רע"ב/רעב"ס 6011-24 רע"ב/רעב"ס 6011-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט מ' קרשן) ב-עת"א 51485-04-24 מיום 24.6.2024.

2.נגד המבקש ונאשמים נוספים הוגש כתב אישום מאוחד ומתוקן המייחס למבקש, בין היתר, את ביצוען של שלוש עבירות רצח. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים שמתנהלים נגדו, ומעצרו הוארך מעת לעת על ידי בית משפט זה, כאשר הארכת המעצר האחרונה בעניינו ניתנה לפני ימים אחדים (בש"פ 4583/24; השופט י' כשר). כמו כן, המבקש מנהל הליכים משפטיים נוספים ובתוכם הליך פלילי לפני בית משפט השלום בבאר שבע. עוד ראוי לציין, כי המבקש מסווג אצל המשיב כמנוע קשר טלפוני; נתון בהפרדת יחיד כמעט מתחילת מעצרו; והפרדתו הוארכה לאחרונה ב-6 חודשים נוספים על ידי בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (עת"א 45801-05-24; השופט מ' קרשן).

3.עניינה של הבקשה דנן בהגבלת משך זמן שיחות הטלפון המוקצבות למבקש לצורך התייעצות עם עורכי דינו בעניין ההליכים המשפטיים שמתנהלים נגדו. בפסק דין מיום 11.9.2019, בית המשפט המחוזי בבאר שבע (עת"א 76601-07-19; השופט א' משניות) קיבל את עתירת המבקש להגדלת מכסת שיחות הטלפון שלו לעורכי דינו, והורה כי תינתן לו שעת התייעצות טלפונית נוספת מעבר לשעתיים שהוקצבו לו קודם לכן. תוקף פסק הדין היה ל-6 חודשים, אך הוא הוארך מפעם לפעם למשך תקופה ארוכה. לאחר שהמבקש הועבר מבית סוהר שקמה לבית סוהר רימונים, צומצמו שעות ההתייעצות חזרה לשעתיים. אי לכך, המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בבקשה כי זה יורה על הגדלת מכסת שעות הטלפון בינו לבין עורכי דינו משעתיים ל-3.5 שעות.

4.בית המשפט המחוזי דחה את עתירת המבקש. תחילה, צוין כי בחינת החומר שהוגש לעיונו של השופט קמא מגלה כי קיים חשש לניצול לרעה מצד המבקש של כל מגע שלו עם גורמי חוץ, במיוחד באמצעות הקשר הטלפוני. כמו כן, בית המשפט המחוזי עמד על כך שסעיף 32 לפקודת נציבות מס' 04.03.00 (להלן: פקודת הנציבות) קובע כי מסגרת הזמן לקיום קשר טלפוני של אסיר בהפרדה תהיה לכל היותר 120 דקות שיחה ביום, כאשר המבקש זוכה לשיחות אף מעבר לכך משהותר לו לשוחח עם בנותיו 3 פעמים בשבוע למשך 15 דקות. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי סבר כי מתקיימות בעניינו של המבקש שתי נסיבות המצדיקות חריגה מהנוהל – הראשונה עניינה ב"סוג של הסתמכות", כלשון בית המשפט המחוזי, שנוצרה לו לאחר שבמשך השנים זכה לקצבת דקות ארוכה יותר; השנייה עניינה במורכבות משפט הרצח שמתנהל נגד המבקש.

בהתאם לכך, הוצע במהלך הדיון לבא-כוח המבקש כי יותר לו לשוחח שעה נוספת ביום עם משרדו של סנגורו עו"ד פלדמן או עם מי מטעמו, אך בא-כוח המבקש דחה הצעה זו בשל הגבלת הגורמים עמם מרשו יוכל לשוחח. על כך ציין בית המשפט המחוזי כי: "תגובתו של עו"ד אזולאי [בא-כוח המבקש – י' א'] שמטה את הקרקע תחת העתירה כולה [...] מצאתי כי מתקיים חשש ממשי לפעולות מסוכנות שעלולות להתבצע כתוצאה מכל קשר טלפוני של העותר עם העולם שמחוץ לבית הסוהר, ובנסיבות אלה לא מצאתי כי החלטת שב"ס לא להגדיל את דקות השיחה מעבר לכתוב בפקודה הרלבנטית, עולה כדי חוסר סבירות קיצוני [...]".

