פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 9311/04 - ג'
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
אלי רונן
נ ג ד
המשיבים:
1. אלישבע סמואל
2. זהבה רונן
3. חיים רביבו
4. ציפורה רביבו (ע"ה)
5. רות רוטשילד
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"א
1950/01 שניתן ביום 31.8.04 על ידי כבוד השופטים ר' שטרנברג-אליעז, סגן נשיא, ע'
פוגלמן ור' לבהר-שרון
בשם המבקשים (המשיבים 3 ו-4):
עו"ד ד"ר ש' סעדיה ועו"ד ע' המפל
החלטה
1.זו החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע מטעם משיבים 4-3 במסגרת בקשת ערעור שהגיש המבקש (א' רונן) נגד המשיבים, בעקבות פסק דין על דרך פשרה לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, שניתן במסגרת ערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד המשיבה 1 ביום 31.8.04.
2.הנימוקים, ככל שיכולתי ללמוד מן הבקשה, הם, ראשית, טענתם של המשיבים 4-3 כי המשיבה 1 לא תוכל להחזיר כספים שיועברו אליה; שנית, טענה נגד פסק הדין שניתן על דרך פשרה כאילו חרג קיצונית מציפיות המשיבים 4-3 וגרם להם עוול כבד, וכי לא הובטח רישום הדירות נשוא הסכסוך אל מול התשלום הנדרש בפסק דין הפשרה.
3.(א) החומר שבתיק דל: המשיבים 4-3 אינם המבקשים בבקשת רשות הערעור, ואף אם עומדים הם במובן מהותי במצבו של המבקש, שאלה היא אם בידם להגיש בקשה לעיכוב ביצוע; אך אפילו נניח שכן הוא, וכפי שנראה להלן, לא כוננו את התשתית הנדרשת. יצויין, כי בקשת רשות הערעור מטעם המבקש עצמו כוללת כחומר נלווה אך את פסקי הדין בערכאות הקודמות, ובקשתם של המשיבים 4-3 לעיכוב ביצוע אינה כוללת חומר נוסף. אגב, המבקש ברע"א החליף ייצוג תוך כדי הטיפול בבקשה, וכמסתבר היו חילופי ייצוג לאורך השנים הן אצל המשיבה 1 והן אצל צדדים אחרים (ב"כ המשיבים 4-3 ייצג בעבר, בין השאר, את המשיבה 2, למשל). ולענייננו, אין בתיק כל חומר באשר לרקע ההסכמה לפסק דין על דרך הפשרה בבית המשפט המחוזי. הסכסוך עצמו ראשיתו משכבר הימים. תיק בית משפט השלום נשא את המספר 21072/90.
(ב) המשיבים 4-3 לא נהגו - לפחות ממה שעלה בידי לגלות בתיק - כמצוות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, לפנות תחילה לעיכוב ביצוע אל בית המשפט המחוזי שנתן את פסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור (תקנה 467), שרק אם סורבו בהליך זה בידם לפנות לבית המשפט שלערעור (תקנה 468). ראו בש"א 5/88 גורן ואח' נ' מחסני ערובה , פ"ד מב(1) 755, 758 (השופט בך); גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מה' 7, 527.
3.(א) מן המפורסמות הוא, כי עילות ההתערבות בפסק דין שניתן על דרך הפשרה מצומצמות מטבע הדברים יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל, והנטיה להתערב תהא אך ורק במקרים של "חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו..." (ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה טרה סנטה , פ"ד נג(1) 337, 345-344. ראו גם רע"א 4044/04 בוקרה נ' סגל (טרם פורסם), והאסמכתאות המובאות שם. כדי שערכאת הערעור תתערב נחוץ איפוא שיתקיימו נסיבות קיצוניות, ולא כל שכן בבקשת רשות ערעור. אילו רצו המשיבים 4-3 לשכנע בעיכוב ביצוע במקרה דנן, היה עליהם לפעול כדבעי - לפנות לבית המשפט המחוזי ולהגיש בקשתם, ורק אילו נדחו - להגיש בקשתם לכאן. זאת - לא ביום
28.11.04 כשמועד החיוב לתשלום ראשון על פי פסק דין בית המשפט המחוזי הוא 1.12.04 , ולאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ב-31.8.04, ובאי כוח המשיבים 4-3 מכירים את התיק מייצוג קודם (הם מרכיב "יציב" בתיק). כל אלה אומרים דרשני.
(ב) יתר על כן, אילו רצו לשכנע - תחילה בבית המשפט המחוזי - לעיכוב ביצוע, היה על המשיבים 4-3 להציג במצורף לבקשתם חומר שישכנע בטענותיהם, הן באשר ליכולתה או אי יכולתה של המשיבה להשיב כספים אם תינתן רשות ערעור ויתקבל הערעור, והן באשר לרקע לפסק דין הפשרה כבסיס לשקול את סיכויי הערעור. אך דבר זה לא נעשה.
(ג) ועוד, בתצהיר המשיב 3 מר רביבו אין אלא אמירה בדבר ציפייה שנכזבה מפסק דין הפשרה, וכן טענה בדבר יפוי כוח בלתי חוזר שאמור היה להימסר על ידי משיבה 1, אך אין אזכור ליפוי כוח כזה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכונס נכסים שהתמנה בפסק הדין אמור לטפל בהעברת הזכויות.
(ד) סיכוייה של בקשת רשות הערעור, על פי המונח לפני, בעייתים, בלשון המעטה. זאת - הן כיוון שהמדובר בפסק דין על דרך הפשרה שכבר אמרנו את שאמרנו על עילות ההתערבות לגביו, והן על פי הכללים הנהוגים בהליך ערעורי בגלגול שלישי, קרי הרשות ניתנת אך מקום שהתיק מעורר בעיות משפטיות החורגות מעבר לעניינם של הצדדים, מה שספק רב אם מתקיים כאן.
(ה) כללם של דברים, נוכח כל האמור, לא ננקטו סדרי הדין הראויים ולא הונחה תשתית מהותית המצדיקה עיכוב ביצוע.
אין בידי איפוא להעתר לבקשה.
ניתנה היום, י"ז
בכסלו תשס"ה (30.11.2004).
ש ו פ ט