור מסירת החזקה בנכס, כאשר יש להותיר בידי עו"ד קריכלי בנאמנות סך של 100,000 ש"ח בלבד, כמפורט בפסק הדין. המשיבים התנגדו לבקשה, תוך שהפנו לסעיף 5.1.5 להסכם המכר לפיו סך של 1,000,000 ש"ח "יישאר בידיו הנאמנות של ב"כ המוכר [עו"ד קריכלי] בכפוף להמצאת האישורים והמסמכים הדרושים לרישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין" שטרם הומצאו על ידי המבקש. ביום 17.1.2024 דחה בית המשפט את הבקשה, שעה שטרם המציא המבקש את מלוא האישורים הדרושים לשם העברת הזכויות בנכס כמפורט בהסכם המכר.

9.מכאן לבקשה שלפנַי, בה טען המבקש כי לא היה מקום לקבוע כי הבקשה למתן סעד זמני לא הייתה סבירה בעת הגשתה, שעה שהכרעתו של בית המשפט בפסק דינו נעשתה בדיעבד בהתבסס על הראיות שנשמעו ועל חזקות משפטיות. כן חזר המבקש וטען כי המשיבים לא הוכיחו שנגרם להם נזק ואף לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין הסעד הזמני שניתן. המשיבים גם לא הציגו כל הסכם שכירות ממנו עולה כי הם נאלצו לשכור מקום מגורים אחר; כי לא היה מקום לקבוע את שווי דמי השכירות הראויים על פי חוות דעת שמאי שהוגשה על ידי המשיבים בעוד שהשמאי כלל לא ביקר בנכס; וכי לא היה כל מקום לקבוע כי ההלוואה שנטלו המשיבים היא בגדר נזק ישיר שנגרם להם. כמו כן, המבקש צירף לבקשה חוות דעת שמאית מטעמו על פיה שווי דמי השכירות הראויים הוא נמוך בהרבה.

בנוסף טען המבקש כי לא היה מקום לדחות את בקשתו להעביר לידיו חלק מתמורת הדירה המוחזקת בנאמנות על ידי עו"ד קריכלי, שכן הן מהוראות הסכם המכר, הן מקביעת בית המשפט המחוזי בהחלטה בבקשה למתן סעד זמני והן מפסק הדין, עולה כי בידי עו"ד קריכלי צריך להישאר בנאמנות סך של 100,000 ש"ח בלבד עד להמצאת כל האישורים הנדרשים, ולא סך של 1,000,000 ש"ח כפי שקבע בית המשפט בהחלטתו מיום 17.1.2024.

דיון והכרעה

10.דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

11.תחילה לתשתית הנורמטיבית בכל הנוגע לסוגיית הערובות. הפקדת התחייבות עצמית וערובה נועדו להבטיח את זכותו של בעל דין שנגדו ניתן סעד זמני, לקבלת פיצוי בשל נזק שנגרם לו בעקבות מתן הסעד האמור (ראו למשל: יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 480 (מהדורה שנייה, 2023)). כך, בתקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סד"א) נקבע כי:

(א) סעד זמני יותנה בהתחייבות עצמית של המבקש לפיצוי כמפורט בתקנת משנה (ב), וכן בערובה כמפורט בתקנת משנה (ג) לשם פיצוי בשל כל נזק שייגרם למי שמופנה אליו הצו כתוצאה ממתן הצו הזמני, אם יפקע הצו או יצומצם היקפו.

(ב) [...].

(ג) המבקש יפקיד ערובה מספקת, להנחת דעתו של בית המשפט [...].

תקנה זו מקבילה לתקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות), שקבעה כך:

(א) בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת [...].

(ב) בית המשפט רשאי לצוות על הפקדת עירבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות הענין; [...].

(ג) סכום העירבון לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; [...].

(ד) [...].

המעיין בלשונן של תקנות אלה יימצא שני הבדלים עיקריים. האחד הוא שבתקנות סד"א הערובה נועדה להבטיח פיצוי בשל נזק שייגרם גם במצב שבו יצומצם היקפו של הסעד הזמני, ולא רק במצב שבו הוא יפקע שהוא התנאי הבלעדי בתקנות הישנות (ראו גם: דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: דברי ההסבר), עמ' 38). ההבדל השני הבולט מלשונן של התקנות, הוא כי חלף ההבחנה בין "ערבות" ל"עירבון" בתקנות הישנות, תקנות סד"א עושות שימוש במונח "ערובה" המאגד בחובו את הגדרת שני המונחים הקודמים, וקובעות לגביהם הסדר אחד זהה.

12.הבדל משמעותי נוסף בין ההסדרים שנקבעו בתקנות טמון בתנאים לעניין חילוט הסכומים שהופקדו על ידי מבקש הסעד הזמני. בתקנות הישנות קבעה הוראת תקנה 371 כך:

(א) פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.

(ב) חילוט העירבון אינו גורע מזכותו של מי שהעירבון חולט לטובתו להיפרע בשל נזקיו, באמצעות הערובה במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה לפי כל דין, ובלבד שלא ישולם פיצוי יתר.

