רע"א 9065-23 רע"א 9065-23

1.מהו הרף הראייתי שבו נדרש תאגיד בנקאי להוכיח את סבירות החלטתו שלא להעניק שירותים בנקאיים לנותן שירותים פיננסיים – מקום בו מתעורר חשד שפעילותו אינה עומדת בהוראות דיני איסור הלבנת הון ומימון טרור? שאלה זו מתעוררת במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ל' שלאעטה חלאילה) בת"א 49052-06-23 מיום 10.12.2023, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני המורה למשיב, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק), להימנע מסגירת חשבון הבנק שלה.

רקע עובדתי

2.המבקשת היא חברה פרטית הפועלת בתחום השירותים הפיננסיים ובכלל זה עוסקת בניכיון שיקים ומתן הלוואות. יוער, כי פעילותה נעשית מכוח "אישור המשך עיסוק" שניתן לה מאת המפקח על נותני שירותים פיננסיים במשרד האוצר במהלך שנת 2017, זאת בהתאם להוראת המעבר שנקבעה בסעיף 115 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 (להלן: חוק הפיקוח). כוחו של אישור זה יפה, אם כן, עד שתינתן החלטת המפקח בבקשת הרישוי שהגישה המבקשת כדרישת הוראות חוק הפיקוח.

3.זה מספר שנים שהמבקשת מנהלת חשבון בנק עסקי שמספרו 41541, בסניף "מרכז עסקים" שבחיפה, שהוא סניף ייעודי לנותני שירותים פיננסיים (להלן בהתאמה: החשבון, הסניף ו-נש"פים).

4.ביום 11.01.2023 פנה הבנק אל מנהל המבקשת, מר סמי עיאדה (להלן: המנהל או עיאדה), וביקש כי יומצאו לו הרישיון שניתן לה בהתאם להוראות חוק הפיקוח ודו"ח כספי מבוקר לשנת 2021 וכן שיגיע לסניף לטובת מילוי שאלון "הכר את הלקוח" (Know Your Customer) (להלן: שאלון KYC); זאת על מנת לוודא כי המבקשת מנהלת את עסקיה תוך הקפדה על הוראות חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) והצווים שהוצאו מכוחו, ובפרט צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירות בנכס פיננסי ונותני שירותי אשראי למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשע"ח-2018.

5.ביום 17.01.2023 התקיימה פגישה בסניף במהלכה מילא מנהל המבקשת שאלון KYC כמבוקש ובתומה נתבקש להמציא מספר מסמכים נוספים, ובכללם עותק משאלון KYC המשמש את המבקשת בהתנהלותה מול לקוחותיה ומסמך המפרט את מדיניותה להתמודדות עם סיכוני הלבנת הון ומימון טרור. עוד נתבקשה המבקשת, פעם נוספת, להמציא דו"ח כספי מבוקר לשנת 2021.

6.למחרת היום, המציא עיאדה דוגמא לשאלון KYC המשמש את המבקשת ומסמך מדיניות קצר, בן עמוד אחד. למען שלמות התמונה יצוין, כי מסמך מפורט – מעט – יותר, צורף על-ידי המבקשת כנספח לכתב התביעה – היינו, אך בדיעבד.

7.בשים לב למספר פערים שזוהו במסמכים שהמציא מנהל המבקשת ובשל העובדה שנכון לאותו היום טרם הומצא דו"ח כספי מבוקר לשנת 2021, פנה נציג הבנק ביום 05.03.2023, באמצעות דואר אלקטרוני למנהל בבקשה שימציא את הדו"ח, כמו גם יספק מספר הבהרות ביחס למסמכים שכבר הוגשו על-ידו בנדון. עוד ביקש נציג הבנק כי המנהל ימציא שאלון KYC של לקוח בשם כרים חוסין (להלן: חוסין), שכן זוהו העברות כספים לחשבונו מהחשבון הפרטי של המנהל (המתנהל אף הוא אצל הבנק), זאת במקביל לשיקים שנוכו לטובתו על ידי המבקשת.

8.למחרת אותו היום, השיב מנהל המבקשת לפניית נציג הבנק באמצעות הודעת דואר אלקטרוני, במסגרתה סיפק הבהרות קצרות לשאלותיו וצירף לה עותק משאלון KYC של חוסין אשר נשא תאריך של יום 20.02.2022.

9.ביום 30.03.2023 התקיימה פגישה שנייה בסניף הבנק בה נכח עאידה, במסגרתה ציין נציג הבנק כי התעורר חשש שהמבקשת אינה עומדת בתנאי הרגולציה החלה עליה כנש"פ. כעולה מהחלטת בית משפט קמא, התנהלותו של המנהל בפגישה זו הצביעה על כך שהוא אינו מודע לחובות המוטלות על המבקשת, ומשכך – כל האמור חיזק את החשש שעלה. בהמשך לפגישה זו, ביום 02.04.2023 פנה נציג הבנק פעם נוספת לעאידה בבקשה לקבל מסמכים שונים, לרבות בקשה נוספת לקבל את הדו"ח הכספי המבוקר לשנת 2021. נציג הבנק ציין בפנייתו זו "כי במידה ולא יתקבלו המסמכים האמורים, לא ניתן יהיה להמשיך ולבצע פעולות בחשבון טרם לקבלתם".

10.למחרת היום הומצא לידי הבנק דו"ח כספי מבוקר לשנת 2021 (להלן: הדו"ח), אשר עורר את תמיהות הבנק, בין השאר, מאחר שבדו"ח מאזנים הוצגו נתונים הנכונים לשנים 2018 ו-2019, להבדיל משנת 2020, כנדרש.

