פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9322/17
ע"א
9323/17
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי זיו
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. סי .די .סי חברה לפיתוח בע"מ
(בכינוס נכסים)
2. ס.א.פ ברכה ואחזקה בע"מ
3. ריטליקס בע"מ
4. כונס הנכסים הרשמי
סיווג הליך
פסק
דין והחלטה
רשות
מקרקעי ישראל (להלן:
הרשות
) הגישה שני הליכים ערעוריים על
החלטת בית המשפט של חדלות פירעון מיום 30.10.2017 בפר"ק 2173/06 (להלן:
ההחלטה
) - האחד, ערעור בזכות; והשני, בקשת רשות
ערעור. בד בבד הגישה הרשות בקשה ל"סיווג ההליכים" ועתרה לכך שבית המשפט
יקבע כי נתונה לה זכות ערעור על ההחלטה. כונס הנכסים שמונה למשיבה 1 (להלן:
הכונס
) טוען, מנגד, כי אופן ההשגה הנכון על ההחלטה
הוא על דרך של בקשת רשות ערעור.
עיינתי
בקפידה ובאריכות בטענות הצדדים ובכתבי בי הדין השונים. השתלשלות העניינים הרלוונטית
לעניין סבוכה ומפותלת, ואולם בסופו של דבר ומשבוחנים את הדברים ממעוף הציפור, קשה
לקבל את הטענה לפיה ההחלטה סוגרת "יחידה דיונית" עצמאית ונפרדת לעניין
אופן רישום זכויותיה של המשיבה 1 ביחס לבניין (וכידוע, החלטות המסיימות
"יחידה דיונית" כאמור הן אלה המסווגות כ"פסק דין" - למשל,
ע"א 2611/16
עו"ד
גדעון פרום נ' כונס הנכסים הרשמי
, פיסקה 4
והאסמכתאות הנזכרות שם (31.7.2016)).
סוגית
רישום הזכויות נדונה, באופן כזה או אחר, במספר בקשות והחלטות אשר ניתנו לפני
ההחלטה מושא דיוננו. בית המשפט אף נתן צו שיפוטי שתכליתו ביצוע הרישום; ובהמשך
הדרך אף אכף אותו בהחלטה המבוססת על פקודת ביזיון בית משפט, תוך שהוא מתייחס
במפורש גם לסוגית רישום ה"שטחים שבמחלוקת" (ומובן כי אין מקום להידרש
עתה, ובמסגרת הדיונית הנוכחית, לשאלה האם בית המשפט היה רשאי לכלול קביעות לעניין
זה בגדר "החלטת הביזיון"). בהמשך להחלטות אלה, חתמה הרשות על המסמכים
הדרושים לביצוע הרישום.
אכן,
בשים לב לאמור השקיף בית המשפט המחוזי על בקשת הרשות מיום 17.8.2017 כעל מעין בקשה
לעיון חוזר בסוגיה אשר כבר הוכרעה (וכידוע, החלטה
הדוחה בקשה לעיון חוזר מסווגת כ"החלטה אחרת" ולא כ"פסק דין"). הרשות אמנם סבורה כי בכך נתפס בית המשפט לכלל טעות, וכי סוגית ה"שטחים שבמחלוקת" הוכרעה באופן סופי ומחייב רק במסגרת ההחלטה. ואולם טענה זו היא טענה ערעורית במהותה, אשר תידון במסגרת הדיון בהליך גופו, ואין מקום להקדים את המאוחר ולצאת כבר עתה, ובשלב הסיווג, מתוך הנחת מוצא שיש צדק בטענת הרשות. אכן, ככלל, הכרעה בסיווגה של החלטה על פי "משקפיו" של יוזם ההליך - הטוען כי בית המשפט שינה מהחלטות קודמות, אף בהחלטה נקבע היפוכו של דבר (היינו כי אין כל שינוי מההחלטות הקודמות) - מעוררת קושי, שהרי יש בכך משום הנחת המבוקש (ראו למשל, ע"א 3417/12 תמיר נ' ארנה (8.7.2012); ע"א 7008/13 דגן נ' יניב אינסל , עו"ד , פיסקה 4 (20.1.2014); ע"א 4768/15 בן דב נ' עו"ד קרן רייכבך סגל ככונסת הנכסים של נכסי טאו תשואות בע"מ , פיסקה 1 (29.1.2016); ע"א 9241/12 התכוף תעשיות (מקבוצת ברנד) בע"מ נ' רו"ח עליזה שרון - נאמנת להסדר הנושים , פיסקה 5 (4.8.2013)).
נוכח האמור לעיל, רואה אני לקבוע כי אופן ההשגה הנכון על ההחלטה הוא על דרך של בקשת רשות ערעור. ע"א 9323/17 יימחק אפוא, ואילו הטיפול ברע"א 9322/17 יימשך כסדרו. המזכירות תתייק החלטה זו בתיק השופט בכל אחד משני ההליכים. אין צו להוצאות.
ניתן
היום, ב' בשבט התשע"ח (18.1.2018).
גלעד לובינסקי זיו, שופט
ר ש ם