רע"ב 1611/14 פלוני נ. שירות בתי הסוהר

1.

המבקש הוא אסיר הנושא בעונש של חמש שנות מאסר בגין הרשעתו בעבירות של מעשה מגונה והתעללות בקטין. המבקש הגיש למשיב בקשה להעבירו לאגף התורני בכלא, שממנו הורחק בעבר בעקבות התנהגות שלילית. משסורבה בקשתו, הגיש המבקש לבית המשפט קמא עתירה שבמסגרתה טען כי באגף שבו הוא שוהה כעת מתבצעת פעילות הפוגעת בתנאי דתו, לרבות הפעלת טלוויזיה ועישון בשבת. נוכח קרבת חג הפורים וחג הפסח, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי להורות למשיב להתיר לו לעבור לאגף שבו תישמר "אווירה דתית". כמו כן טען המבקש כי התנהגותו הטובה והעובדה ששהה באגף זה בעבר מצדיקות להיענות לבקשתו. ביום 26.2.2014 דחה בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיאה א' טל ) את העתירה בקובעו כי בנסיבות הקיימות יש לקבל את טענת המשיב בדבר קיום רשימת המתנה של אסירים להעברה לאגף התורני, שחפצים גם הם במעבר (להלן:

רשימת ההמתנה ). בצד זאת, לעניין מועד החזרתו של המבקש לאגף התורני ציין בית המשפט כי על המשיב להביא במניין שיקוליו את העובדה שהמבקש שהה באגף התורני בעבר; וכן את העובדה שהתנהגותו כיום מאפשרת את שובו אליו.

2.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי התעלם מהחלטות שיפוטיות שקבעו כי על המשיב להחזירו לאגף התורני עד לחודש פברואר שנה זו. בעניין זה מפנה המבקש לעת"א 60738-10-13 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (31.10.2013) (להלן: פסק הדין בעתירה הראשונה ) ולעת"א 28476-11-13 פלוני נ' שירות בתי הסוהר (1.1.2014). הוא מוסיף כי באגף התורני התפנו לאחרונה כ-9 מקומות; כי תליית עיכוב המעבר בקיומה של רשימת המתנה ארוכה מהווה אפליה פסולה; וכי התנהגותו הטובה מצדיקה העברה מיידית. ביום 25.3.2014 הוסיף המבקש וטען כי לאחרונה הועברו לאגף התורני אסירים שלא היו ברשימת ההמתנה; כי אין ממש בטענות המשיב בדבר התנהגותו השלילית; וכי שיקולים זרים מונעים מהמשיב להעבירו לאגף התורני.

3.

נתבקשה תשובת המשיב. בתשובתו התנגד המשיב להענקת רשות ערעור וטען כי לא נקבע שעליו להחזיר את העותר לאגף התורני, אלא שעליו לשקול זאת; כי הוחלט להיענות לבקשת המבקש ולאפשר את העברתו, אך זאת בכפוף לרשימת המתנה המונה 5 אסירים הקודמים למבקש, להם טרם ניתנה הזדמנות לעבור לאגף התורני, עקב חוסר במקום פנוי; כי המבקש דחה את הצעת המשיב לעבור לאגף תורני בכלא אחר; כי המבקש שובץ בעבר באגף התורני אך הורחק ממנו עקב הפרת כללי המשמעת הנהוגים בו; וכי יש אפשרות לנהל אורח חיים דתי גם באגף בו שוהה המבקש כעת. עוד טען המשיב כי מכל מקום הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית כללית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש ועל כן אין מקום להעניק רשות ערעור.

4.

לאחר שעיינתי בטיעוני המבקש ובתשובת המשיב, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. לפי אמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור בעתירת אסיר, רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים שבהם מתעוררת שאלה או סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). לא ראיתי כי הבקשה שלפניי חורגת מעניינו הפרטני של המבקש. אולם גם אם אניח לטובת המבקש כי אמת המידה למתן רשות ערעור בעתירות מעין אלה מקילה יותר (השוו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה , פסק דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס (11.3.2009); רע"ב 6687/09 אביטל נ' שירות בתי הסוהר (24.8.2009)), אין יסוד לבקשה. בניגוד לטענת המבקש, בהחלטות קודמות בעניינו לא נקבע כי יש להעבירו לאגף התורני בפברואר 2014. כל שנקבע הוא שעל המשיב לשקול זאת במועד האמור (ראו למשל, בעניינו של המבקש, רע"ב 7442/13 פלוני נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (23.12.2013)). מתגובת המשיב עולה כי עניינו של המבקש נשקל, אלא שכעת אסירים נוספים ממתינים ברשימת ההמתנה. לאסירים אלה טרם ניתנה הזדמנות לעבור לאגף התורני, וזאת להבדיל מהמבקש ששובץ בו בעבר אך הועבר ממנו עקב הפרת כללי המשמעת. בעניין זה לא מצאתי עילה להתערב בשיקול דעתו של המשיב. עם זאת, הנחתי היא כי לעניין מיקומו של המבקש ברשימת ההמתנה, יביא המשיב בחשבון את הזמן שחלף מאז שנתבקש בפסק הדין בעתירה הראשונה לשקול את עניינו. בכפוף לאמור, לא מצאתי עילה למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית אפוא.