11.ביום 04.04.2023 נשלח למבקשת "מכתב התראה לפני סגירת חשבון". במכתב זה הצביע נציג המבקשת על התמיהות שעורר הדו"ח, תוך שהזכיר מסמכים נוספים שהתבקשו וטרם הומצאו. עוד ציין נציג הבנק כי הפעילות בחשבון אינה תואמת הצהרות שמסר עאידה וכי היא מעוררת יסוד סביר לחשש כי היא נעשית בניגוד לחוק איסור הלבנת הון; זאת, בין היתר, בהתייחס לפעילות הנראית חסרת היגיון עסקי או כלכלי וכן למספר פעולות בחשבון שכוונו לאותו יעד, וזאת בלא סיבה נראית לעין. לבסוף, הובהר למבקשת כי אם תתמיד במחדליה עלול הבנק שלא לאפשר פעילות בחשבון ואף לפעול לסגירתו – ללא התראה נוספת.

12.מכתב ההתראה לא נענה וביום 30.04.2023 שלח הבנק למבקשת "הודעה בדבר סגירת חשבון", מן הטעמים שהוזכרו לעיל, תוך שצוין בה כי הסגירה תצא מן הכוח אל הפועל רק ביום 11.05.2023.

13.בהמשך הדברים, בא כוח המבקשת שלח לנציג הבנק שני מכתבים בימים 01.05.2023 ו-06.05.2023, בהם הפנה למכתב המבקשת מיום 16.04.2023, אשר על פי הנטען, לא נשלח לבנק בשל טעות משרדית. במסגרת זו, ציין בא כוח המבקשת כי "מרשתי מודעת לעובדה כי חשבונה הינו מסוג החשבונות שבסיכון גבוה" (סעיף 4 למכתב), ובראי סיכון זה ביקש לספק הסברים לחששות שהועלו ולפערים בדו"ח הכספי המבוקר לשנת 2021, עליהם הצביע הבנק בפניותיו.

14.הסברים אלו לא סיפקו את נציגי הבנק. בהתאם, ביום 08.05.2023 שלח הבנק הודעה נוספת ומפורטת בה דחה את הסברי בא כוח המבקשת ובמסגרתה הזכיר גם מסמכים נוספים שטרם הומצאו. על אף האמור, ניתנה למבקשת שהות נוספת להמציא את המסמכים ולספק הסברים ראויים, בין השאר באמצעות הצגת 5 דוגמאות לשאלוני KYC וכן מסמך מדיניות מפורט בעניין סיכוני הלבנת הון ומימון טרור – וזאת עד ליום 11.05.2023.

15.ביום 11.05.2023 השיב בא כוח המבקשת להודעה אחרונה זו וביקש לספק הסברים נוספים לשאלות הבנק. בתשובה זו צוין כי המבקשת "פועלת בהתאם להוראות סעיף 9 לצו איסור הלבנת הון", אך לא צורף לה מסמך מדיניות ניהול סיכוני הלבנת הון ומימון טרור. לתשובה זו כן צורפו חמישה שאלוני KYC לדוגמא, בין השאר שאלון אחר של חוסין, שתוארך אף הוא ליום 20.02.2022. עוד יצוין, כי בהמשך הדברים, ביום 08.06.2023, הומצא לידי הבנק פעם נוספת מסמך המדיניות הקצר, אשר נשלח עוד ביום 18.01.2023.

16.ביום 12.06.2023 הודיע הבנק לבא כוח המבקשת כי הוא דוחה את האמור בתשובתו מיום 11.05.2023 משום שאין בו כדי לתת מענה לחששות שהועלו על ידי נציגי הבנק פעם אחר פעם. בנסיבות אלה, הודע לבא כוח המבקשת כי חשבונה ייסגר ביום 25.06.2023 (להלן: הודעת הסגירה).

ההליך קמא

17.ביום 20.06.2023 הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה, במסגרתה עתרה לקבלת מספר צווים, ובכלל זה צו מניעה קבוע האוסר על הבנק לסגור את החשבון וכן צווי עשה המורים לו להסיר מספר הגבלות שהטיל על הפעילות בחשבון.

18.ביום 21.06.2023 הגישה המבקשת בקשה לצו מניעה זמני וצו ארעי המורים לבנק להימנע מסגירת החשבון ולאפשר את המשך ביצוע הפעולות בו, עד להכרעה בהליך העיקרי (להלן: הבקשה לסעד זמני). בו ביום ניתנה החלטת בית משפט קמא בגדרה ניתן צו ארעי המורה לבנק להימנע מסגירת החשבון עד להחלטה אחרת, ונתבקשה תגובתו לבקשה לסעד זמני.

19.ביום 16.08.2023 הוגשה תשובת המשיב לבקשה לסעד זמני וביום 03.09.2023 קיים בית משפט קמא דיון בה. במסגרת דיון זה העידו ונחקרו בחקירות נגדיות מנהל המבקשת וכן הגברת שירן אטיאס, רפרנטית במחלקת איסור הלבנת הון בבנק. המבקשת והמשיב הגישו את סיכומי טענותיהם בכתב בעניין הבקשה, בימים 07.09.2023 ו-11.09.2023, בהתאמה.

החלטת בית משפט קמא

20.ביום 10.12.2023 ניתנה החלטת בית משפט קמא, בגדרה נדחתה הבקשה לסעד זמני תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיב. כן נקבע כי הצו הארעי שניתן יפקע ביום 10.01.2024.

21.בבוחנו את סיכויי התביעה עמד בית משפט קמא על כך שבהתאם לפסיקה בכגון דא, מוטל הנטל על הבנק להוכיח את סבירות החלטתו לסגור את חשבונה של המבקשת. עם זאת, הובהר כי נטל זה נמוך מהרף הראייתי של מאזן הסתברויות.

