רע"א 9071/05 שלמה שפירא נ. משה מאוטנר,עו"ד

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 12.7.2005 (השופט מ' גל, השופט צ' זילברטל והשופטת א' אפעל-גבאי) בע"א 6173/05, בגדרה נדחה ערעורם של המבקשים על פסק דין של חיוב כספי, שניתן בבית משפט השלום בירושלים ביום 27.2.2005 (השופט ד' מינץ) במסגרת ת.א. 6265/04.

ב.(1) המשיב הוא בעליה של דירה בירושלים (להלן הדירה), שאותה השכיר למבקשים במסגרת הסכם שכירות שנכרת ביניהם ביום 24.8.98 (להלן ההסכם), ושהוארך מאז פעמים אחדות. בשלהי שנת 2003 נתגלעה מחלוקת בין המשיב למבקשים בנוגע לתוקפו של ההסכם ולתקינות הדירה, שבעטיה פתח המשיב בהליכים משפטיים כנגד המבקשים.

(2) המשיב הגיש בקשה לביצוע שטר בחתימת המבקשים בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים(בש"א 2345/04), בה נטען, כי השטר שחולל הוא שיק ביטחון שנתנו המבקשים למשיב במסגרת ההסכם, ושהמשיב ביקש לפדותו לצורך כיסוי החובות והנזקים שהותירו אחריהם המבקשים. המבקשים התנגדו לבקשה, ובהסכמת הצדדים נקבע, כי התובענה תתברר בהליך של סדר דין מהיר.

(3) לאחר הליכים שונים בין הצדדים הוגש כתב תביעה מתוקן לבית משפט השלום בירושלים, ובישיבה המקדמית הראשונה שהתקיימה הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו יפסוק בית המשפט על בסיס החומר הכתוב המצוי בתיק. ביום 27.2.2005 ניתן פסק הדין.

(4) בית משפט השלום קבע, כי תוקף ההסכם פג ביום 24.8.2003, וכי אין מקום לטענת המבקשים, כי המשיב הפר את ההסכם בכך שדרש מהם לפנות את הדירה עד למועד זה. באשר למועד הפינוי נקבע, כי בהסכמת המשיב היה על המבקשים לפנות את הדירה עד ליום 20.10.2003, אולם מחומר הראיות שהונח בפני בית המשפט עולה, שהדירה פונתה רק ביום 16.11.2003. בית המשפט חייב את המבקשים בתשלום שכר דירה שלא שולם ובפיצוי של חמישים ושניים דולר ארה"ב בעבור כל יום של איחור בפינוי הדירה, תחת מאה וחמישים דולאר שבהסכם. כן נקבע, כי אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין נזקים שנגרמו לדירה, שכן לא הוכחה טענת המשיב בדבר נזקים אלה. לבסוף חייב בית המשפט את המשיבים בתשלום 5,521 ₪ בגין אי תשלום חשבונות שונים, ובתשלום 3,000 דולר ארה"ב כפיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם.

הסכום הכולל שחויבו המבקשים לשלם למשיב עמד על 29,950 ₪, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 10.5.2004 ועד ליום התשלום בפועל.

(5) כנגד פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקבעו כי הערעור נסב סביב ממצאים עובדתיים ומסקנות של הערכאה הדיונית, שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם, כי הנימוקים הכלולים בפסק הדין הגיוניים וקוהרנטיים, וכי לעניין זה אין נפקא מינה אם בית משפט השלום מצא גרסה אחת כמסתברת יותר מהשנייה גם ללא שמיעת עדים ועריכת חקירת נגדיות.

(6) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.(1) נטען, כי לצורך הכרעה בין גרסאות עובדתיות שונות על בית המשפט לפסוק רק לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, ואם אין הערכאה הדיונית שומעת עדויות כלשהן, אין לה יתרון במתן אמון לגרסה זו או אחרת על פני ערכאות הערעור. לטענת המבקשים, השאלה האם ניתן להכריע במחלוקות עובדתיות ללא שמיעת ראיות, היא שאלה בסיסית של דרך ניהול המשפט בישראל, המצריכה בירור בגלגול שלישי.

(2) לגופם של דברים נטען, כי יש לקבל את גרסת המבקשים, לפיה תוקף ההסכם בין הצדדים הוארך עד ליום 31.8.2004, ועל כן אין עומדת למשיב עילת תביעה כלשהי ביחס להפרת ההסכם או ביחס לאי פינוי הדירה במועד.

כן נטען, כי המבקשים פינו את הדירה ביום 20.9.2003, וכי רק כלי הרכב שלהם נותרו בחניית הדירה עד ליום 16.11.2003, ולפיכך הנזק שנגרם למשיב בתקופה זו מתבטא בהפרש דמי השכירות לדירה עם חנייה לבין דירה ללא חנייה, ולא בתשלום מלוא דמי השכירות עד למועד הנזכר.

לדברי המבקשים, אף טעה בית משפט השלום משחייב אותם בתשלום מלוא דמי השכירות במקביל לתשלום פיצוי מוסכם בעבור כל יום של איחור בפינוי הדירה, ולא חפף בין התשלומים האמורים.

לבסוף נטען כנגד גובה הפיצוי המוסכם בעבור כל יום של איחור במסירת הדירה, כנגד גובה הפיצוי המוסכם בגין הפרת החוזה וכנגד חיוב המבקשים בתשלום החשבונות.

