רע"ב 10051/06 חיים כהן נ. נציב השב"ס

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת נ' אהד) שניתנה ביום 26.11.2006 בעע"א 2800/06, בה נדחתה עתירה שהגיש המבקש נגד החלטת המשיב להורות על הפסקת ריצוי עונשו בדרך של עבודות שירות ועל ריצוי יתרת העונש בדרך של מאסר.

1.המבקש הורשע בעבירות של זיוף ושימוש במסמך מזויף ונגזרו עליו, בין היתר, שלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות. כחודשיים לאחר שהחל לרצות את עבודות השירות בבית החולים תל השומר נערכה במקום ביקורת שהעלתה כי כרטיס הנוכחות של המבקש חתום אף שהוא עצמו אינו נמצא. לאחר בירור הוחלט לשבץ את המבקש במקום עבודה אחר (כפר הנוער בן שמן) וליתן לו הזדמנות נוספת לסיים את ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות. אולם, ביום 21.2.2006 הודיע גם מעסיקו בכפר הנוער כי הוא אינו מוכן להמשיך להעסיקו. בגיליון השימוע מיום 6.3.2006 שנערך לו צוין כי חוסר נכונותו של המעסיק החדש להמשיך ולהעסיקו נעוץ בכך שלטענת אותו מעסיק המבקש ועובד נוסף בעבודות שירות "מחתימים כרטיס אחד לשני". כן צוין כי המבקש מכחיש את הדבר. לאחר הליך השימוע הנ"ל החליט המשיב ביום 4.4.2006 על הפסקה מינהלית של עבודות השירות והורה כי המבקש יישא את יתרת עונשו בבית הסוהר. עתירה שהגיש המבקש נגד החלטה זו נדחתה על ידי בית משפט קמא (עע"א 1847/06, כב' השופטת נ' אהד) ובעקבות כך פנה המבקש לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור (רע"ב 5504/06), אך נוכח הודעת המשיב כי יערוך למבקש שימוע מחודש, הוריתי ביום 10.8.2006 על מחיקת הבקשה תוך שמירת זכותו של המבקש להעלות את טענותיו לאחר שתתקבל החלטה חדשה בעניינו. במהלך השימוע הנוסף שנערך לו ביום 28.8.2006 חזר המבקש והציג את גרסתו באשר לטענה כי החתים כרטיס נוכחות של עובד שירות אחר אך ביום 17.9.2006 שב המשיב והחליט כי המבקש ישא את יתרת עונשו (ארבעים ושלושה ימים) במאסר. המבקש עתר בשנית לבית משפט קמא אך זה דחה את העתירה לאחר שעיין בחומר חסוי שהוגש לו על ידי המשיב וקבע כי החלטת המשיב מבוססת על עובדה חדשה שלא הייתה בפניו בעת השימוע הראשון ולפיכך ההחלטה סבירה ואין מקום להתערב בה.

2.מכאן הבקשה שבפניי, בה טוען המבקש כי נפלו פגמים מהותיים בהחלטת המשיב המצדיקים את ביטולה. לטענת המבקש הפר המשיב את חובתו על פי דין לנמק את החלטתו משלא ציין בה את העילה להפסקת עבודות השירות. עוד טוען המבקש כי המשיב הפעיל את שיקול דעתו מבלי שהסתמך על תשתית עובדתית מספקת שכן החלטתו התבססה על חומר חסוי שלא ניתנה למבקש הזדמנות לעיין בו ומאידך טענת המבקש שלא החתים את כרטיסו של עובד שירות אחר לא נבדקה כראוי ואף לא אומתה באמצעות פוליגרף. המבקש מוסיף וטוען כי שגה בית משפט קמא בקובעו כי החלטת המשיב סבירה וכן שגה משעיין בחומר החסוי ללא הסכמתו. המבקש אף הודיע כי הוא מוכן לשוב ולרצות מחדש את כל שלושה חודשי עבודות השירות שנגזרו עליו ובלבד שלא יידרש לרצות עונש מאסר אשר ימנע ממנו להמשיך ולטפל בילדיו.