22.בנסיבות העניין נקבע, כי הליך קבלת ההחלטה על ידי הבנק היה תקין וכי הבנק לא מיהר לנקוט בצעד דרסטי של סגירת החשבון, אלא נתן למבקשת הזדמנויות רבות להפיס את דעתו. אומנם, נקבע כי הנמקת הבנק את הודעת הסגירה מיום 12.06.2023 לא הייתה ממצה, אך הובהר שאין לנתקה מחלופת התכתובות והדברים שניהלו ביניהם הצדדים עוד קודם לכן.

23.בית משפט קמא בחן את החלטת הבנק אף לגופה. לאחר שהפך כל אבן, הגיע בית משפט קמא לכלל מסקנה כי נראה, על פני הדברים ובשים לב למסגרת הדיונית שבנדון – כי סיכויי המבקשת לזכות בתביעתה אינם מן המשופרים. בתוך כך, נקבע כי מספר נסיבות עוררו בצדק את חשדו של הבנק וכי התנהלותה של המבקשת, אשר "נתנה מענה לא עקבי" ו"המציאה גרסאות שונות", רק חיזקה חשד זה והובילה למשבר אמון בין הצדדים.

24.כמו כן, מתוך התרשמותו הישירה מהעדים שהעידו לפניו ולאחר עיון במסמכי הבקשה והתשובה לה, נקבע כאמור כי התנהלות המבקשת עוררה חשד סביר אצל הבנק, שכן, על פני הדברים, עמדה בפניו תמונה מטרידה לפיה המבקשת אינה מקפידה לקבל נתונים חיוניים מלקוחותיה והיא אף לא פועלת לפי מדיניות סדורה כלל וכלל. לא זו אף זו, המבקשת לא השכילה לספק כל הסבר ראוי לחשדות אלו. בפרט, נקבע כי שאלוני KYC שהמציאה המבקשת לקו בפגמים ואלה לא הוסברו על ידי מנהל המבקשת בעדותו. בין השאר, הוזכרו השאלונים של חוסין, שלגביהם נקבע כי "המצאת שני טפסים הנוגעים לאותו לקוח, בשני מועדים שונים, כששני הטפסים נערכו לכאורה באותו יום, יכול ללמד כי מדובר בטפסים שאינם אותנטיים ו/או שלא מולאו במועד הרשום". עוד הובהר, כי לפערים שבדו"ח הכספי המבוקר לשנת 2021 או לפעולות חסרות ההיגיון הכלכלי והעסקי עליהן הצביע הבנק, לא סופק כל הסבר. זאת ועוד. בית משפט קמא אף מצא כי יש בעדותה של הגברת אטיאס כדי לבסס, ברמה הנדרשת בשלב זה, את הקביעה כי המבקשת התנהלה בדרך שאינה אופיינית לנש"פ.

25.לצד כל האמור נקבע, כממצא של עובדה, כי חשבון המבקשת הוא חשבון בסיכון גבוה להלבנת הון ומימון טרור, זאת בשים לב לטיב עיסוקה ולהיקף פעילותה בכסף מזומן. הובהר אומנם, כי בעתיד עשויה הרגולציה שנקבעה במסגרת חוק הפיקוח לצמצם את הסיכון בתחום עיסוק זה, אך כי הדבר אינו נוגע למבקשת, אשר טרם ניתן לה רישיון על פי החוק.

26.אשר למאזן הנוחות. אומנם, נפסק כי סגירת החשבון עלולה להסב נזק למבקשת. עם זאת, מדובר בנזק הניתן לפיצוי בכסף ונקבע כי כך או אחרת, המבקשת יכולה לנסות לפתוח חשבון בתאגיד בנקאי אחר על מנת להמשיך בפעילותה. אל מול נזק זה העמיד בית משפט קמא את האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק ובניהול סיכוני הלבנת הון ומימון טרור, כמו גם את האינטרס הלגיטימי של הבנק לשמור על המוניטין שלו ולהימנע מסנקציות בשל אי מילוי חובות הפיקוח המוטלות עליו. בנסיבות אלה, נפסק כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת.

27.לבסוף נקבע, כי שיקולי יושר ותום לב מצדיקים אף הם את דחיית הבקשה למתן סעד זמני, זאת מאחר שהמבקשת הציגה בבקשתה תמונה עובדתית מעוותת לפיה הבנק הפתיע אותה בדרישותיו ולא נתן לה הזדמנות ראויה לשטוח את טענותיה בעניין.

בקשת רשות הערעור

28.נגד החלטת בית משפט קמא הוגשה ביום 25.12.2023 הבקשה שלפניי.

29.תחילה טענה המבקשת, כי הבנקים המסחריים בכלל והמשיב בפרט אינם מעוניינים לספק שירותי בנקאות לנש"פים ובשל כך מערימים עליהם קשיים. בנסיבות אלה, נטען שראוי לקבוע כי מקום בו תאגיד בנקאי מסרב לתת שירות לנש"פ, עליו להוכיח את סבירות החלטתו במאזן הסתברויות.

30.לגופה של החלטת הסגירה, חזרה המבקשת על ניסיונותיה לספק הסברים לחשדות שהתעוררו אצל הבנק ועוגנו גם בהחלטת בית משפט קמא. עוד טענה המבקשת כי עשתה כל שיש בידיה כדי לשתף פעולה עם הבנק. וכן נטען, כי הבנק כלל אינו נדרש, ואף אינו רשאי, לבחון את הדרך בה מנהלת המבקשת את ענייניה באופן כללי, אלא רק את אופן התנהלותה בחשבון, זאת אף בשים לב לכך שחוק הפיקוח מטיל עליה רגולציה ספציפית.

31.אשר למאזן הנוחות נטען, כי סגירת החשבון כמוה כ"זריקת מוות" עבור המבקשת, זאת מפני שהסניף בו נוהל החשבון הוא סניף ייעודי לנש"פים. השפעה זו על זכויותיה, כך נטען, מחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור.

