רע"ב 10822/02 חביב ללה עזאלדין נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא י' אברמוביץ) אשר דחה את ערעורו של המבקש על החלטת נציבת שירות בתי הסוהר (להלן: הנציבה) להפסיק מינהלית את עבודות השירות שנגזרו על המבקש ולהורות על ריצוי עונשו במאסר בפועל.

1.המבקש הורשע בבית משפט השלום בנצרת (השופט ח' סבאג) בעבירה של נהיגה בזמן הפסילה (עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה). ביום 9.11.2001 נגזר דינו, בין היתר, לששה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שירות החל מיום 25.11.2001 בתחנת המשטרה בעפולה.

2.המבקש לא התייצב לריצוי עבודות השירות בתאריך הנקוב בגזר הדין. על אף שורת פניות ושיחות טלפון עמו לאורך מספר חודשים מצד גורמים שונים בשירות בתי הסוהר הממונים על עבודות השירות, וחרף הבטחותיו לעשות כן, לא התייצב המבקש לריצוי עונשו. המבקש אף טען בהקשר זה כי הוגש ערעור מטעמו על גזר דינו של בית משפט אשר עודנו תלוי ועומד. למבקש הובהר כי בהעדר החלטה אחרת על עיכוב ביצוע עונשו עליו להתייצב לריצויו.

3.ביום 29.4.2002 הגיש המבקש לבית משפט השלום בנצרת בקשה לדחיית מועד עבודות השירות. מתגובת הממונה על עבודות השירות לבקשה עלה כי כלל לא הוגש ערעור מטעמו של המבקש כנגד גזר הדין והוא מתמיד באי התייצבותו לריצוי עונשו. בדיון אשר התקיים בפני בית המשפט טען המבקש כי אינו יכול להתייצב לעבודות השירות בשל עבודתו כקבלן. כן הוסיף וטען כי פנה לעו"ד כדי שיגיש ערעור על גזר הדין אך לבסוף התברר לו כי ערעור שכזה לא הוגש. בהחלטתו (מיום 6.5.2002) קבע בית המשפט כי יש לראות את המבקש כמי שסירב לבצע את עבודות השירות ולכן עליו לרצות את ששת חודשי המאסר שהוטלו עליו במאסר בפועל. החלטתו זו של בית המשפט השלום בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (ביום 25.6.2002) שכן היא ניתנה בחוסר סמכות. בהסכמת הצדדים הוחלט להעביר את עניינו של המבקש לנציב בתי הסוהר שיפעל בעניין על פי סמכותו ושיקול דעתו בהתאם לסעיף 51ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

4.ביום 16.7.2002 קוים במחלקת עבודות השרות שימוע בעניינו של המבקש. המבקש אישר כי פנו אליו ממחלקת עבודות השרות, טען כי ביקש מעורך דינו להגיש ערעור על גזר הדין והביע את הסכמתו לרצות כעת את עבודות השרות. עורך השימוע המליץ להפסיק מינהלית את עבודות השרות, שכן למרות הפניות הטלפוניות לא התייצב המבקש לריצוי עונשו. בעקבות תוצאות השימוע החליט הממונה על עבודות השרות להמליץ בפני הנציבה להפסיק מינהלית את עבודות השירות. היא עשתה כן (ביום 25.7.2002) וקבעה כי המבקש יישא את עונשו בבית הסוהר.

5.כנגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי בנצרת (עע"א 637/02). בית המשפט (הנשיא י' אברמוביץ) דחה את העתירה (ביום 12.12.2002) בקובעו כי המבקש עשה דין לעצמו. נקבע, כי הדרך בה נקטה הנציבה עולה בקנה אחד עם הוראת החוק והיא סבירה לאור התנהגותו של המבקש והעדר הסבר מניח את הדעת מצדו לאי התייצבותו לריצוי עונשו. בית המשפט הורה כי המבקש יחל ביום 22.12.2002 בריצוי ששה חודשי מאסר בפועל. ביום 19.12.2002 ניתן על ידי המשנה לנשיא צו ארעי לעיכוב ביצוע המאסר עד למתן החלטה אחרת.

6.בפניי בקשת המבקש לקבל רשות ערעור על החלטה זו. המבקש מעלה שורת טענות שעניינן פגמים בהליך השימוע שנערך לו, תום לבו באי ההתייצבות משסבר כי בקשתו להגיש ערעור מעכבת את ריצוי עונשו, ונכונותו לרצות את עונשו לאלתר. המשיבה מצדה טוענת כי דין הבקשה להידחות מן הטעם שהיא אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור. אף לגופו של עניין טוענת המשיבה, כי ההפסקה המינהלית של עבודות השירות הנה סבירה, נעשה בהתאם לתנאי החוק ומוצדקת לאור התנהגות המבקש.

7.לאחר שעיינתי בטענות שבפני נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. למבקש ניתנו שלל הזדמנויות להתייצב לריצוי עונשו אולם הוא בחר לעשות דין לעצמו תוך שהוא מפר פעם אחר פעם את הבטחותיו שלו. הטעמים שהוא מביא לאי התייצבותו נדחו בדין על ידי בית המשפט המחוזי, וממילא אין בהם כדי להסביר מדוע לא התייצב לריצוי העונש אף לאחר שהובהר לו מספר פעמים כי עונשו לא עוכב. גם בטענותיו לעניין הפגמים שנפלו בשימוע שנערך לו ובהחלטת נציבת השב"ס אין ממש. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת הנציבה הייתה סבירה ובבקשתו לא הצביע המבקש על כל טעם המצדיק בחינה מחדש של שאלה זו בערכאה של ערעור.

דין הבקשה להידחות. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום א', 26.1.2003, לא יאוחר מן השעה 10:00, במשטרת ישראל בנצרת.