רע"ב/רעב"ס 4003-24 רע"ב/רעב"ס 4003-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ביושבו כבית המשפט לעניינים מנהליים (כבוד השופטת מ' קרשן) מיום 7.4.2023 בעת"א 36214-12-23, בגדרו נדחתה עתירת המבקש להורות למשיב (להלן: שב"ס) לשלבו באופן מיידי בטיפול ייעודי לעברייני מין המותאם לצרכיו.

2.המבקש מרצה עונש מאסר לתקופה של 7 שנים ו-10 חודשים בגין עבירות מין, וזאת החל מיום 25.1.2022 ועד ליום 5.1.2029 (על פי גזר הדין מיום 27.10.2021 בתפ"ח 33535-02-20). עובר למאסרו של המבקש הוא השתלב מיוזמתו בתוכנית טיפולית אותה סיים לדבריו בהצלחה, והביע נכונות להמשיך את הטיפול גם בתקופת המאסר. המבקש שובץ למאסר בכלא חרמון, והמתין לשילובו בטיפול במחלקה הייעודית בכלא זה. ביום 4.5.2023 קבע המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן) כי מסוכנתו של המבקש בינונית; וכן קבע כי המבקש אינו מתאים לטיפול במסגרת מחלקתית אלא מתאים לטיפול ייעודי קבוצתי לעברייני מין במסגרת מב"ן. ביום 20.6.2023 הועבר המבקש לכלא רימונים, וזאת לצורך המתנה לשילובו בתכנית טיפולית בכלא איילון. ביום 27.7.2023 נמסר למבקש כי הוא נמצא ברשימת המתנה לטיפול ייעודי במב"ן, וכי התאמתו לטיפול תיבחן על ידי המטפלים בהתאם לתאריך השחרור שלו.

3.ביום 18.12.2023 עתר המבקש לבית משפט קמא בבקשה להורות על שילובו בטיפול ייעודי לעברייני מין באופן מיידי. בעתירה ציין המבקש כי מאז שהחל לשאת בעונש, הוא פנה פעמים רבות בבקשה לשלבו במסגרת טיפול ייעודית המותאמת לצרכיו. על אף פניותיו, הוא לא שולב לאורך שנות מאסרו בטיפול; ולא עודכן לגבי צפי לשילובו בטיפול. לטענתו, אף שחלפו למעלה משמונה חודשים מאז קבע מב"ן כי עליו להשתלב בטיפול ייעודי – הוא טרם שולב בטיפול, וזאת בניגוד לחובה המוטלת על שב"ס להבטיח את שילובו המיטבי בפעילויות שיקום. בנוסף, נטען כי השיהוי בשילובו של המבקש בטיפול, אינו סביר בנסיבות העניין נוכח טיב העבירות ויתרת המאסר שנותרה לו; וכי התנהלות שב"ס משליכה על תנאי כליאתו וזכויותיו, שכן היא עשויה שלא להותיר לו מרווח זמן שיאפשר לו להשתחרר בשחרור על תנאי, לאחר שעמד בהצלחה בהליך הטיפולי.

4.שב"ס בתשובתו ציין כי המבקש מצוי ברשימת המתנה לטיפול ייעודי במב"ן. תחילה עדכן שב"ס כי אין צפי לפתיחתה של קבוצת טיפול חדשה; ולאחר מכן נמסר כי ככל הנראה תיפתח קבוצה טיפולית חדשה במחצית השנייה של שנת 2025. בהמשך, עדכן שב"ס כי המבקש ישולב בקבוצה טיפולית פסיכו-חינוכית לעברייני מין באגף בו הוא שוהה בכלא רימונים, וזאת על מנת לתת לו מענה זמני עד לשילובו בטיפול הייעודי במב"ן.

