רע"א 9313/05 Venus Maritime Ltd נ. מדינת ישראל-משרד האוצר/אגף המכס והמע"מ

א.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ברלינר) מיום 5.7.06 בתיק בר"ע 923/05, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות כלפי פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת ג'דעון) מיום 18.4.05 בתיק ע"א 219/03.

ב.ביום 13.8.03 הגיעה לנמל אשדוד האניה "אלבטרוס". בעקבות מידע מודיעיני מוקדם פשטו סוכני המכס על האניה, ומצאו בה 140 קרטונים של סיגריות שלא היו רשומים במצהר האניה. כן נמצאו שטרי מטען לא חתומים של סיגריות, ושקיות מהסוג המשמש להברחת טובין. תצפית משטרתית שהוצבה זיהתה פעילות חשודה סביב האניה, ובכללה נסיון חבירה לסירה שנעה ללא אורות. ביום 14.8.03 החליט מנהל אגף המכס להטיל על בעלות האניה, המבקשות בבקשה הנוכחית, קנס בסך 700,000 ש"ח. על החלטה זו ערערו המבקשות לבית משפט השלום בחיפה. נטען כי לא הוכח שהאניה או צוותה התכוונו להבריח את הסיגריות לישראל; גירסת המבקשות היתה כי הסיגריות יועדו לפורט סעיד שבמצרים. ביום 18.4.03 דחה בית משפט השלום את הערעור. נקבע כי הוצגו ראיות מספקות להוכחת נסיון ההברחה שסוכל. מעבר לממצאים שנתפסו על האניה, התייחס בית המשפט גם לכך שעל העמסת הסיגריות ניצח מר ליאוניד גורדין, כנטען דמות ידועה בעסקי ההברחות. בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות לבית המשפט המחוזי נדחתה ביום 5.7.05. סגן הנשיא ברלינר קבע בקצרה: "השתכנעתי שהחלטת הערכאה הראשונה נכונה ושאין הצדקה ליתן רשות ערעור". כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפנינו.

ג.(1) הבקשה נדרשה נטען, בעיקר, לסוגיית עוצמתן של הראיות הנדרשות להטלת קנס לפי סעיף 203 לפקודת המכס. נטען כי כיון שמדובר בסנקציה המוטלת על כלי שיט שהיה מעורב בהברחה , אין להסתפק בהוכחה לפי מאזן ההסתברויות הנוהג ברגיל במשפטים אזרחיים. המבקשות צירפו לבקשה את פסק דינו של השופט גנון מבית משפט השלום בחיפה, בבש"א 1806/04 האניה Kaptan Murat נ' מדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ (לא פורסם), בו נקבע בעניין דומה כי " נדרשת מידה מוגברת של ראיות, קרי, ראיות במשקל גבוה מהמקובל במשפט אזרחי רגיל. מדובר בייחוס של התנהגות פלילית של ממש. ההברחה היא עבירה פלילית חמורה, והטלת קנס היא בעלת אופי מעין פלילי, גם אם הוא נובע מהליך אזרחי... בנסיבות כאלה ראוי לדרוש מן המנהל מידת הוכחה אזרחית מוגברת, וזאת במיוחד ביחס לקיום יסוד ה'הברחה' שבבסיס הקנס" - ההדגשות במקור). המבקשות מפרטות את מכלול הראיות שהוצג בבית המשפט קמא, ומדגישות כי לא הוכחה כל עבירה המצדיקה הטלת קנס. עוד נטען, כי החלטת בית המשפט המחוזי לא נומקה.

(2) בתשובת המשיבה נטען, כי הראיות שהיו ביסוד החלטתו של בית משפט השלום היו מבוססות, ללא הסברים משכנעים להימצאותו של מטען הסיגריות באניה ותוך חשדות כנגד ליאוניד גורדין שלא הועד. נטען עוד, כי היעדר מצהר של אמת מגבש עילה להטלת הקנס, ולא זה המקרה בו ניתן לתקן את המצהר לפי סעיף 54 לפקודת המכס. עוד נטען, כי אין סתירה של ממש בין פסקי הדין של בית משפט השלום במאטריה זו באשר למידת ההוכחה הנדרשת.

ד.לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית, קריאת הראיות, לרבות מפי רב החובל של האניה, מצביעה בבירור כי צדק בית משפט השלום בהשתכנעו. אכן, סוגיית עוצמת הראיות והשאלה האם קיימת דרגת ביניים בו הנטל האזרחי לזה הפלילי אינה פשוטה, ונכתב בעניינה עוד משכבר הימים (ראו ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מ(1) 589 ). בסופו של יום דומה, שלא נס ליחם של דברי השופט (כתארו אז) אגרנט כי "אף אחד משני המבחנים האמורים ('מעבר לספק הסביר' הפלילי, ו'מאזן ההסתברויות' האזרחי - א"ר) אינו מבחן החלטי, ובתחום כל אחד מהם עלולה להשתנות מידת ההוכחה הדרושה ממקרה למקרה, הכל לפי רצינות העניין השנוי במחלוקת" (ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' מלכיאל גרינוולד , פ"ד יב(3) 2017, 2063). גם אם יש ניואנס בניסוח בין שני השופטים בבית משפט השלום בהקשר הסעיף דנא, השורה התחתונה היא הצורך כי בית המשפט ישתכנע כדבעי, והמשמעות היא כי יתן אל לבו את הנסיבות העובדתיות והמשפטיות, ואת מהות ההליך שלפניו, והיא אותה "רצינות העניין השנוי במחלוקת" שנזכרה מעלה. גם ללא קביעת רמת הוכחה מיוחדת, דבר שהתלבטו בו שופטים לא מעט מקדם (פרשת זיקרי הנזכרת), המרכיבים הרלבנטיים בהליך בענייננו אינם שיגרתיים – הליך אזרחי בעקבות החלטה מינהלית שהושתתה על מעשה פלילי – וזו "רצינותם", כדברי השופט אגרנט כאמור. הסוגיה בתיק ספציפי זה, בסופו של יום, קשורה בעובדות שקבע בית משפט השלום, ושאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן, כל שכן בגלגול שלישי (רע"א 7104/05 אילנה קליין לוי נ' שושנה ורדינון (לא פורסם)). מפסק דינו של בית משפט השלום עולה כי הוצגו ראיות משכנעות, בכל קנה מידה , למעורבות האניה בפעילות בלתי חוקית, ולמצער עבירה על סעיף 53 לפקודת המכס (הגשת תסקיר על מטען האניה). צדק בא כוח המשיבה, כי מקרה זה לא היה בר תיקון לפי סעיף 54, העוסק בחסר שהוא "פרי מקרה או היסח הדעת". נוספה על כך גם העובדה שהמבקשות לא זימנו לעדות את ליאוניד גורדין הנזכר, והגרסאות השונות שמסר קברניט האניה לכך שמטען הסיגריות לא הופיע במצהר אשר ניתן למכס. לא נמצא איפוא מקום להתערב בממצאי העובדה שקבע בית משפט השלום, שהם העומדים ביסוד הבקשה. אוסיף כי בית המשפט המחוזי היה רשאי לאמץ את ממצאיו של בית משפט השלום (תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) כהכרח בל יגונה (ראו רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף (טרם פורסם)).

ה.כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.