פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
5702/24
לפני:
כבוד השופט
דוד
מינץ
המבקש:
בני סלע
נגד
המשיב:
שרות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטות
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 9.6.2024 ומיום 18.6.2024 בעת"א
15359-12-17
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 9.6.2024 ומיום 18.6.2024 בעת"א 15359-12-17 בהן נדחתה בקשה שהגיש המבקש לפי פקודת בזיון בית משפט (להלן: הפקודה) בקשר להחלטה הנוגעת לתפריט הצמחוני שנקבע לו.
1.הבקשה שהגיש המבקש בבית המשפט המחוזי נסובה על החלטה מיום 23.1.2018 (להלן: ההחלטה משנת 2018 או ההחלטה) שניתנה בעתירה שהגיש, ובה נקבע כך:
"...אין חולק כי העותר זכאי למזון על פי התפריט הצמחוני שהותאם לו, ככל שמחולקת מנה שאינה מתאימה לתפריט של העותר, יש לספק לעותר תחליף למנה זו שמתאימה לתפריט הצמחוני שלו.
למען הסר ספק, יובהר, כי יש לספק לעותר את המזון על פי התפריט שהותאם לו, גם בעת שהותו במעברים, בנסיעות או בכל מקום אחר".
לאחר שניתנה החלטה זו, במשך השנים הוגשה מצד העותר שורה ארוכה של בקשות, בהן העלה טענות שונות ביחס ליישומה. בקשות המבקש נדחו (בין היתר בהחלטות מימים 11.2.2021; 16.3.2021; 24.8.2022), נוכח הזמן שעבר מאז שניתנה ההחלטה משנת 2018. זאת בהתייחס בין היתר לכך שהמבקש עבר זה מכבר לבית סוהר אחר ולאחר שהתרשם בית המשפט כי ההחלטה מיושמת כראוי. למבקש גם הובהר כי אם יהיו לו טענות קונקרטיות בקשר לתפריט המזון שהוא מקבל, עליו להעלותן במסגרת עתירה חדשה.
2.ביום 28.5.2024 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת שכותרתה "בקשה דחופה לסעדי (בזיון) שרק מפרשים את פסק הדין מ-23.1.18" ובה טען כי בינו לבין המשיב התגלעו חילוקי דעות באשר "לפרשנות הנכונה" של ההחלטה, וכי מעבר לקבלת תפריט צמחוני, על המשיב לספק לו תחליפים שונים. לאחר שהוגשה תגובת המשיב, נדחתה הבקשה בהחלטה מיום 9.6.2024 בה נקבע כי אין מקום לשוב ולדון במסגרת אותו הליך בשאלת תפריט המזון המסופק למבקש בכל בית סוהר שבו הוא שוהה, וכי יש ביכולתו להגיש עתירה חדשה. כן נקבע כי אין מקום לנקוט בהליך ביזיון כלפי החלטה שמטבעה התאימה לזמנה ולמקומה.
בקשה לביטול החלטה זו ולחלופין לעיין בה מחדש נדחתה בהחלטה מיום 18.6.2024. מכאן לבקשה שלפנַי, בה שב וטען המבקש כי על בית המשפט להכריע במחלוקת שהתגלעה בינו לבין המשיב בקשר לפרשנות ההחלטה משנת 2018 ולהורות כי יסופקו לו "פרטים חלופיים" במסגרת הדיאטה שנקבעה לו. יצוין כי חרף העובדה שההחלטה מיום 9.6.2024 היא זו העומדת במוקד בקשה זו למתן רשות ערעור, המבקש לא צירף את ההחלטה לבקשתו (כמו גם את יתר ההחלטות למעט אחת מהן) ועיינתי בהן באמצעות מערכת "נט המשפט".
3.הבקשה מתייחסת לנסיבותיו הפרטניות של המבקש ואינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני (רע"ב 3849/24 אלצאנע נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (18.7.2024); רע"ב 6011/24 זגורי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 (25.7.2024)). ולוּ בשל כך דין הבקשה להידחות.
מעבר לכך, לא רק שקיים ספק אם ניתן בכלל לנקוט בהליך של בזיון לפי הפקודה נגד רשות מרשויות המדינה, ובכלל זה שירות בתי הסוהר (ראו למשל: בג"ץ 7150/16 המרכז הרפורמי לדת ומדינה – התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' שרת המשפטים, פסקה 4 (8.11.2021); רע"ב 6929/21 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 16 (27.1.2022); בג"ץ 4630/17 ADAM GUBARA TAGAL נ' שר הפנים, פסקה 5 (14.1.2024)); אלא שאף לעמדת המבקש עצמו מדובר לכל היותר ב"מחלוקת פרשנית" בינו לבין המשיב לגבי החלטה שניתנה לפני למעלה משש שנים. אין מדובר אפוא בסוג המצבים המתאימים לבירור בדרך של הליך בזיון, שהוא הליך אכיפה חריג וקיצוני שנועד למקרים שבהם קיימת הפרה ברורה וחד-משמעית של פסק דין (כפי שאף הובהר למבקש בעבר, וראו: רע"ב 2427/22 סלע נ' שרות בתי הסוהר, פסקה 9 (13.4.2022)).
הבקשה נדחית.
החלטה זו ניתנה ביום כ"ה בתמוז התשפ"ד (31.7.2024), בתקופת השבתת מערכת המחשוב, ונחתמת כעת לצורך פרסומה באתר בית המשפט העליון.
ניתנה היום, י"ד אב
תשפ"ד (18 אוגוסט 2024).
דוד מינץ
שופט