רע"א 9311/04 אלי רונן נ. אלישבע סמואל ואח'

א.זו בקשה (שהוכתרה "בהולה") לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 31.8.04, אשר ניתן על דרך הפשרה בהסכמת הצדדים בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984. המבקשים חויבו בפסק הדין הנזכר לשלם סכום כסף השווה ל-105,000 דולאר ארה"ב למשיבה 1, בחמישה תשלומים שראשיתם 1.12.04, שאם לא כן יפונו מן הדירה שבמחלוקת. יצויין, כי בקשה קודמת לעיכוב ביצוע שהוגשה על ידי המשיבים 3-2 בבקשה הנוכחית נדחתה ביום 30.11.04, בראש וראשונה כיוון שהמבקשים דשם (משיבים 3-2 דהיום) לא מילאו אחר הוראות הדין ולא פנו תחילה לבית המשפט המחוזי שנתן את פסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור.

ב.המבקשים דהאידנא אכן פנו לבית המשפט המחוזי, ובית המשפט קבע - בהחלטה מיום 26.12.04 - כי הכספים שעיכוב תשלומם מבוקש יופקדו בקופת בית המשפט, עד למתן החלטה בבקשה לרשות ערעור, וישוחררו לידי המשיבה 1 אם תידחה הבקשה.

ג.עיינתי בבקשה ובנספחיה, וכן שבתי ועיינתי בבקשת רשות הערעור. במיוחד נתתי דעתי לפרוטוקולים של הדיונים בבית המשפט המחוזי שקדמו לפסק הדין מיום 31.8.04, שלא היו לנגד עיני עובר להחלטתי מיום 30.11.04, הן הפרוטוקול מיום 8.7.04 שצורף ל"בקשת רשות הערעור המתוקנת", והן הפרוטוקולים מן הימים 24.2.04 ו-28.6.04 שצורפו ל"תגובת המשיבה 1 לבקשה לתיקון בקשת רשות הערעור". כל אלה מצויים בתיק. אזכיר, כי בהחלטה מיום 30.11.04 (עמ' 3) נדרשתי להעדר חומר (בבקשה שהוגשה אז על ידי המשיבים 3-2) בקשר "לרקע לפסק דין הפשרה כבסיס לשקול את סיכויי הערעור".

ד.(1) בפרוטוקול בית המשפט המחוזי מיום 8.7.04 נכללת הודעת באי כוח הצדדים באשר להסדר דיוני למסירת ההכרעה לבית המשפט לפי סעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט, שמתוכה עולה בבירור הסכמה באשר לכספים שייפסקו על ידי בית המשפט ומסירתם למשיבה 1 דהיום (כנגד תהליך של רישום זכויות הצדדים והסרת תביעות), ואף הוסמך בית המשפט לקביעת "סנקציה (כולל פינוי) למקרה בו המשיבים (דאז, כיום המבקשים והמשיבים 3-2 - א"ר) לא ימלאו אחר קביעותיו של בית המשפט בהתאם להסכם זה" (ולמעלה מכך מוזכר בהקשר אחר "צו לפינוי וסילוק יד" שעלול לחול על אחת הדירות נשוא המחלוקות תוך הפרדה מן הדירה האחרת). ניתן להסכם האמור תוקף של החלטה.

(2) פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 31.8.04; התשלומים לפיו צריכים היו להתחיל ב-1.12.04. בקשת המבקשים הנוכחיים לבית המשפט המחוזי בתל אביב לעיכוב ביצוע הוגשה אך ביום 30.11.04 (בקשת המשיבים 3-2 לבית משפט זה הוגשה ביום 28.11.04). קשה שלא להביע תמיהה על כך. הנימוקים שניתנו בבקשה הנוכחית לאיחור בכך (המתנה להחלטה בנושא הערבון) אינם משכנעים.

4.לגופם של דברים - נימוקי הבקשה הנוכחית הם, ראשית, כי סיכויי הערעור טובים; שנית, כי משמעות המצב הנוכחי היא פינויים, בהעדר יכולת לגייס את הכסף בו מדובר.

5.באשר לסיכויי הבקשה, עיון בפרוטוקול הנזכר של בית המשפט המחוזי מיום 8.7.03 מבהיר, כי הצדדים פנו לדרך הסמכתו של בית המשפט להחליט על דרך הפשרה בעיניים פקוחות ולאחר שקלא וטריא, וידעו ממילא את הסיכון שהם נוטלים על עצמם, לרבות תשלום כספים ואף פינוי. ככל הנראה ציפו, עם זאת, כי יוטלו עליהם סכומים נמוכים ממה שנעשה בפועל, אך ציפיה להטלת חובת תשלום עליהם בוודאי צריכה היתה להיות להם, והיה עליהם להכין עצמם. כבר ציינתי בהחלטה קודמת את הבעייתיות במקרים כגון דא באשר לסיכויי הבקשה לרשות ערעור, הן משמדובר בפסק דין על דרך הפשרה והן על פי אופי הנושא והמדיניות הנקוטה בהליכי ערעור בגלגול שלישי. לא אוסיף על כך לעת הזאת. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 26.12.04 כבר הבטיח כי הכספים שישולמו לא יירדו לטמיון בכל מקרה, כיוון שיופקדו בקופתו. אין מקום איפוא בכל מקרה לעיכוב ביצוע מלא. אין בידי להידרש לעת הזאת לשאלת מימוש הדירות - כרגע דירת המבקשים - כמקור לתשלום, שכן הדבר חורג מגדרי הבקשה. בכל מקרה, כאמור, היה על המבקשים להיערך לתשלום והיו בידם חודשים אחדים לשם כך.

6.בשלב זה אני מורה, כי אם יופקד בקופת בית המשפט המחוזי סך בשקלים השווה ל-21,000 דולר עד יום 16.1.05, יעוכב הביצוע ארעית לגבי המבקשים עד להחלטה אחרת. המשיבה 1 תוכל להגיב לבקשה לעיכוב ביצוע עד יום 20.1.05, ולאחר מכן תינתן החלטת המשך.