רע"ב 5530/07 חאלד גמאל זידאן נ. נציב בתי הסוהר

א.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של

בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא בן דוד) מיום 7.6.07 בתיק עע"א 1166/07, בה אישר בית המשפט את החלטת המשיב להפסיק את עבודות השירות שריצה המבקש, ולהורות על ריצוי יתרת עונשו (113 ימים) במאסר.

ב.

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירות זיוף ומרמה בנסיבות מחמירות. ביום 16.2.06 נגזר דינו לשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, כן הושתו עליו מאסר על תנאי וקנס (ת"פ (נצרת) 4401/04). ביום 19.3.06 התייצב המבקש לריצוי עבודות השירות, שנקבע שיבוצעו בתחנת המשטרה במגדל העמק. כבר בסוף אותו חודש, ובהמשך בתחילת אפריל, נעדר המבקש ללא אישור ממקום העבודה. בין 14.4.06 ליום 18.6.06 ערך המפקח על עבודות השירות ארבע שיחות בירור עם המבקש, והזהיר אותו לבל ייעדר ממקום העבודה. בשיחות אלה טען המבקש כי היעדרותו נובעת מעבודה פרטית שהוא מבצע במקביל, וציין כי ויתר על עבודתו הפרטית (שיחת בירור מיום 14.4.06; מש/2) - אך בפועל המשיך לעסוק בה, ואף יצא על דעת עצמו לקורס בן עשרה ימים שלא הותר לו (שיחת בירור מיום 18.6.06). בעקבות שיחות אלה זומן המבקש לשימוע, בו הצהיר כי מצא עבודה חדשה שתאפשר לו להגיע באופן סדיר לעבודות השירות (שימוע מיום 20.6.06). עורך השימוע (סג"ד שושן) קבע כי בשל קשייו הכלכליים של המבקש, שזהו לו מאסרו הראשון "תנתן לו הזדמנות אחרונה בהחלט. מובהר בזאת כי כל הפרה נוספת של כללי עו"ש תביא לזימון לשימוע ולהמלצה על הפסקה מנהלית" (מש/3). ביום 2.7.06 (ניתנו בעניין תאריכים סותרים) דיוח המפקח לרכז המפקחים כי המבקש נעדר ללא אישור. המבקש זומן לשימוע ביום 4.7.06, אך לא התייצב. כתוצאה מכך החליט המשיב להפסיק את עבודות השירות (החלטה מיום 27.7.06; מש/4).

ג.

כלפי החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט המחוזי (עע"א 1166/07), בה נטען הן ביחס למצבו הכלכלי של המבקש, והן שלא נערך לו שימוע כדין. ביום 29.3.07 דחה הנשיא בן דוד את המשך הדיון ליום 10.5.07 על מנת שבפרק זמן זה יערך למבקש שימוע. ואכן שימוע כאמור נערך ביום 9.5.07, ובסופו החליט המשיב שלא לשנות מהחלטתו. ביום 7.6.07 דחה בית המשפט את העתירה לגופה. נקבע כי על אף האזהרות הרבות שניתנו לו, נעדר המבקש שלא כדין מהעבודה. נקבע כי אף אילו נתקבלה הטענה שמדובר בהיעדרות מוצדקת - היה על המבקש לקבל לכך אישור מראש (כך לפי תקנות 10-8 לתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודת שירות), תשמ"ח - 1987). הוטעם כי "העובדה שנסיבות העדרותו של העותר נסבו סביב ניסיונותיו להתאים את ימי ושעות ריצוי עונשו לצרכיו הפרטיים, מעידה על חוסר נכונות של העותר לרצות עונשו במסגרת שנקבעה לו... נראה כי העותר לא הפנים את העובדה שעבודת שירות הינה תחליף לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח ולא לחיי חירות על פי בחירה חופשית והעדפות אישיות. בנסיבות הכוללות של העניין אין לומר כי נפל פגם בהחלטת הנציב".