5.בית המשפט דחה את העתירה. בפסק דינו מיום 7.4.2024 ציין בית המשפט כי "התשובה שקיבלתי משב"ס היא תשובה מצערת לדעתי. לפניי עותר שטרם כניסתו למאסר היה משולב בטיפול ייעודי לעברייני מין במשך כשנה, וברור שכל עיכוב בהמשך טיפול ייעודי בו לא ישרת את טובת העותר וטובת הציבור". יחד עם זאת, דחה בית משפט קמא את העתירה בציינו כי בנסיבות העניין – נוכח המשאבים המוגבלים הנתונים לשב"ס ולמב"ן – לא נמצאה עילה להתערבות. נקבע כי הפתרון שמצא שב"ס בדמות שילובו של המבקש בקבוצת טיפול פסיכו-חינוכית עד לשיבוצו בקבוצת טיפול ייעודית במב"ן, אינו חורג באופן קיצוני ממתחם הסבירות. בשולי הדברים, הורה בית המשפט כי תוכן פסק הדין יועבר למב"ן "אשר ישקול את האמור בו באופן כללי, וכן בעניינו של העותר כאן, שמא יימצא פתרון בשלב מוקדם יותר".

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

6.בבקשתו שב המבקש על עיקר טענותיו בבית משפט קמא. בין היתר, נטען כי אף שהמבקש שובץ תחילה במאסר בכלא חרמון, מב"ן לא אישר את שילובו במחלקה הייעודית לטיפול בעברייני מין בכלא זה מסיבה שאינה ברורה וללא נימוקים. בהקשר זה צוין שהדבר תמוה במיוחד נוכח העובדה שמב"ן מטפל בעברייני מין שהמסוכנות הנשקפת מהם גבוהה, בעוד המבקש סווג ברמת מסוכנות בינונית.

לטענת המבקש, בהתאם להלכה שנקבעה ברע"ב 4008/15 מדינת ישראל נ' ברברמן (4.4.2017) (להלן: עניין ברברמן), שב"ס נדרש לשלב אסירים עברייני מין שמסוכנותם גבוהה בטיפול ייעודי – חמש שנים עובר למועד שחרורם המלא. זאת, כדי לאפשר לאסיר לסיים את תקופת הטיפול הייעודי שלוש שנים לפני מועד שחרורו. הואיל ונקבע לגבי המבקש שיש לשלבו בטיפול ייעודי במב"ן, נטען כי יש לראותו כמי שעניין ברברמן חל עליו (שכן הטיפול הייעודי במב"ן מיועד לעברייני מין שרמת מסוכנותם גבוהה). לכן, התנהלותו של שב"ס ביחס למועד שילובו של המבקש בטיפול ייעודי מנוגדת לדין.

7.המבקש סבור כי בקשת רשות הערעור מעלה שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור. כך, הבקשה מעוררת את השאלה האם ההלכה שנקבעה בעניין ברברמן חלה גם במקרה של עבריין מין שמסוכנותו הוערכה ברמה שאינה גבוהה, אבל בפועל נקבע לגביו שהוא ישולב בטיפול ייעודי במב"ן בדומה לעבריין מין שסווג ברמת מסוכנות גבוהה; את השאלה האם סביר כי אסיר שסווג ברמת מסוכנות בינונית ששובץ לטיפול במב"ן יופלה לרעה וימתין לטיפול במב"ן, אף שיכול היה להשתלב בטיפול בשב"ס; ואת השאלה ביחס להיקפו של שיקול הדעת המסור לשב"ס בעת הפעלת סמכותו על פי ההלכה שנקבעה בעניין ברברמן.

עוד נטען כי כאשר מדובר בעתירת אסיר שלא קדמה לה החלטה מעין שיפוטית, אין להתייחס לבקשת רשות הערעור כבקשה ב"גלגול שלישי", אלא לבחון אותה לגופה. לכן, נוכח השאלות העקרוניות העולות מהבקשה דנן, היקף הפגיעה בזכויותיו של המבקש כתוצאה מהתנהלות שב"ס והעובדה כי מדובר בערעור על פסק דין שניתן בערכאה השיפוטית הראשונה שבחנה את העניין – מן הדין לקבל את הבקשה ולהעניק למבקש רשות ערעור.