דיון והכרעה

הזכות לקבל שירותי בנקאות אל מול חובות התאגיד הבנקאי במסגרת המאבק בהלבנת הון ומימון טרור

32.סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות), קובע כך:

חובה לתת שירותים מסויימים

2(א). לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים:

(1) קבלת פקדון כספי במטבע ישראלי או במטבע חוץ;

(2) פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה:

(א) החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח;

(ב) הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי בקשר לניהול החשבון; [...]

33.הוראת סעיף 2 לחוק הבנקאות קובעת, אם כן, את זכותו של כל אדם לקבל שירותי בנקאות מתאגיד בנקאי וכן חובה בצידה המוטלת על התאגיד הבנקאי להעניק שירותים בנקאיים מסויימים כמבוקש. חובה זו היא, הלכה למעשה, פועל יוצא של חיוניות השירותים שמעניקים תאגידים בנקאיים והיא נובעת גם מהמונופול שהעניק להם המחוקק במתן שירות אלו (ע"א 3794/18 טולדנו נ' טויגה און ליין בע"מ, פסקה 18 (02.10.2019) (להלן: עניין טולדנו); רע"א 2407/19 זיו נ' בנק לאומי לישראל, פסקה 15 (14.05.2019) (להלן: עניין זיו); רע"א 6582/15 עמותת איעמאר לפיתוח וצמיחה כלכלית נ' בנק הדואר, חברת דואר ישראל בע"מ, פסקה 13 (01.11.2015) (להלן: עניין בנק הדואר)). בראי האמור, לא אחת "הובעה העמדה כי התאגידים הבנקאיים הם גופים דו-מהותיים, וככאלה חבים הם בחובות מן המשפט הציבורי, לרבות הגינות, סבירות, שויון וכללי הצדק הטבעי" (ע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' צוברי, פסקה ב לחוות דעתו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (15.12.2015); ראו גם: אסף הראל גופים ונושאי משרה דו-מהותיים 103-101 (מהדורה שנייה 2019)).

34.עם זאת, חובתו של תאגיד בנקאי להעניק שירות מכוח סעיף 2 לחוק הבנקאות אינה חובה מוחלטת, ובהתקיימם של טעמים סבירים רשאי התאגיד לסרב להעניק שירות או להפסיק שירות שניתן. לשון החוק, אומנם, אינה מגדירה מהו 'סירוב סביר' לעניין זה. אולם, בפסיקה נמנו מספר מצבים אופייניים לכך, ובכלל זה:

"התנהגות בלתי הולמת או רשלנית מצד לקוח בניהול חשבונו, התנהגות ספציפית של בעל חשבון ויחסו לפקידי הבנק, לרבות התנהגות לא הוגנת ואף תוקפנית ואלימה" (עניין טולדנו, בפסקה 19; ראו גם: עניין בנק הדואר, בפסקה 14).

35.נוסף על דוגמאות אלו, נקבע לא אחת כי חשש מהלבנת הון או מימון טרור עשוי להוות אף הוא טעם סביר לצורך סעיף 2 לחוק הבנקאות (עניין טולדנו, בפסקה 24; עניין זיו, בפסקאות 20-17; עניין בנק הדואר, בפסקה 15; רע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 17 (10.09.2017) (להלן: עניין הר של הצלחה)).

36.בנקודה זו ראוי להקדיש כמה מילים בקשר למאבק שמנהלת מדינת ישראל בתופעת הלבנת ההון ומימון הטרור, כמו גם לתפקידם החשוב של הבנקים כגורם משמעותי בניהול מאבק זה. בהתייחס להלבנת הון באופן מיוחד, לא אחת עמד בית משפט זה על כך שמדובר בתופעה חמורה, רחבת היקף, המאופיינת בתחכום מיוחד – ובשל כך מחייבת את נקיטתם של צעדי אכיפה ייחודיים (ראו למשל: ע"פ 3725/19 מדינת ישראל נ' זידאן, פסקה 23 (27.01.2020); ע"פ 8551/11 סלכגי נ' מדינת ישראל, פסקה 36 (12.08.2012)).

37.במסגרת זו אעיר, כי בשנים האחרונות גופים רבים במדינת ישראל גויסו לשם ייעול האכיפה בנושא הלבנת ההון ומימון הטרור, עד כדי כך שבשנת 2018 זכתה ישראל להתקבל כחברה בארגון המוביל את המאמץ הבינלאומי בתחום –Financial Action Task Force (FATF) (ראו: בג"ץ 7198/21 איגוד נותני שירותים פיננסיים נ' ממשלת ישראל, פסקאות 3-2 (17.11.2021)).

38.התאגידים הבנקאיים גויסו לחזית המאבק בהלבנת ההון ובמימון הטרור, בהינתן העובדה שלא אחת הדבר נעשה באמצעות המערכות שלהם, ומשכך הם עשויים לשמש 'מונעי הנזק הזולים ביותר' (ראו למשל: עניין זיו, בפסקה 17). כך למשל, מספר הוראות בחוק איסור הלבנת הון הטילו על תאגיד בנקאי חובות פיקוח משמעותיות בתחום זה, וסנקציות בצדן (עניין טולדנו, בפסקה 20). דברים אלו אף מצאו ביטוים בצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשס"א-2001 (להלן: צו הבנקים), המטיל על תאגיד בנקאי חובה לקיים הליכי זיהוי, רישום והיכרות עם לקוחות וכן חובה לדווח על פעילות חשודה. על כך יש להוסיף גם את הוראות חוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005, אשר "מטילות על הבנק תפקיד ציבורי, מנהלי ואף אכיפתי" (עניין בנק הדואר, בפסקה 15).