ד.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית, בה נטען כי בית המשפט שגה בחישוב ימי ההיעדרות - ובטעות הסיק כי מדובר באחוז ניכר מהתקופה. נטען כי בית המשפט לא בחן את הבסיס העובדתי להחלטת הנציב, ושהשימוע שנערך למבקש היה למראית עין בלבד. הוטעם כי בהחלטת המשיב יש משום התערבות בתמהיל העונשי שקבע בית המשפט, וזאת ללא בדיקה ראויה. עוד נטען - אם כי ללא אסמכתאות - כי במקרים של חריגות חמורות יותר לא הופסקו עבודות שירות. ולבסוף נטען כי בהתחשב במצבה הכלכלי של משפחת המבקש, ובעובדה שאשתו הרה ומטופלת בתינוקת, תביא החלטת המשיב לקריסת המשפחה ולפגיעה בסיכויי שיקומו של המבקש. בתגובה מיום 27.6.07 טען המשיב כי הבקשה אינה מגלה חשיבות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כן נטען במסגרת עתירת אסיר על בית המשפט לבחון את סבירות שיקול הדעת של המשיב (רע"ב 2943/97 לב מאיר נ' שרות בתי הסוהר (לא פורסם)), ושלא ניתן לומר כי החלטת המשיב אינה סבירה. לגופו של עניין נטען כי לנוכח ההזדמנויות הרבות שניתנו למבקש "הרי שהחלטת נציב שירות בתי הסוהר הינה החלטה סבירה ואף מתחייבת " (סעיף 17 לתגובה; ההדגשה במקור). כן נטען, כי במסגרת שיקול דעתו של המשיב יש להתייחס גם לשיקולי הרתעתם של אסירים אחרים המרצים את עונשם בעבודות שירות (סעיף 16).

ה.

לאחר העיון בבקשה ובתגובה ובנספחיהן, אין בידי להיעתר לבקשה. הצדק עם המשיב כי "תפקידו של בית המשפט הדן בעתירת אסיר אינו לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המחליטה אלא לבחון אם רשות זו שקלה את כל השיקולים הרלבנטיים ואיזנה ביניהם כראוי" (פרשת לב מאיר , הנשיא ברק). דומה כי לא נפל פגם - פרוצדורלי או מהותי - בהחלטת המשיב; בהתחשב בריבוי ההיעדרויות אל מול ריבוי האזהרות במקרה דנא, אין מנוס מן המסקנה אליה הגיע בית המשפט קמא. המבקש מלין על התערבות בתמהיל הענישה של בית המשפט שגזר את עונשו. אך לא היא; העונש שהוטל על המבקש הוא עונש של מאסר בפועל לכל דבר ועניין: "בית משפט שגזר על אדם מאסר בפועל לתקופה שאינה עולה על ששה חדשים, רשאי להחליט שהנידון ישא את עונש המאסר, כולו או חלקו, בעבודת שירות" (סעיף 51ב לחוק העונשין, תשל"ז–1977; ההדגשה הוספה - א"ר). אך יתר על כן, חלק מהתמהיל העונשי כולל אמון והליכה לקראת המבקש. בהתנהגותו הוכיח המבקש כי אין הוא ראוי בנסיבות לאמון זה. אוסיף כי בעיון בתיק ובמכלול העיסוק המרובה במערכת המשיב ובתי המשפט בעבודות השירות של המבקש, דומה כי אובד טעם האכיפה; עצוב לקרוא כמה זמן מינהלי וגם שיפוטי הוצא לתיק בגלל קלות הראש שנהג המערער במאסר בפועל שהוטל עליו. על המרצים מאסר בעבודות שירות להפנים, והדברים נאמרים גם מעבר לתיק זה, שכן תיקים מעין אלה שבים ובאים לפתחנו, כי אין מאסר כזה "תכנית כבקשתך", לפי רצונו ואוות נפשו של האדם, ברצותו יבוא למקום העבודה וברצותו ייעדר, כעולה על רוחו. הריהו מאסר כדת וכדין, ובאותם ימים הוא הוא עיסוקו של האדם שנדון, אלא אם הותר לו אחרת על-ידי הרשות.

ו.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה. המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.7.07 עד שעה 10:00 בבוקר במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בנצרת.