8.שב"ס השיב מנגד כי דין הבקשה להידחות על הסף, מאחר שאינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור בעתירות אסירים. עניינה של הבקשה נטוע בנסיבותיו הפרטניות של המבקש, והיא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלה חשיבות כללית. נטען כי הסוגיה "העקרונית" שמעלה המבקש בדבר מועד השילוב בטיפול נדונה בעבר במסגרת בקשת רשות ערעור, ונדחתה על הסף נוכח העובדה שהעיכוב בשילוב האסיר בטיפול הייעודי במב"ן נבע ממחסור בכוח אדם, בדומה למקרה דנן (ראו רע"ב 456/20 ריבקין נ' שירות בתי הסוהר (13.2.2020) (להלן: עניין ריבקין)).

לגופם של דברים השיב שב"ס כי טענת המבקש לפיה מב"ן העריך את מסוכנותו המינית כבינונית במטרה "לעקוף" את הלכת ברברמן – נטענה ללא כל ביסוס ודינה להידחות. מב"ן הוא גוף מקצועי שהוא בעל המומחיות להערכת התנהגותם ומסוכנותם של עברייני מין. בהתאם לנהלי העבודה של מב"ן ושב"ס, בבדיקתו הראשונה של עבריין מין על ידי מב"ן, מעריכי המסוכנות נדרשים לעמוד על הצרכים הטיפוליים של עבריין המין ולהפנות אותו לטיפול המתאים ביותר עבורו. הערכת המסוכנות המינית וההמלצה הטיפולית בעניינו של המבקש התקבלו על בסיס שיקולים מקצועיים גרידא ובהתאם לנתוניו הפרטניים. מסוכנותו המינית של המבקש הוערכה כבינונית, אך נמצא כי לאור מורכבות אישיותו והתנהלותו הדורסנית, וכן לנוכח ממצאים מהטיפול בו שולב טרם כניסתו למאסר – הוא אינו מתאים לטיפול במסגרת מחלקתית בשב"ס אלא לטיפול ייעודי קבוצתי לעברייני מין במב"ן.

9.עוד הבהיר שב"ס כי הוא רואה חשיבות בשיקומם של אסירים, ובכללם המבקש דנן. יחד עם זאת, כפי שנמסר ממב"ן, מצבת כוח האדם המוכשר והמוסמך להנחות קבוצות טיפוליות ייעודיות במב"ן, בהתאם לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006, אינה מאפשרת בעת הזו את קיומן של יותר משתי קבוצות טיפוליות במקביל, וכי שתי הקבוצות הפועלות כעת – מלאות. נטען כי מכל מקום, הגורמים הרלוונטיים בשב"ס מחילים על עניינו של המבקש את ההלכה שנקבעה בעניין ברברמן, והעיכוב בשיבוצו לטיפול בעת הזו נובע כאמור מטעמי כוח אדם במב"ן בלבד.

על אף האמור, פסק דינו של בית משפט קמא הובא לידיעת הגורמים הרלוונטיים במב"ן, שמסרו כי הם עושים מאמצים לפתוח קבוצה ייעודית נוספת על מנת ליתן מענה למבקש ולאסירים נוספים. נמסר ממב"ן כי קבוצה כאמור צפויה להיפתח במהלך שנת 2025, והשילוב בה ייעשה על פי מועד השחרור ובהתאם למתווה עליו הוסכם בעניין ברברמן.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, ונתתי דעתי לתגובת שב"ס, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

11.הלכה היא שרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הדן בעתירת אסיר אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או כאשר קיים חשש לעיוות דין או חוסר צדק כלפי המבקש (ראו: עניין ריבקין, בפסקה 6; רע"ב 5089/17 דוירי נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 6 (18.9.2017); רע"ב 8966/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (17.1.2017)).