39.מקור נורמטיבי נוסף וחשוב לעניינו הוא הוראת ניהול בנקאי תקין 411 "ניהול סיכוני איסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור", אשר הוציא הפיקוח על הבנקים ביום 19.09.2022 (להלן: נוהל 411 או הנוהל). בבסיס נוהל זה עומדת גישה 'מבוססת סיכון', הנשענת על המלצות ה-FATF בעניין, אשר לפיה "העיקרון המרכזי [...] קובע שכאשר לקוחות מסווגים בסיכון גבוה, נדרש התאגיד הבנקאי לנקוט בצעדים מוגברים לניהול והפחתה של סיכון זה". בתוך כך, הנוהל מנחה את התאגידים הבנקאיים לקיים הליך של הכרת הלקוח תוך הערכת משתני סיכון שונים. אציין, כי לצד משתני סיכון רבים המוזכרים בסעיף 29 לנוהל, נקבע במפורש כי יש לבחון אם עסקו של הלקוח עתיר במזומנים (סעיף 28(ה) לנוהל). עוד קובע סעיף 30 לנוהל כי כאשר הלקוח עוסק ב"פעילות בסיכון גבוה" ינקוט התאגיד הבנקאי בשורת צעדים על מנת להשיג מידע על הלקוח ולברר את מקור עושרו ואת מקור הכספים שמופקדים בחשבון, יפעל לקבלת מידע והסברים, יבצע ניטור מוגבר של החשבון ועוד. כמו כן, תאגיד בנקאי נדרש לעקוב אחר הפעילות של לקוחותיו, לבחון אם היא עולה בקנה אחד עם אופיו של הלקוח על פי היכרותו עמו וכן לבדוק אם ישנו היגיון עסקי או כלכלי בפעילות (ראו: סעיפים 32-31 לנוהל).

40.בראי האמור לעיל – מה רשאי תאגיד בנקאי לעשות כאשר התנהלותו של הלקוח מעוררת את חשדו? בעניין זה, סעיף 50 לנוהל שכותרתו "סירוב סביר" קובע כך:

"יראו סיבה לסירוב סביר לפתיחת חשבון וניהולו, לרבות ביצוע פעולות מסוימות בחשבון, וכן למתן שירותים למבצע פעולה שאינו רשום כבעל או כמורשה חתימה בחשבון לעניין חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, בהתקיים אחד או יותר מהתנאים הבאים:

(א) אי היענות של הלקוח למסור פרטים הנדרשים למילוי הוראות הצו, הוראה זו וכן מדיניות ונהלי התאגיד הבנקאי שנקבעו על פיהם;

(ב) יסוד סביר לחשש כי פעולה קשורה להלבנת הון או למימון טרור.

(ג) ביצוע "הליך של הכרת הלקוח" יוביל להפרת האיסור הקבוע בסעיף 12 לצו" (ההדגשות הוספו – ח' כ').

41.סעיף 50 משיבנו, אם כן, לסעיף 2 לחוק הבנקאות. עולה אפוא, כי במסגרת תפקידו כגוף "דו-מהותי" הנושא בתפקיד "מעין רגולטורי" כחלק מהמאבק בהלבנת ההון ובמימון הטרור – רשאי הבנק לסרב לתת שירותים בנקאיים ואף להפסיק שירותים שניתנו. זאת, כאשר מתעורר אצלו יסוד סביר לחשש כי נעשתה פעולה בחשבון הקשורה בהלבנת הון או במימון טרור, או כאשר הלקוח אינו משתף פעולה עם ההליכים שנקבעו לשם ניהול סיכונים אלה (עניין טולדנו, בפסקה 24). ואכן, בית משפט זה הכיר בדברים אלו בשורת מקרים שהובאו לפתחו (ראו למשל: עניין טולדנו; עניין הר של הצלחה; עניין זיו; עניין בנק הדואר).

42.הנטל להוכחת סבירות החלטה לפי סעיף 2 לחוק הבנקאות מוטל על שכמו של התאגיד הבנקאי. אולם, אין הוא נדרש להרים נטל זה ברמת ההוכחה הנחוצה במשפט אזרחי. בהתאם, בפסיקתנו הובהר כי בשים לב לטבעה "המעין-מינהלי" של החלטה שכזו, בידי התאגיד הבנקאי נתון מתחם של סבירות בגדרו רשאי הוא להפעיל את שיקול דעתו (ראו למשל: עניין טולדנו, בפסקה 25; עניין הר של הצלחה, בפסקה 18; עניין זיו, בפסקאות 16 ו-20; עניין בנק הדואר, בפסקה 14). על האמור בפסיקה זו אבקש להוסיף כי במסגרת מתחם זה, נתון לטעמי לתאגיד הבנקאי שיקול דעת רחב בהערכת טיב הסיכון ובזיהוי גורמים ופעילויות בסיכון גבוה – והכול בזיקה להוראות החוק, הצווים והנחיות הפיקוח על הבנקים, כפי שהוזכרו לעיל.

43.עוד יש לציין, כפי שנפסק לא אחת, כי טיב הראיות שעליהן יידרש להצביע תאגיד בנקאי שקיבל החלטה על פי סעיף 2 לחוק הבנקאות, ייבחן על פי כללי המשפט המינהלי בכגון דא (שם, שם), דהיינו – מבחן הראיה המינהלית (להרחבה ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי 447-445 (כרך א 2010)), כאשר במסגרת זו על הבנק ליתן דעתו ל"דגלים אדומים" המעוררים את חשדו (עניין טולדנו, בפסקה 25; עוד ראו: התוספת השניה לצו הבנקים, בה מוזכרים מעל לעשרים פעילויות שיכול שייראו כ'בלתי רגילות').

