רע"ב 4403/13 פרנסואה אבוטבול נ. משטרת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת (עת"א 35927-06-13, כבוד השופט י' אברהם ) מיום 19.6.2013.

2.

המבקש הורשע ברצח, בגינו מרצה מאסר עולם בלתי קצוב.

3.

ביום 6.6.2013, נולד למבקש בן, ובהתאם נקבעה ברית מילה ליום 13.6.2013. המשיבה סירבה לאשר את יציאתו לחופשה. ביום 11.6.2013 דחה בית המשפט המחוזי נצרת (עת"א 15691-06-13, כבוד השופט י' אברהם ) את עתירתו על החלטת המשיבה, נוכח מידע מודיעיני הקיים בעניינו. על החלטה זו השיג המבקש בפני בית משפט זה (רע"ב 4212/13, השופט א' שׂהם ). ביום 16.6.2013, דחה בית המשפט את בקשתו, בקובעו כי החלטת המשיבה שלא לאשר את יציאתו סבירה. במסגרת זאת, קבע השופט א' שׂהם כי קיימת חלופה סבירה שהוצעה, והיא עריכת הברית בין כתלי הכלא.

4.

משכך, החלו הכנות לקראת עריכת הברית בכלא בו מרצה המבקש את מאסרו. במסגרת זאת, קבעה המשיבה כי האירוע יארך שעה אחת בלבד, על אף בקשתו שיארך שלוש שעות. נגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי. ביום 19.6.2013 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בהחלטתו, קבע כי החלטת שירות בתי הסוהר סבירה, בין היתר נוכח התאמתה לנוהל שנקבע בכל הנוגע לעריכת חתונות בין כתלי הכלא.

5.

במסגרת הבקשה שבפניי, טוען המבקש כי החלטתו של בית המשפט המחוזי הסתמכה על נוהל עריכת חתונה בבית הסוהר, בעוד במקרה דנן מדובר בעריכת ברית מילה. לכך יש להוסיף כי לדידו לאור העובדה שלא קיים נוהל כללי המתווה כללים לאירועים משפחתיים בין כותלי בית הסוהר, אין מקור חוקי המאפשר את הגבלת אורך הברית. לכך יש להוסיף כי לגישתו, שעה אינה מספיקה לעריכת טקס חשוב כברית מילה, ואם הייתה מאושרת לו חופשה ליציאה לברית המילה, וודאי שאורכה היה עולה על שעה אחת.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות של בית המשפט המחוזי ובית משפט זה, מצאתי כי אין להיעתר לבקשה, ודינה להידחות.

7.

בית משפט זה יתערב בערעורים בעתירות אסירים רק כאשר הבקשה מעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרה בו נפלה טעות של ממש בהחלטה (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.8.1986) ; רע"ב 5270/12 פלוני נ' מדינת ישראל (8.11.2012). במקרה דנן, כאשר מדובר בבקשה לרשות ערעור על החלטה של נציבות שירות בתי הסוהר, אמת המידה מקלה מעט יותר (ראו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009); רע"ב 5777/12 זאהדה נ' ועדת השחרורים (18.1.2013); רע"ב 3033/12 כזום נ' שירות בתי הסוהר (2.7.2012)).

8.

אולם, על אף זאת, לא מצאתי כל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. וודאי לא פגם אשר מצדיק את התערבותי על פי אמות המידה האמורות. לכך יש להוסיף כי במסגרת העתירה, קיבל בית המשפט המחוזי אותה באופן חלקי, והגדיל את תקציב הכיבוד לטובת הברית.

9.

בהמשך לאמור, יש לדחות את טענת המבקש כי אין לשירות בתי הסוהר סמכות להגביל את משכם של אירועים המתקיימים בין כתלי הכלא. לאסיר אין זכות קנויה לעריכת אירועים מסוג זה, וודאי שלשירות בתי הסוהר הסמכות לקבוע כללים בכל הנוגע לעריכתם, לרבות קביעת משך האירוע. בתוך כך, החלטת המשיבה להגביל את האירוע לאורך של שעה היא החלטה סבירה ולפיכך לא מצאתי כל טעם להתערב בה. (ראו: רע"ב 3684/06 נאסר נ' מדינת ישראל (7.8.2006) ).

10.

סוף דבר, הבקשה נדחית.