12.הבקשה שלפניי נסבה על עניינו הפרטי של המבקש בלבד ואיננה מחייבת דיון בנושאים עקרוניים.

המבקש מסתמך בטענותיו על פסק הדין בעניין ברברמן בו אומצו המלצותיו של צוות מקצועי שמונה כדי לבחון את המועד הראוי לתחילת טיפול באסירים עברייני מין שמסוכנותם גבוהה. כפי שהובהר גם בפסק הדין שניתן ברע"ב 3058/17 אבו קרינאת נ' שירות בתי הסוהר (19.6.2017), הצוות האמור המליץ, בין היתר, כי הטיפול בעברייני מין שמסוכנתם גבוהה ייעשה במועד שיותיר פרק זמן של 3 שנים מסיומו של הטיפול ועד לתום המאסר המלא. זאת, על מנת לקיים בפרק זמן זה טיפול לשיקום מונע בקהילה. מכיוון שטיפול ייעודי במב"ן נמשך שנתיים, נקבע כי יש לשלב את האסירים הנ"ל בטיפול ייעודי במב"ן 5 שנים לפני תום המאסר המלא.

13.בניגוד לטענת המבקש, עמדת שב"ס הייתה כי בשים לב להמלצות מעריכי המסוכנות במב"ן בעניינו, הוא מחיל על עניינו של המבקש את הלכת ברברמן. משכך לא מתעוררת כל שאלה עקרונית ביחס לתחולתה של ההלכה שנקבעה בעניין ברברמן על המקרה דנן.

נסיבות ההליך דנן והעובדה שהמבקש לא שולב עדיין בטיפול – אינן נובעות ממחלוקת משפטית בינו לבין שב"ס, אלא נובעות כל כולן מאילוצים טכניים מצערים של מב"ן. אילוצים אלה אינם מאפשרים לשלב כעת את המבקש בטיפול הייעודי המותאם לצרכיו בהתאם למועד שנקבע בעניין ברברמן – קרי 5 שנים עובר למועד שחרורו. יאן מדובר אפוא במחלוקת עקרונית הטעונה בירור. כמו כן, לא מצאתי כי נפל פגם המצדיק התערבות בהחלטות הגורמים המקצועיים במב"ן בנוגע לשילוב של המבקש בטיפול ייעודי במב"ן, חלף טיפול במסגרת שב"ס; וגם לא בהחלטה שסיווגה את המבקש כמי שנשקפת ממנו מסוכנות בינונית (שכאמור אף לא השליכה בפועל על עמדת שב"ס ביחס לתחולת עניין ברברמן על המבקש).

13.אכן, בהתאם לסד הזמנים שנקבע בעניין ברברמן, המבקש היה צריך להשתלב בטיפול ייעודי במב"ן עוד בינואר 2024. דומה שעל כך אין חולק. כפי שציין גם בית משפט קמא – עמדתו של שב"ס היא מצערת. כך, טיפול ייעודי לעבריינים בכלל ולעברייני מין בפרט, משרת לא רק את טובתם של העבריינים אלא גם את טובתה של החברה בכללותה. טיפול מוצלח מחזק את התקווה כי העבריין לא ישוב לסורו לאחר שישתחרר ממאסר, ולא יפגע פגיעות מיניות בקורבנות נוספים. בנסיבות אלה, בית משפט קמא אף הציע כי תוכן פסק הדין יועבר למב"ן כדי לנסות למצוא פתרון למבקש בשלב מוקדם יותר (כאשר בינתיים הוא שולב כאמור בקבוצה פסיכו-חינוכית).

אין לי אלא להצטרף לדבריו של בית משפט קמא. יש לקוות כי שב"ס ומב"ן ישובו וישקלו את עניינו של המבקש, וינסו למצוא פתרון שיאפשר את שילובו במועד מוקדם ככל האפשר בקבוצה המיועדת לעברייני מין. זאת, לא רק לטובתו שלו אלא לטובת החברה בכללותה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.