המסגרת הפרוצדורלית

44.משהונחה התשתית הנורמטיבית שבנדון, ובטרם אדרש לגופם של דברים, אפרט בקצרה על אודות המסגרת הפרוצדורלית התוחמת את הדיון בבקשה שלפנינו.

45.הלכה היא עמנו כי בשל התרשמותה הישירה של הערכאה הדיונית מהצדדים שלפניה, נתון בידה שיקול דעת רחב בעניינם של סעדים זמניים, וכפועל יוצא, התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות שכאלה תיעשה במקרים חריגים בלבד, בהם להכרעה בסעד הזמני השפעה בלתי הפיכה או מהותית על זכויות הצדדים (ראו למשל: רע"א 6449/23 רוקח נ' תושבי נוב – אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ, פסקה 16 (26.09.2023) (להלן: עניין רוקח); רע"א 6307/21 זכאים נ' ביטן, פסקה 15 (10.11.2022) (להלן: עניין זכאים); סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984).

46.בבוחנה בקשה למתן סעד זמני נדרשת הערכאה הדיונית לבחון שני שיקולים עיקריים – סיכויי התביעה ומאזן הנוחות, כאשר בין שני השיקולים הללו מתקיים, כידוע, יחס של "מקבילית כוחות" (עניין רוקח, בפסקה 17; עניין זכאים, בפסקה 17; רע"א 4491/22 יגאל ריאלטי בע"מ נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ, פסקה 18 (02.08.2022); יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 472-471 (מהדורה שנייה 2023) (להלן: רוזן-צבי)).

יצוין, כי בעת התקנת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקסד"א או התקנות החדשות) נוספה הוראה אשר לא בא זכרה בתקנות הישנות, אך עוגנה עוד קודם לכן בפסיקתנו, לפיה כחלק משיקולי מאזן הנוחות, שומה על בית המשפט לבחון גם את הנזק שעלול להיגרם "לעניין ציבורי" כתוצאה ממתן הסעד הזמני (תקנה 95(ד)(1) לתקסד"א; רוזן-צבי, בעמוד 475)). זאת ועוד. ככלל, יש לבחון אם הנזק שעלול להיגרם למבקש אילו לא יינתן לו הסעד הזמני המבוקש הוא בלתי הפיך או שמא ניתן הוא לפיצוי בכסף (רע"א 1708/23 אשמי נ' א.ר. א. ב. בונוס בע"מ, פסקה 16 (07.05.2023); רע"א 4417/18 בבלפור נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה 28 (03.12.2018)).

47.לצד השיקולים האמורים, על בית המשפט להידרש גם לשיקולי צדק ויושר (עניין רוקח, בפסקה 17). בתוך כך, עליו לבחון אם המבקש נהג בתום לב, תוך גילוי כלל העובדות המהותיות ואם בקשתו הוגשה בשיהוי (ראו: תקנה 95(ד)(3) לתקסד"א). עוד יצוין, בהקשר הראשון, כי לא אחת נפסק שדי בהתנהלות חסרת תום כדי להביא לדחיית הבקשה למתן סעד זמני (רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, פסקה 14 (12.01.2010) (להלן: עניין מולטילוק); רוזן-צבי, בעמודים 477-476).

48.ומכאן לענייננו.

מן הכלל אל הפרט

49.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, נחה דעתי כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיב, הכול כמפורט להלן.

50.בפתח הדברים, נסיר מעלינו את טענת המבקשת לעניין רף ההוכחה בו נדרש הבנק להוכיח את סבירות החלטתו בנסיבות ענייננו. כזכור, דרך הילוכה של המבקשת בעניין זה הייתה כדלהלן: במישור העובדתי נטען, כי הבנקים המסחריים בישראל אינם מעוניינים להעניק שירותי בנקאות לנש"פים ולכן מערימים עליהם קשיים בפתיחת חשבונות בנק וניהולם. בנסיבות אלה, נטען כי יש לקבוע, מבחינה משפטית, כי מקום בו בנק מסחרי מסרב להעניק שירות לנש"פ, הוא יידרש להוכיח את סבירות החלטתו זו במאזן ההסתברויות.

51.בהקשר זה יוער, כי הטענה העובדתית לפיה, בחתך המקרים הרחב, הבנקים מערימים קשיים על נש"פים הועלתה לפני בית משפט קמא, אך היא לא בוססה די הצורך, לבטח לא בשים לב לאופן הגורף והכוללני בו נוסחה. משכך, ובצדק יש לומר, בית משפט קמא לא קבע כל ממצא עובדתי בנדון. המבקשת לא הצביעה בבקשת רשות הערעור על טעם כלשהו שבעטיו ראוי כי אפעל אחרת. בפרט, יצוין כי אין במכתב המפקחת על הבנקים מיום 15.04.2018 שצורף לבקשת רשות הערעור כדי לסייע בידי המבקשת בהקשר זה, ואף ניתן להגיע ממנו למסקנה הפוכה בדבר חשיבותו העליונה של הפיקוח הבנקאי על נש"פים. עוד בהקשר האמור, אעיר כי המבקשת ביקשה לאחוז את המקל משני קצותיו עת שטענה כי אין בידה לפתוח חשבון בנק אחר, בשים לב לכך שהסניף הנדון הוא סניף ייעודי לנש"פים; שהלוא, העובדה שמדובר בסניף ייעודי כאמור, עשויה באופן טבעי להצביע על מסקנה ההפוכה לטענת המבקשת.