(ג) לא הוגשה לבית המשפט תובענה או בקשה לפיצויים בגין נזק עקב מתן הצו הזמני, בתוך שישה חודשים מהמועד שפקע הצו הזמני, יוחזר למבקש כתב הערבות; בית המשפט רשאי לקבוע מועד אחר אם ראה שהדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שיירשמו.

(ד) הופקד עירבון ולא חולט או חולט מקצתו – תוחזר יתרת העירבון למבקש בתוך שישים ימים מהמועד שפקע הצו הזמני או בתוך 60 ימים ממועד המצאת ההחלטה לנתבע ולמחזיק – אם ישנו; הוגשה בתוך שישים הימים בקשה לחילוט העירבון, רשאי בית המשפט לעכב את החזרת העירבון עד למתן החלטה בבקשה.

על פי הוראה זו, חילוט "עירבון" שהופקד במסגרת סעד זמני הותנה בשני תנאים: האחד, כי מבקש החילוט הוכיח כי נגרם לו נזק או שהוא נדרש להוציא הוצאות עקב מתן הסעד הזמני; השני, כי הבקשה לסעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. בהתייחס לסיפא התקנה אשר קבעה כאמור כי "חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם", היו שהדגישו כי אכן חילוט העירבון לפי התקנות הישנות אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק, להבדיל מהוכחה מינימלית כי נגרם נזק (רע"א 3780/16 רון נ' עזבון פת גיטיה ז"ל, פסקה 9 (24.7.2016) (להלן: עניין רון); ע"א 954/15 י.ע דן סנטר ב.ב שותפות מוגבלת נ' עלרונט דן בע"מ, פסקה 9 (30.3.2016) (להלן: עניין דן סנטר); רע"א 1822/18 פלד נ' ביטון, פסקה 3 (22.5.2019); רע"א 2429/21 יפתח נ' עובד, פסקה 12 (25.4.2021)). אולם היו שציינו כי על המבקש חילוט העירבון להציג "כמות מינימלית של ראיות" גם להוכחת גובה הנזק (רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז(3) 727, 732 (2003); רע"א 1925/16 בנימין נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, פסקה 4 (24.4.2016)). בכל מקרה בפסיקה הודגש כי חילוט העירבון אינו עניין אוטומטי והוא נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (רע"א 6448/01 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(2) 562, 573 (2003)). מנגד, לשם מימוש "ערבות", נקבע בפסיקה כי המבקש אינו נדרש להראות כי הבקשה למתן סעד זמני לא הייתה סבירה, אולם עליו להוכיח את הנזק שנגרם כתוצאה ממתן הסעד, כפי שנדרש בכל התדיינות אזרחית (רע"א 9308/08 אלול נ' רביב, פסקה 9 (21.4.2009); עניין רון, פסקה 9; עניין דן סנטר, פסקה 9).

13.חלף תקנה 371 לתקנות הישנות באה הוראת תקנה 101 לתקנות סד"א שכותרתה "מימוש ערובה או השבתה", הקובעת כי:

לא הוגשה לבית המשפט תביעה או בקשה לפיצויים בשל נזק שנגרם עקב מתן הסעד הזמני, בתוך תשעים ימים ממועד פקיעת הסעד הזמני, תוחזר למבקש הערובה; בית המשפט רשאי להאריך מזמן לזמן את התקופה האמורה, אם מצא טעמים מיוחדים לכך.

כפי שניתן לראות, תקנה זו קובעת הסדר תמציתי ומאוחד למימוש כל סוגי הערובות, מבלי לפרוט את התנאים שנקבעו בתקנה 371(א) לתקנות הישנות. בפסיקות בתי המשפט המחוזיים הושמעה העמדה כי תקנות סד"א לא ביקשו לסטות מההסדר שהיה קבוע בתקנות הישנות בהקשר זה (ת"א (מחוזי ת"א) 20191-06-17 יפתח נ' עובדיה, פסקה 32 (5.4.2021); ע"א (מחוזי מר') 25334-04-23 אלרכאן ליבוא בע"מ נ' עודה, פסקה 14 (15.11.2023); וכן פסקה 30 להחלטה מיום 2.12.2023 מושא הבקשה שלפנַי). זאת בהתבסס בעיקר על דברי ההסבר בהם צוין כי "לא נדרש היה לערוך במסגרת הרפורמה הנוכחית שינוי עומק מרחיק לכת בסוגיית הסעדים הזמניים" (עמ' 38). על פני הדברים עמדה זו אינה מובנת מאליה. כמפורט לעיל, במסגרת תקנות סד"א בוטלה ההבחנה בין "עירבון" ל"ערבות" ונקבע הסדר מאוחד בדמות "ערובה". בנסיבות אלה, ובהינתן שההסדר שאומץ בתקנה 101 לתקנות סד"א דומה בלשונו לתקנה 371(ג) לתקנות הישנות שעסקה בהחזרת "ערבות", אין זה פשוט לומר כי השמטת התנאים הקונקרטיים לחילוט "עירבון" (הן התנאי שעניינו בכך ש"הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין" והן המילים "חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם") הינה חסרת משמעות (ראו גם: יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 554-553 (מהדורה שלישית, 2023)). מה גם שבמסגרת ההסדר החדש, בוטלה המגבלה שנקבעה בעבר על סכום העירבון אשר נקבע כאמור כי ככלל "לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים" (וראו בעניין הקשר האפשרי שבין ויתור על הדרישה להבאת ראיות לבין הגבלת גובה סכום העירבון: עניין יפתח, פסקה 10).