המשיב מצידו טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שהיא אינה מעלה שאלה משפטית חשובה או שאלה חשובה אחרת בעלת אופי כללי המצדיקה מתן רשות ערעור. המשיב מוסיף וטוען כי אף לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה שכן ההחלטה להפסיק את עבודות השירות נסמכה על ראיות מינהליות מבוססות ועל כן היא סבירה ואין מקום להתערב בה. אשר לטענה כי עילת ההפסקה לא פורטה בהחלטתו של המשיב, הדגישה באת כוח המשיב כי העילה פורטה בבקשה להפסקת העבודות וזו נתקבלה על ידי המשיב אך אישרה כי למען הסדר הטוב ראוי היה לשוב ולפרט את הדבר במסגרת החלטת המשיב ואף ציינה כי הגורמים המוסמכים יעמידו את הדברים על תיקונם בהחלטות שתתקבלנה מכאן ולהבא. לבסוף טוען המשיב כי הצגת החומר החסוי בפני בית משפט קמא במעמד צד אחד נעשתה כדין וכי מפרוטוקול הדיון לא עולה שהמבקש התנגד לכך.

3.הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור בעתירות אסיר אינה ניתנת אלא בנסיבות מיוחדות כאשר הבקשה מגלה בעיה משפטית בעלת חשיבות או שעולה בה נושא אחר שחשיבותו היא כללית (ראו: רע"ב 7/86

וייל נ' מדינת ישראל , תק על 86(2) 1134 (1986); רע"ב 11156/05 שיסטק נ' מדינת ישראל , תק על 2006(1) 62 (2006)). הבקשה דנן אינה עונה לקריטריונים אלה. היא אינה מעוררת נושא או בעיה משפטית בעלי חשיבות כללית ועיקרה אינו עוסק אלא בעניינו הפרטני של המבקש. יש אומנם טעם לפגם בכך שהחלטת המשיב אינה מפרטת את עילת ההפסקה והעובדה כי עילה זו פורטה בבקשתו של הממונה המופנית אל המשיב אינה מספקת. ראוי לשוב ולהדגיש כי תקנה 13 לתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודת שירות), התשמ"ח-1987 והטופס שאליו היא מפנה מחייבים את המשיב לציין בהחלטתו שלו את עילת ההפסקה המינהלית. ראוי, אפוא, כי המשיב יקפיד לפרט בהחלטותיו את עילת ההפסקה, כנדרש על פי התקנות. יחד עם זאת, אינני סבורה כי מדובר בפגם היורד לשורש העניין בנסיבות המקרה דנן, שכן בכל אחד מן השימועים שנערכו למבקש הוצגו בפניו עילות ההפסקה הנטענות נגדו (העילות לפי סעיף 59ט(א)(1) ו-(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977) וניתנה לו הזדמנות להשיב לדברים. אשר לחומר החסוי שהוצג בפני בית משפט קמא במעמד צד אחד. מפרוטוקול הדיון עולה כי המבקש לא התנגד להצגת החומר כאמור ועל כן אין מקום לטרוניה שהוא מעלה עתה בהקשר זה. עם זאת, יש לשוב ולהדגיש גם בעניין זה כי הצגתו של חומר חסוי לעיני בית המשפט במעמד צד אחד במסגרת עתירת אסיר אפשרית רק מקום שניתנת לכך הסכמתו של העותר (ראו רע"ב 1621/06 שבלי נ' שרות בתי הסוהר (טרם פורסם, 4.5.2006)). כן יש להדגיש כי ראוי שדבר הסכמתו של העותר להצגת החומר החסוי יקבל ביטוי הולם בפרוטוקול הדיון טרם שיפנה בית המשפט לבחון את החומר. במקרה דנן ועל מנת להפיס את דעתו של המבקש, עיינתי אף אני בחומר החסוי הנ"ל במעמד צד אחד לאחר שהמבקש נתן לכך את הסכמתו המלאה. מתוך בחינת החומר שוכנעתי כי מדובר במידע מודיעיני המבסס כדבעי ברמה של ראיות מינהליות את המעשה שיוחס למבקש (החתמת כרטיסו של אחר). בהתחשב בכל האמור לעיל ובהתחשב בעובדה כי מדובר בהזדמנות שנייה שניתנה למבקש לאחר שהפר את תנאי עבודות השירות בעבודה הראשונה שאליה הוצב - הזדמנות אותה לא השכיל לנצל - נראה כי החלטתו של בית משפט קמא הייתה מוצדקת גם לגופם של דברים.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ביום 31.12.2006 עד לשעה 10:00.