52.בהינתן האמור לעיל, אף במישור המשפטי, מצאתי כי יש לדחות את הטענה בדבר נטל הראיה בו נדרש להוכיח הבנק את סבירות החלטתו בענייננו. כאן המקום לציין כי במסגרת הערכת סיכונים לאומית, זוהו השירותים הפיננסיים כתחום בסיכון גבוה להלבנת הון ומימון טרור (ראו למשל: עמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה בת"א 10763-04-17 מיום 29.03.2018; עמדה מטעם היועץ המשפטי לממשלה בת"א 38297-06-18 מיום 12.11.2020). יתר על כן, בעת הפעלת שיקול דעתו – רשאי ואף מחויב הבנק להעריך את טיב הלקוח, את אופי עיסוקו ואת מידת הסיכון הנשקפת ממנו – זאת על פי גישה 'מבוססת סיכון' כאמור בנוהל 411. מתחם שיקול דעת זה, כאמור, רחב הוא וכולל גם את אופן הערכת הסיכון על ידי הבנק. מטעם זה, אין גם לקבל את טענת המבקשת כי הבנק אינו רשאי לבחון את פעילותה באופן כללי, אלא רק את פעילותה בחשבון. ודוק, סעיף 28(ה) לנוהל 411 קובע באופן מפורש, כי לקוח שעסקו "עתיר במזומנים" הוא בעל סיכון גבוה יותר להלבנת הון ומימון טרור.

53.דומה כי אף המבקשת מודעת לדברים האמורים שכן במכתבו של בא כוחה שהוזכר לעיל ציין הוא כי "מרשתי מודעת לעובדה כי חשבונה הינו מסוג החשבונות שבסיכון גבוה". בנסיבות אלה, לא מצאתי להתערב במסקנתו העובדתית של בית משפט קמא, אשר הוסקה על יסוד הראיות שהובאו בפניו עד כה, לפיה חשבון המבקשת הוא חשבון בסיכון גבוה להלבנת הון ומימון טרור, זאת בשים לב לטיב עיסוקה ולהיקף הפעילות במזומנים.

54.ואכן, בית משפט זה נדרש בעבר לבחינת החלטותיהם של תאגידים בנקאיים להפסיק שירותים שניתנו לנש"פ, ולא נפסק כי נטל הראיה בכגון דא יהא שונה מכל מקרה אחר בו נבחנת החלטה שמתקבלת מכוח סעיף 2 לחוק הבנקאות. כך היה למשל, בע"א 3497/13 אימפריה יאסין להשקעות ומימון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.11.2015), אשר גם שם עסקה הלקוחה בניכיון שיקים. אלו היו פני הדברים גם בעניין בנק הדואר, שם עסקו הלקוחות, בין היתר ובדומה למבקשת – במתן הלוואות ללקוחות.

55.יתכן כי עם החלת הרגולציה מכוח חוק הפיקוח הסיכונים שבתחומים עסקיים אלו יפחתו. מצופה מתאגידים בנקאיים כי בעת הפעלת שיקול דעתם יתנו דעתם לשינויים שחלים בתחום זה, תוך הערכת הסיכונים בתחום באופן שוטף. אולם, לא מצאתי להכריע בדבר בענייננו, מקום בו המבקשת ממילא אינה אוחזת ברישיון על פי חוק הפיקוח, ולמעשה – לא עברה כל 'מסננת רגולטורית' השונה מזו שחלה ערב כניסתו לתוקף. בנסיבות האמורות, מצאתי אם כן, לדחות את טענת המבקשת לעניין נטל הראיה.

סבורני, כי כל קביעה אחרת עלולה לסכל, הלכה למעשה, את יכולתם של התאגידים הבנקאיים למלא תפקידם כ'שומרי סף' בתחום הלבנת ההון ומימון טרור; תגדיל את חשיפת הציבור לסיכונים אלו; ואף עלולה לחשוף את התאגידים הבנקאיים לפגיעה במוניטין שלהם או לסנקציות פליליות – הן במדינת ישראל, הן מחוצה לה.

56.בהינתן האמור לעיל, לא מצאתי להתערב במסקנת בית משפט קמא ביחס לסיכויי התביעה. בית משפט קמא הגיע למסקנה זו לאחר עיון בכלל החומרים שהונחו לפניו ולאחר שהתרשם באופן בלתי אמצעי מהצדדים שהעידו בפניו. מסקנתו כי הליך קבלת ההחלטה על ידי הבנק היה תקין מחד גיסא; וכי התנהלות המבקשת ומנהלה עוררה חשד סביר, מאידך גיסא – מבססת די הצורך את קביעתו לפיה סיכויי התביעה אינם מן המשופרים; שכן, דומה, על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות בנדון, כי הבנק פעל בהתאם לסעיף 2 לחוק הבנקאות ולסעיף 50 לנוהל 411. כל זאת, בשים לב לטיב הראיות שהונחו לפני הבנק ולעוצמת הסיכון שטמון בהתנהלותה של המבקשת על פי הן – ובראי מבחן הראיה המינהלית החל בענייננו.

57.כאמור, בהתבסס על הראיות שהוצגו על ידי המבקשת עד עתה, המבקשת לא שיתפה פעולה באופן מלא עם הבנק, לא המציאה מסמכים כנדרש ואף לא השכילה לספק הסברים מניחים את הדעת לחשדות שהתעוררו – לא בזמן אמת, ואף לא במסגרת ההליך שהתקיים לפני בית משפט קמא. בהקשר זה ראוי לציין, כי שני שאלוני ה-KYC שהוגשו בעניינו של חוסין, רק מחזקים את החשדות האמורים; שהלוא, כפי שציין בית משפט קמא, המצאת שני הטפסים המתוארכים לאותו היום מבססים חשד, ברמה הנדרשת בשלב זה, כי הטפסים לא מולאו ביום הנקוב בהם – כך שמידת האותנטיות שלהם, מוטלת בספק.

מעבר לאמור, אכן ניכר, על פני הדברים ובהינתן המסגרת הדיונית בבקשה שלפניי, כי המבקשת אינה פועלת לפי מדיניות ניהול סיכוני הלבנת הון ומימון טרור סדורה ויש במסמך המדיניות הלקוני שהגישה כדי לחזק מסקנה זו. דברים אלו, לא רק שיצרו משבר אמון בין המבקשת לבין הבנק, אלא גם מחזקים את החשדות נגד המבקשת ברמה האובייקטיבית.