14.מכל מקום, אינני נדרש במקרה דנן להכריע בשאלת השלכות השמטת התנאים שנקבעו בתקנה 137(א) לתקנות הישנות מתקנות סד"א (שאלה אשר גם כלל לא הועלתה מצדו של המבקש). זאת שכן בית המשפט הפעיל אמת מידה מחמירה בהתאם לעמדה כי נדרשת כמות (הגם כי מינימלית) של ראיות להוכחת גובה הנזק, והמשיבים תמכו את גובה הנזק הנטען בחוות דעת שמאית (שהטענות נגדה הועלו על ידי המבקש לראשונה בבקשה שלפנַי) כמו גם בראיה המפרטת את סכום ההלוואה שנטלו. לא מצאתי לשעות גם ליתר טענות המבקש בהקשר זה.

15.כמו כן, גם אין מקום לטענות המבקש בקשר לאופן שבו העריך בית המשפט את סבירות הבקשה למתן סעד זמני שהגיש (וזאת אף לגישה שדרישה כאמור עומדת בעינה). אין ממש בטענת המבקש כי העובדה שהתביעה נדחתה על יסוד שמיעת ראיות מלמדת כי הגשת הבקשה הייתה סבירה במועד שבו הוגשה. בהתחשב בכך שבענייננו התביעה הושתתה על טענות עובדתיות לגבי זיוף חתימה, אשר נמצא לאחר בחינת הראיות כי מדובר בטענות שאינן נכונות, אין מקום לטענה כי שגה בית המשפט בקבעו כי מדובר בנסיבות שבהן הגשת הבקשה לסעד זמני הייתה בלתי סבירה.

16.בנוסף יש לדחות גם את טענות המבקש בעניין ההחלטה מיום 17.1.2024 בקשר ליתרת כספי התמורה המוחזקת בנאמנות אצל עו"ד קריכלי. סעיף 5.1.5 להסכם המכר קבע כך:

"סך של 1,100,000 ש"ח (מיליון ומאה אלף) ישולם עד ליום 10.8.21 כנגד קבלת החזקה בנכס ובכפוף להמצאת אישור על ידי המוכר כי המשכנתאות הרשומות לטובת בנק לאומי על הנכס נמחקו.

מתוך הסך הנ"ל סך של 1,000,000 ש"ח ישאר בידיו הנאמנות של ב"כ המוכר בכפוף להמצאת האישורים והמסמכים הדרושים לרישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין".

היינו, בהסכם המכר נאמר "ברחל בתך הקטנה" כי הסך של 1,000,000 ש"ח יוותר בידיו הנאמנות של עו"ד קריכלי עד להמצאת האישורים והמסמכים הדרושים לרישום הנכס. אף המבקש אינו חולק על כך שטרם המציא את כל "האישורים והמסמכים הדרושים לרישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין", אלא שלטענתו רק "הסך של 100,000 ש"ח הוא הסך שצריך להיוותר בנאמנות בידי בא כוח המוכר עד להמצאת האישורים" (פסקה 28 לבקשה). המבקש תמך טענתו באזכור הסך של 100,000 ש"ח בהחלטת בית המשפט בבקשה לסעד הזמני מיום 19.8.2022 בה נקבע כי סך של 100,000 ש"ח מתוך הערובה יופקד בדרך של הודעת קיזוז; ובאזכור הסכום האמור בפסק הדין אשר בשוליו נקבע כי על המשיבים להפקיד, חלף תשלום למבקש, סכום זה, עקב הודעת הקיזוז. ברם לא ירדתי לסוף דעת המבקש כיצד יש באזכור הסך של 100,000 ש"ח בפסק הדין ובהחלטה האמורה כדי לסייע לו. לא רק שבפסק הדין הובהר באופן מפורש כי "יתר הוראות ההסכם [הסכם המכר – ד.מ.] והסכם הפשרה עומדות בעינן", ובכלל זה הוראת סעיף 5.1.5 האמורה; אלא שבהחלטה מיום 19.8.2022 צוין באופן מפורש כי "הסכום לקיזוז אינו מתוך הסך של 1,000,000 ש"ח, אותם יש להפקיד בידיו הנאמנות של ב"כ המוכר לשם ביצוע תשלומים שונים בהתאם לסעיף 5.1.5 להסכם וכי היא מתייחסת ל-100,000 ש"ח הנותרים לתשלום שלא מתוך הכספים להפקדה בנאמנות" (פסקה 55).

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.