רע"ב 5043/98 קחלון פנחס נ. שרות בתי הסוהר

1.המבקש הורשע בביצוע שורה של עבירות מין בקטינה. בגין מעשים אלו נגזרו עליו 4 שנות מאסר. המבקש סווג על ידי שירות בתי הסוהר לקטגוריה א', שהכלולים בה אינם זכאים לצאת לחופשה. סווג זה התבסס על הערכת המחלקה לבריאות הנפש (להלן: מב"ן) לפיה אין להוציא את המבקש לחופשות בשל הסיכון הטמון בו. קביעה זו נשענה, בין השאר, על הכחשתו של המבקש את ביצוע העבירות שיוחסו לו. עתירה של המבקש כנגד סיווגו לקטגוריה א' נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (ע"ש 848/97).

2.

במהלך חודש אפריל של שנה זו, סבל המבקש משבץ מוחי ואושפז בבית חולים. במהלך אשפוזו, לאור מצבו הבריאותי הירוד, ובהמלצת המב"ן, שונה סיווגו לקטגוריה ב2/. שינוי זה נבע מההערכה שבשל מצבו הבריאותי לא נשקפה מהמבקש סכנה לציבור. בנסיבות אלה נמצא, כי אין צורך בשמירה צמודה על המבקש מטעם שירות בתי הסוהר. כאשר שב המבקש לאיתנו, כעבור מספר ימים, שונה סיווגו והועמד שוב על קטגוריה א'. לפיכך אין טענותיו של המבקש שהוא אינו מוצא לחופשה אך בשל מחסור בכוח אדם - מצדיקות מתן רשות לערער.

3.

בעקבות אירועים אלה הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"ש 783/98) בה חזר וביקש לשנות את סיווגו כך שיוכל לצאת לחופשות. בפני בית המשפט טען המבקש, בין השאר, כי חופשות אלה דרושות לצורך שיקומו הרפואי וכדי לאפשר לו לעבור טיפול בבית לוינשטיין. עתירתו של המבקש נדחתה. בית המשפט (כבוד השופט בייזר) קבע כי חוות הדעת של מב"ן היא סבירה וכך גם ההחלטה שלא להוציא את המבקש לחופשות.

4.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור. בבקשתו טוען המבקש כי יש לשנות את סיווגו באופן שיאפשר לו יציאה לחופשות. המבקש יוצא כנגד מדיניות שירות בתי הסוהר שלא להוציאו לחופשות בשל סירובו להודות בעבירות שביצע. בנוסף, טוען המבקש כי הוא זקוק לחופשות על מנת לעבור טיפול שיקומי בבית לוינשטיין. המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור. היא מדגישה כי חוות הדעת של המב"ן מצביעות על כך שהמבקש מהווה סכנה לציבור באם ישוחרר לחופשות. המשיבה מוסיפה ומציינת כי השינוי הקצר בסיווגו של המבקש נבע מהעדר מסוכנות מצידו כאשר מצבו הבריאותי היה ירוד. לבסוף, טוענת המשיבה כי החלטת בית המשפט קמא היא סבירה ועולה בקנה אחד עם מדיניות הפסיקה בנושא.

5.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

כבר נקבע, כי תנאי ליציאתו של עבריין מין לחופשה הוא המלצה מאת מב"ן. סרובו של שירות בתי הסוהר לאפשר לאסיר לצאת לחופשה בהעדר המלצה כזו הינו סביר ואין הצדקה להתערב בו (ראו: בר"ע 5387/90 פלוני נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם), רע"ב 1318/98 פלוני נ' שרות בתי הסוהר (טרם פורסם)). במקרה הזה קבע המב"ן כי לאור העובדה שהמבקש מכחיש את ביצוע העבירות בהן הורשע, לא ניתן לסתור את חזקת המסוכנות הכרוכה בהרשעה בעבירות מסוג זה. החלטה זו שימשה בסיס לסרובו של שירותו בתי הסוהר לשנות את סיווגו של המבקש באופן שיאפשר את יציאתו לחופשות. בנסיבות אלו, אין הצדקה להעניק למבקש רשות ערעור בעיקר בקשתו.

6.

המבקש טוען גם לשאלת האפשרות לקבל טיפול בבית לוינשטיין הדרוש לו, לטענתו, לצורך שיקומו. בניגוד לטענת המשיבה עלה נושא זה בדיון בבית המשפט המחוזי אך לא ברור אם שימש נושא לעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, וייתכן שלא הודגש דיו. בנסיבות אלה לא תמנע החלטתי פניה חוזרת של המבקש לרשויות בנושא זה, ואם לא יענה יוכל לעתור מחדש נגד ההחלטה.

בכפיפות לאמור לעיל אני דוחה את הבקשה.