58.אומנם, אין חולק כי ההנמקה שניתנה על ידי הבנק להודעת הסגירה הייתה תמציתית למדי. אולם, מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא לפיה הודעה זו הייתה החוליה האחרונה בשרשרת תכתובות שניהלו הצדדים ופגישות שקיימו; כך שתמציתיות ההנמקה, אם כן, הולמת את נסיבות העניין.

59.טרם חתימת חלק זה אציין כי חרף האמור, אין במסקנתי לעניין סיכויי התביעה כדי לחרוץ את גורלה, וכאמור לעיל, הנטל להוכיח את סבירות החלטת הבנק לסגור את חשבון המבקשת – עודנו מוטל על שכמו. ואולם, יש בדברים האמורים כדי להשפיע על השאלה האם יש להעניק למבקשת צו מניעה זמני כבקשתה – ובמענה על שאלת עמידתה בנטל המוטל עליה במסגרת דיונית זאת, התשובה היא, כאמור, שלילית.

60.אשר למאזן הנוחות. אין חולק כי סגירת חשבונו של פלוני עלולה להוביל לתוצאות חמורות מבחינתו, אף בהינתן העובדה שהוא רשאי לנסות ולפתוח חשבון אצל תאגיד בנקאי אחר. עם זאת, לא השתכנעתי כי הנזקים עליהם הצביעה המבקשת אינם ניתנים לפיצוי בכסף. אל מול אלה, ניצב לנגד עיניי גם האינטרס הציבורי שבאכיפת החוק ובפיקוח על הלבנת הון ומימון טרור – כמצוות תקנה 95(ד)(1) לתקסד"א, כמו גם האינטרס הפרטי של התאגידים הבנקאיים בקיום החובות המוטלות עליהם לפי החוק, וכפי שעמדתי על חשיבות הדברים בהרחבה לעיל. ובשקלולם של כל אלה, הגעתי גם אני לכלל מסקנה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, כפי שקבע בית משפט קמא.

61.ודוק, בוודאי כי אין לגזור מדברים אלו כי מסקנה זו תהא מחויבת בכל מקרה ומקרה בו תונח לפני בית המשפט בקשה למתן צו מניעה זמני, ביחס להחלטה שנתקבלה מכוח סעיף 2 לחוק הבנקאות. אולם, משעה שלא מצאתי להתערב במסקנת בית משפט קמא לפיה הנזק שעלול להיגרם למבקשת הוא בר פיצוי בכסף, זוהי מסקנתי בנסיבות המקרה שלפניי, והיא תחומה לגדריו בלבד. יתר על כן, ראוי להזכיר כי טעם עיקרי לדחיית הבקשה בענייננו טמון בשיקול בדבר סיכויי התביעה. כזכור, בין שיקול זה לבין השיקול של מאזן הנוחות מתקיים יחס של מקבילית כוחות, ובנסיבות ענייננו, על אף ההלכה לפיה מאזן הנוחות הוא השיקול העיקרי (ראו למשל: עניין רוקח, בפסקה 17), יש בעובדה שסיכויי התביעה אינם מן המשופרים כדי להצדיק את דחיית הבקשה.

62.בשולי כל אלה אך לא בשולי חשיבותם – כמסקנת בית משפט קמא, סבור גם אני, כי גם שיקולים של תום לב והגינות, החוצים שתי וערב את מסגרות המשפט כולן, מצדיקים את דחיית הבקשה. המבקשת ביקשה ואף קיבלה סעד ארעי במעמד צד אחד על יסוד תשתית עובדתית חסרה, משלא תיארה כיאה את יסודות החלטת הבנק ואת הליך קבלתה. משהתבהרו פני הדברים ולפני בית משפט קמא הוצגה התמונה המלאה, דהיינו כי הבנק נתן בידי המבקשת מספר הזדמנויות על מנת להפיס את דעתו ולא מיהר לסגור את חשבונה, כפי שנטען על-ידי המבקשת בתחילה – בצדק דחה בית משפט קמא את הבקשה לסעד זמני (ראו לעיל: עניין מולטילוק, בפסקה 14).

ודוק, המבקשת אינה חולקת על כך שלא הציגה את מלוא התמונה העובדתית בבקשה לסעד זמני וארעי, אך טענה בבקשה שלפניי כי הדבר לא נעשה במפגיע. בהקשר זה, מצאתי להזכיר הלכה ישנה נושנה, אשר כוחה יפה אף לימינו-אנו – אף ביתר שאת, לאחר התקנת התקנות החדשות ועיגונה של חובת תום הלב הדיוני בתקנה 3(ב) לתקסד"א – ודברי בית המשפט באותו עניין מדברים בעד עצמם:

"מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט" (רע"א 4196/93 שפע בר ניהול ושירותים (1991) בע"מ נ' שפע מסעדות ייצור ושיווק ארוחות מוכנות 1984 בע"מ, פ"ד מז(5) 165, 168 (1993)).

סוף דבר

63.בהינתן כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור שלפניי. דברים אלו אמורים בשים לב לסיכויי התביעה ובשל העובדה שהמבקשת לא השכילה להצביע על כך שעלול להיגרם לה נזק שאינו ניתן לפיצוי כספי. סבורני, כי קביעה אחרת הייתה עלולה להקשות עד מאוד על התאגידים הבנקאיים במימוש תפקידם החשוב במאבק בהלבנת הון ובמימון טרור – שעל תפקידם החשוב של התאגידים במאבק זה, עמדתי בהרחבה בדבריי לעיל.

64.משלא התבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.