ד.(1) עיינתי בבקשה המפורטת ובפסקי הדין הקודמים (שהם כל שצורף לבקשה). המדובר במובהק בשאלה השנויה במחלוקת הצדדים ושאיננה באה בגדר הנושאים שבהם ככלל תישקל רשות ערעור בגלגול שלישי, קרי, נושאים המעוררים בעיה משפטית או ציבורית החורגת מן הסכסוך הישיר. שנית, עסקינן בהתערבות בממצאים ובמסקנות של בית המשפט הדיוני, שבית המשפט המחוזי שב ובחן אותם, אף שאין דרכו של בית משפט שלערעור להידרש אליהם, ולא כל שכן שאין מקום לכך בגלגול שלישי.

(2) אכן, הטענה העיקרית למתן רשות ערעור היא כי ניתן בבית משפט השלום פסק דין לכל דבר, הקובע אמון בגירסה וכיוצא בזה, ובכך שגה בית משפט השלום, והשאלה המשפטית היא "האם בהתאם לשיטת המשפט בישראל ניתן להכריע במחלוקות עובדתיות ללא שמיעת ראיות".

(3) ואולם, בית משפט השלום כותב (עמ' 2) כי בישיבה מקדמית ראשונה "הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו בית המשפט יתן את פסקו על פי החומר המצוי בתיק". ההסדר הדיוני כשלעצמו לא צורף, אך חוששני שאין להם למבקשים להלין אלא על עצמם, וגם אם היו גירסאות שונות לעניין זה או אחר, אין בם כדי להוות עילה לדיון בגלגול שלישי.

(4) אמנם, בא כוחם המלומד של המבקשים מסתמך על החלטתו של בית משפט זה ברע"א 3915/04 איילון נ' אטיאס (טרם פורסם) (השופטת פרוקצ'יה) שבה החליט בית המשפט המחוזי, בגדרי ערעור, שלא לקבל הסדר דיוני שאליו הגיעו הצדדים ושאומץ על-ידי בית משפט השלום, וזאת משיקולי צדק, בהקשר של מחלוקת בעניין כיסוי ביטוחי. בית משפט זה ציין כי "במסגרת סדר הדין האזרחי נתון, מצד אחד, חופש פעולה רחב לצדדים המתדיינים להסכים על שינויים בסדרי הדין הנוהגים באופן שיהלום את צרכיהם ורצונותיהם המיוחדים; דרך כלל, בית המשפט לא יתערב בהסדרים אלה כל עוד ההסכמה לסטות מן המקובל אינה כרוכה בפגיעה בחוק, בתקנת הציבור, בזכויות מי מן המתדיינים או ביעילות ותקינות ההליך השיפוטי. עם זאת לבית המשפט שיקול דעת שלא לקבל הסכמה דיונית שבעלי דין גיבשו ביניהם, בין מקום שיש בה כדי לפגוע בשורת הצדק כלפי אחד המתדיינים, ובין אם יש בה כדי לפגוע באינטרס ציבורי רחב" (ראו גם האסמכתאות שם). במקרה הספציפי אמר בית משפט זה על ההחלטה להתערב בהסדר הדיוני, כי "גם אם אינה משקפת את הפרקטיקה השיפוטית הנוהגת דרך כלל לגבי הסדרים דיוניים בין בעלי דין (הדגשה הוספה – א"ר), נועדה להגשים תכלית של בירור ענייני ושלם של הסוגיות השונות העולות במשפט, ולהבטיח כי התוצאה שתושג בסופו של יום תישען על מערכת ראייתית מלאה ובדוקה היטב". עיון בנסיבות אותו מקרה מגלה, כי המדובר היה בתוצאה קשה במיוחד מבחינת המבוטח, שכן "מסקנות בית משפט השלום מטילות צל על מהימנות המבוטח, הנחשד בקנוניה נגד חברת הביטוח על בסיס טענה שקרית בדבר גניבת רכבו". לא אלה פני הדברים בענייננו, סכסוך שתוצאותיו הן כספיות ואין בו "הכתמה" בעלת אופי פלילי של אחד הצדדים. מטבע הדברים, ככלל יכבדו בתי המשפט הסדרים דיוניים המושגים בהסכמה חופשית של הצדדים, כשהצדדים מיוצגים על-ידי עורכי דין וכשאין המדובר בנסיבות יוצאות דופן; אי כיבודו של הסדר יהא החריג. כך בדין, כך בשכל הישר ובניסיון החיים. במקרה דנן אין למבקשים, שערכו הסדר דיוני, להלין כאמור אלא על עצמם. והרי הדעת נותנת כי בעריכת ההסדר נתנו דעתם לכך בהסכימם "כי בית המשפט יתן את פסקו על פי החומר המצוי בתיק".

(5) לעיצומם של דברים, עיינתי ושבתי ועיינתי בטענות המבקשים, אך משרובן ככולן נסבות על קביעות עובדתיות, אין כאמור דרך להתערבותו של בית משפט זה באלה. יצוין כי בית משפט השלום פעל באורח מאוזן ושקל את החומר שלפניו, וגם לא זיכה את המשיב בפיצוי מלא בגדרי הפיצוי לכל יום איחור, וכן בפיצוי בעבור ליקויים. בית המשפט המחוזי הציע פשרה – שלא נתקבלה על דעת המערערים – הכרוכה בפיצוי המוסכם ה"כללי". ולבסוף, נתתי אל לבי לבקשה להתיר הבאתה של ראיה נוספת ולאחר עיון בתמליל שצורף לא ראיתי מקום לקבלה.

(6) אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.