רע"ב/רעב"ס 36863-11-24 רע"ב/רעב"ס 36863-11-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-עת"א 8776-11-24 (השופטת א' פינק) מיום 13.11.2024, בגדרו התקבלה בחלקה עתירת אסיר שהגיש המבקש.

2.בתמצית יתואר כי המבקש מרצה עונש מאסר בפועל בגין הרשעתו בביצוע עבירות מין חמורות כלפי אחותו. ביום 17.11.2024 התקיימה חתונת אחיו. בהסכמת בא-כוח המשיב, בית המשפט קמא נעתר לעתירת המבקש להשתתף בחתונה באמצעות היוועדות חזותית, בכפוף לתנאים שהציב.

בנוסף, המבקש עתר לאפשר לו להיות נוכח באירוע "שבע ברכות" של אחיו שיתקיים ביום 19.10.2024. לאחר בחינת הדברים, בית המשפט המחוזי דחה חלק זה של העתירה. ראשית, צוין כי פקודת הנציבות מספר 04.40.00 (להלן: הפקודה), המסדירה את יציאתם של אסירים לחופשות, מונה רשימה סגורה של טקסים אשר ניתן לאשר חופשה בעניינם, ואירוע "שבע ברכות" אינו נמנה עם רשימה זו. אף לגופם של דברים, צוין כי עמדת המשיב נסמכה בין היתר על המסוכנות הנשקפת מהמבקש, הנלמדת גם מחומרת העבירות שבהן הורשע. נקבע כי באיזון בין רצונו של המבקש להשתתף באירוע, לבין עמדת המשיב, אין להתערב בהחלטה שלא להיענות את המבקש.

3.בבקשה שלפניי, נטען כי עניינו של המבקש מעלה סוגיה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור, והיא "אם היה מקום למנוע מאסיר לצאת לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות בארוע משפחתי מרגש ובעל חשיבות", כנכתב בבקשה. עוד נטען כי הגם שהאירוע אינו מנוי במפורש בפקודה, הדבר אינו מונע היענות לבקשה לחופשה לצורך השתתפות בו. המבקש הפנה גם לנתוניו האישיים, וסבר כי בהתחשב בהם ראוי להתיר לו להשתתף באירוע.

4.דין הבקשה להידחות. רשות ערעור על החלטות בעתירת אסיר תינתן רק במקרים המעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או במקרים שבהם מתרחש עיוות דין (רע"ב 6870/23 ציון נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (16.10.2023)). לצד זאת, קיימת גישה מקלה הגורסת כי במקרים שבהם ההחלטה הראשונה בעניינו של אסיר התקבלה על ידי גורם מנהלי וההחלטה השנייה בלבד התקבלה על ידי גורם שיפוטי, ניתן להקל בנסיבות שבהן תינתן רשות ערעור (רע"ב 4833/23 אבו סרחאן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (25.6.2023)). אף לפי הגישה המקלה, איני מוצא כי הבקשה שלפניי מצדיקה מתן רשות ערעור.

5.המבקש מסב לבקשתו נופך עקרוני, ואולם הלכה למעשה היא נטועה בדלת אמותיו של עניינו הפרטני (רע"ב 6011/24 זגורי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 7 (25.7.2024). פרשנות ותחולת הפקודה, הן באופן כללי, הן בעניינם של אסירים שהורשעו בעבירות מין, לובנו בשלל פסקי-דין של בית משפט זה (וראו, לשם המחשה, עע"א 6481/01 אל עביד נ' שירות בתי הסוהר, פד"י נז(6) 678 (2003); רע"ב 3556/15 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (31.5.2015) (להלן: ענין פלוני); רע"ב 8571/07 מדינת ישראל נ' גמליאל, פסקה 6 (21.2.2008)). זאת, אף ביחס לאפשרות לשחרר אסיר לצורך אירוע שאינו נכלל במפורש בפקודה. כך, כבר נקבע כי ניתן להתיר, בנסיבות חריגות ביותר, יציאה לחופשה אף ביחס לאירועים שאינם מנויים בפקודה, וזאת כאשר מתקיימות "נסיבות הומניטאריות חריגות ומיוחדות" (פרק ח', סעיף 2יג לפקודה; ראו ענין פלוני, פסקה י"א). חריג זה הוחל אף ביחס לאירוע "שבע ברכות" (רע"ב 2346/09 שיינין נ' שירות בתי הסוהר, פסקה ג' (15.3.2009)).

6.מעבר לכך, בענייננו רשויות שב"ס החליטו כי בהתחשב במסוכנות הנשקפת מהמבקש, עניינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים שיצדיקו היענות לבקשתו. למסקנה דומה הגיע גם בית המשפט המחוזי. משכך, בבקשה שלפניי מבוקש כי אתערב בתחולתן של הלכות מוכרות על עניינו הפרטני של המבקש, וזאת אין בידיי לעשות (רע"ב 4421/19 פלוני נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 (31.7.2019)).

נקודת המוצא לדיון היא שלאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשה או להשתתף באירוע זה או אחר, ומדובר באפשרות המוענקת לאותם אסירים שנמצאו מתאימים לכך, לפי שיקול דעת הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר (רע"ב 4643/14 כהן נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 14 (4.12.2014)). במקרה דנן, על אף שהגורמים הטיפוליים הרלוונטיים לא התנגדו לשחרור המבקש לחופשה, הם העריכו את מסוכנותו כבין גבוהה לבינונית. זאת ועוד, אין לשכוח כי נפגעת העבירה היא לא אחרת מאשר אחותו של המבקש, והיא התנגדה "חד משמעית" לכל יציאה של המבקש לאירוע המשפחתי המדובר. במכלול הנסיבות כמפורט לעיל, ובמתן דגש מיוחד לחומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש, ההחלטה לא לאפשר לו לצאת ולהשתתף באירוע אינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה במסגרת בקשת רשות הערעור דנן.

7.אשר על כן, הבקשה נדחית.