ביום 18.6.2024, יומיים לאחר המועד שבו התקיים הדיון וניתן פסק הדין, המבקש הודיע לבית המשפט המחוזי כי ברצונו לקבל את ההצעה שהועלתה בדיון לפיה יותר לו לשוחח שעה נוספת עם עו"ד פלדמן או עם מי מטעמו. בהמשך לתגובת המשיב ומשטרת ישראל לבקשה, בית המשפט המחוזי החליט לדחותה מהטעם ש"בית המשפט קם מכסאו עם מתן פסק הדין בעתירה".

5.מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, החלטת בית המשפט המחוזי שלא להגדיל לו את מכסת שעות השיח הטלפוני פוגעת בזכותו החוקתית להיוועצות וממילא בזכותו להליך הוגן, בייחוד לנוכח היקף ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו של המבקש. בכלל זה, הפנה להחלטות שהתקבלו בעניינם של אסירים אחרים, בנסיבות דומות לטענתו, אשר הותרה להם מכסת שעות שיחה טלפוניות גדולה מזו של המבקש. עוד הלין המבקש על התנהלות המשיב, בין היתר, בכל הקשור לקיום פגישות בינו לבין עורכי דינו.

6.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות בעתירת אסיר תינתן רק במקרים המעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או במקרים שבהם מתרחש עיוות דין (רע"ב 6870/23 ציון נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (16.10.2023)). לצד זאת, קיימת גישה מקלה הגורסת כי במקרים שבהם ההחלטה הראשונה בעניינו של אסיר התקבלה על ידי גוף מנהלי וההחלטה השנייה בלבד התקבלה על ידי גוף שיפוטי, ניתן להקל בתנאים לקבלת רשות הערעור (רע"ב 4833/23 אבו סרחאן נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (25.6.2023)). אף לפי הגישה המקלה, איני מוצא כי הבקשה שלפניי מצדיקה מתן רשות ערעור.

7.בראש ובראשונה יובהר כי הבקשה אינה מעלה כל סוגיה החורגת מעניינו של המבקש, אלא היא ממוקדת כולה בנסיבותיו הפרטניות. מעבר לכך, סעיף 32 לפקודת הנציבות קובע כי "מסגרת הזמן לקיום קשר טלפוני של אסיר בהפרדה תהיה לכל היותר 120 דקות שיחה בכל יום". בראי נוהל זה, ולאחר שעיין בחומר החסוי בעניינו של המבקש, בית המשפט המחוזי בחן את האופן שבו הפעיל המשיב את שיקול דעתו, ולא מצא כי מתעוררת עילה להתערבות שיפוטית בהחלטתו (ביחס להתפתחות שחלה בעניין מכסת שיחות הטלפון, ראו: רע"ב 4314/20 לוי נ' שירות בתי הסוהר (28.6.2020)). אף אני סבור כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב שהצדיק את התערבות בית המשפט המחוזי, ובוודאי שלא נגרם למבקש עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור.

8.כאלה הם פני הדברים גם ביחס להחלטת בית המשפט המחוזי שלא להיעתר לבקשת המבקש להיענות להצעה שהועלתה בדיון. בית המשפט המחוזי נימק זאת מטעם דיוני לפיו עם מתן פסק הדין הוא "קם מכסאו". כפי שציין בהקשר אחר הנשיא מ' שמגר "משסיים השופט את מלאכתו, נפתחים בפני בעל דין, הרואה עצמו מקופח, שעריו של בית המשפט לערעורים" (רע"פ 1509/91 כדורי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3) 652, 655 (1991)). בהתאם, אין בהחלטת בית המשפט המחוזי משום עיוות דין גם מבחינה זו. יתרה מכך, לגופו של עניין, תגובת בא-כוח המבקש להצעת בית המשפט "שמטה את הקרקע תחת העתירה כולה", וזוהי גם התמונה שמשתקפת מתגובת המשיב ומשטרת ישראל שעמדה לפני בית המשפט המחוזי.

9.לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית.