רע"ב 681/15 עאמר בהרני נ. שירות בתי הסוהר

1.

המבקש הוא אסיר הנושא החל מיום 8.12.2013 בעונש מאסר של שלוש שנים וחצי בגין ביצוע עבירות של פגיעה זדונית שלא כדין; החזקת נשק שלא כדין; והחזקת סכין למטרה לא כשרה. המבקש פנה למשיב 1 (להלן: המשיב ) וביקש לאפשר לו לצאת לחופשה מיוחדת כדי שיוכל להשתתף בחגיגת אירוסי בתו, הצפויה להתקיים ביום 29.1.2015, ומשנדחתה פנייתו עתר לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביום 27.1.2015 דחה בית המשפט (כב' השופטת מ' ברנט ) את העתירה. בית המשפט עמד על כך כי משהוגשה התשובה לעתירה שינה המבקש, שזה לו מאסרו השלישי, את טענתו וציין כי מדובר בנישואי בתו ולא באירוסיה. טקס אירוסין, כך נקבע, אינו בא בגדר האירועים המאפשרים יציאה לחופשה מיוחדת לפי הוראות הדין. עוד צוין כי חוזה הנישואים שהוצג "לא הוצא על ידי בית הדין השרעי של מדינת ישראל, כי אם על ידי זה של הממלכה הירדנית"; וכי בתו של העותר הינה קטינה בת כ-15 שנים ומשכך נישואיה כלל אינם חוקיים בישראל. במצב דברים זה, המבקש עותר כי בית המשפט ייתן יד ליציאתו לטקס בלתי חוקי. עוד נקבע כי הואיל והטקס צפוי להיערך במזרח ירושלים, הדבר עשוי להקל על המבקש "להיטמע בשטחי הרשות". בנתון לדברים אלה קבע אפוא בית המשפט כי החלטת המשיב סבירה. בשולי הדברים צוין כי על משטרת ישראל לחקור את דבר הנישואים הבלתי חוקיים לכאורה של בת המבקש.

2.

מכאן הבקשה שלפניי שבגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט בכך שלא ייחס משקל הולם לכך שמשטרת ישראל וגורמי הטיפול אינם מתנגדים ליציאתו לחופשה המיוחדת; כי דובר היה בנישואים ולא באירוסים מלכתחילה; וכי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית בדבר זכויותיו של אסיר שהוא בן למיעוט דתי. אשר לחוקיות הנישואים נטען כי בני הזוג הם תושבי הרשות הפלסטינית ומשכך אין לחוק הישראלי תחולה עליהם; וכי נישואי בוסר הם מותרים ונפוצים על פי חוקי השריעה. לבסוף נטען כי יש בהחלטת המשיב משום אפליה כלפיו וכן פגיעה בחופש פולחנו הדתי.

3.

בתשובת המשיבים נטען כי דין הבקשה להידחות הן על הסף על רקע אמות המידה המקובלות, הן לגופה. ראשית, נטען כי המבקש מרצה עתה את מאסרו השלישי, ומשכך בהתאם לסעיף 1(ב) שבפרק ג' לפקודת בתי הסוהר מס' 04.40.00 "חופשות אסירים" (להלן: פקודת החופשות ) עליו לרצות מחצית מתקופת מאסרו כדי שפנייתו לחופשה מיוחדת תישקל, מה שאין המצב בענייננו. שנית, נטען כי הואיל ובתו של המבקש העתידה להינשא היא בת כ-15 שנים אין היא זכאית להינשא בהתאם להוראות חוק גיל הנישואין, התש"י-1950 (להלן: חוק גיל הנישואין ); ונישואיה אף יהוו ביצוע עבירה פלילית על ידי המבקש עצמו – כאביה – בהתאם לסעיף 2(ג) לחוק זה. במצב דברים זה, כך נטען, היענות לפניית המבקש תעלה כדי מתן יד לביצוע עבירה פלילית. שלישית, נטען כי בניגוד לטענת המבקש, בתו ובן זוגה, כמו גם המבקש עצמו, הם תושבי ישראל המחזיקים ברישיון לישיבת קבע ואינם תושבי האזור; וכי חוזה הנישואים נערך בירושלים. לבסוף, נטען כי אין חולק כי בתו של המבקש נישאה כבר באופן רשמי ביום 13.12.2014, ולפיכך מכל מקום אין מדובר ביציאה לטובת השתתפות בטקס נישואים כמשמעותו בפקודת החופשות.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, השגה על פסק דין של בית משפט מחוזי שדן בעתירת אסיר מצריכה קבלת רשות לערער מבית משפט זה, רשות שתוענק רק מקום שהבקשה מעוררת שאלה משפטית נכבדה החורגת מהעניין הקונקרטי (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986); רע"ב 1611/14 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (26.3.2014)). בשים לב לאמת המידה האמורה, לא מצאתי כי הבקשה שלפניי מגלה עילה למתן רשות לערער, וזאת אף אם אניח לטובת המבקש כי בעתירות אסיר נוהגת אמת מידה מקלה יותר (ראו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק הדין של השופט (כתארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 6687/09 אביטל נ' שירות בתי הסוהר (24.8.2009)). אף לגופו של עניין, לא ראיתי עילה להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי. כך מורה חוק גיל הנישואין בהקשר הנדון בענייננו:

עבירות

2.(ג) השיא קטינה או קטין שהם בתו או בנו שהם נתונים לאפוטרופסותו – דינו – מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק.

גם אם אניח לטובת המבקש כי הטקס שבו הוא חפץ להשתתף בא בגדר טקס נישואים כמשמעותו בפקודת החופשות, אין עילה להתערב בהחלטת המשיב, שעה שהמטרה שלשמה פונה אסיר להשתחרר לחופשה מיוחדת מנוגדת לכאורה להוראות הדין (זאת גם אם אניח לטובת המבקש ומבלי להכריע בכך שהמשיב היה מוסמך לקבל החלטה אחרת, והשוו: רע"ב 5766/13 שירות בתי הסוהר נ' זיאדה (22.8.2013); על החלטות שירות בתי הסוהר שלא לאשר חופשות מיוחדות בנתון לקריטריונים המקובלים ראו רע"ב 5541/14 גולדשטיין נ' שרות בתי הסוהר , פסקה 4 (25.8.2014)).

נוכח טעמים אלה, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.