רע"ב 6946/20 סעיד סלימאן נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בעת"א 58145-09-20 (השופט ע' עיילבוני ) מיום 30.9.2020, בגדרו דחה בית המשפט את עתירת המבקש נגד החלטת הממונה על עבודות שירות מיום 3.9.2020, אשר הורה על הפסקה מינהלית של עונש עבודות השירות שהוטל על המבקש.

2.

המבקש מרצה עונש מאסר על דרך של עבודות שירות לתקופה של ארבעה חודשים בהתאם לגזר דינו של בית משפט השלום בנצרת בת"פ 56411-07-19 (השופטת י' כתילי-מני ) מיום 26.11.2019.

3.

ביום 15.3.2020, לאחר שריצה חלק מעונשו, קיבל המבקש הודעה על הפסקה זמנית של עבודות השירות, בשל הנחיות משרד הבריאות בעקבות נגיף הקורונה. הובהר למבקש כי עליו לעמוד בקשר עם המפקח על עבודות השירות לגבי מועד חידוש עבודות השירות, וכי עליו לעדכנו בדבר שינוי כתובתו, מספר הטלפון שלו כמו גם על שינוי במצבו הבריאותי.

4.

חופשתו של המבקש נמשכה עד ליום 31.5.2020, שאז היה אמור לשוב ולהתייצב להמשך ביצוע עבודות השירות. במועד האמור נעשה ניסיון ליצור עמו קשר טלפוני, ואף נשלחה לו הודעה על כך למכשיר הטלפון הנייד שבבעלותו, אך המבקש לא השיב לשיחה או להודעה.

מאז בוצעו עוד ניסיונות רבים ליצור קשר טלפוני עם המבקש, אשר נותרו ללא מענה. כמו כן נשלחו למבקש הודעות רבות שלא זכו להתייחסות מצידו.

5.

ביום 24.6.2020 שלח המבקש למפקח אישור רפואי על מצבו הבריאותי. המפקח ביקש בתגובה כי המבקש ייצור עמו קשר טלפוני כדי לברר את הצורך בכינוס ועדה רפואית בעניינו, אך לא זו בלבד שהמבקש לא עשה כן, הוא אף לא השיב לניסיונות נוספים ליצור עמו קשר.

ביום 7.7.2020 הצליח המפקח ליצור קשר עם המבקש, והמבקש טען כי אינו יכול להתייצב לעבודתו בשל נגיף הקורונה, וכי בכוונתו להצטייד באישור רפואי נוסף. לנוכח זאת, זומן המבקש לשיחת בירור למחרת היום, שאליה לא התייצב.

6.

ניסיונות נוספים ליצור קשר עם המבקש לא צלחו; ובסופו של דבר זומן המבקש להליך שימוע, באמצעות הודעה שנשלחה אליו בדואר רשום. המבקש לא אסף את הודעות דואר ישראל שנשלחו אליו, ואף לא התייצב לשימוע אליו זומן כדין.

בנסיבות אלה, התקיים הליך השימוע בהיעדרו, ובסופו הומלץ על הפסקה מינהלית של עבודות השירות.

7.

ביום 1.9.2020 ניתנה החלטת הממונה על עבודות השירות לפיה המבקש יפסיק את ריצוי העונש בדרך של עבודות שירות וירצה את יתרת מאסרו מאחורי סורג ובריח. הודעה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות נמסרה למבקש ביום 3.9.2020.

8.

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי נגד החלטה זו, וטען כי היא אינה מידתית בנסיבות המקרה, וכי נשללה זכותו לשימוע בניגוד להוראת סעיף 51ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ) ולתקנה 13 לתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודות שירות), התשע"ב-2011 (להלן: התקנות ).

9.

בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, תוך שקבע כי המבקש התעלם במכוון מפניות רבות של המפקח באשר למועד חידוש עבודות השירות, וכי למבקש נשלחה הודעה על מועד השימוע בדואר רשום לכתובתו, באופן המקים חזקה כי קיבל את הזימון לשימוע ובחר שלא להתייצב אליו.

10.

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה שב המבקש על טענותיו לפיהן ההודעה על מועד השימוע לא נמסרה לו כדין; הוא לא קיבל הודעות מדואר ישראל; והניסיונות ליצור עימו קשר טלפוני לא צלחו משום שהחליף את מספר הטלפון שברשותו. בנסיבות אלו, לשיטתו, ומשהליך השימוע נערך בהיעדרו, נפגעה זכותו לקיום הליך שימוע כדין, כך שיש להורות על ביטול החלטת הממונה על עבודות השירות.

בד בבד עם הבקשה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטת הממונה על עבודות השירות, אשר הורה כי המבקש יתייצב להמשך ריצוי עונש המאסר ביום 13.10.2020.

11.

המשיבה, אשר התנגדה לבקשה, חזרה על עמדתה כפי שהוצגה בהרחבה לפני בית המשפט המחוזי, וטענה כי המבקש אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה לקבלת הבקשה.

12.

דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי רשות ערעור על החלטות בעתירת אסיר תינתן רק במקרים חריגים המעוררים סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטי של האסיר. אמנם, בפסיקה התפתחה גישה מקלה יותר לפיה במקרים בהם התקבלה ההחלטה הראשונה בעניינו של המבקש על ידי גוף מינהלי – כגון הממונה על עבודות השירות, כבנסיבות דנן – אין להפעיל מבחן מצומצם מאוד לקבלת רשות הערעור (ראו למשל: רע"ב 3863/18 ניסימוב נ' נציבות בתי הסוהר , בפסקה 21 (17.5.2018); רע"ב 6206/19 מלול נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 9 (22.9.2019)).

ואולם, אף בגדר המבחן הרחב איני סבור כי נסיבותיו של המבקש מצדיקות מתן רשות ערעור.

13.

סעיף 51ט(א) לחוק העונשין מסמיך את נציב בתי הסוהר או קצין בדרגת גונדר שהוסמך לכך על ידו, להורות על הפסקה מינהלית של עבודות שירות באופן שבו יתרת העונש תרוצה בדרך של מאסר בפועל, לאחר קיומו של הליך שימוע.

סעיף 51ט(ב)(1) לחוק העונשין מוסיף ומורה כי הודעה על קיום השימוע תישלח לעובד השירות לכתובת המגורים עליה הודיע לממונה, וכי לאחר שליחתה של ההודעה בדואר רשום, יראו אותה כאילו נמסרה לידי העובד בתוך 14 יום ממועד שליחתה, אלא אם כן הוכיח העובד כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו.

לבסוף, קובעת תקנה 13(ו) לתקנות כי במקרים בהם זומן עובד השירות לשימוע, ולא התייצב, יראו אותו כמי שוויתר על זכותו לשימוע.

14.

בענייננו, כפי שפורט, נעשו ניסיונות רבים ליצור קשר עם המבקש, הן כדי להודיע לו על חידוש העבודות, ומשלא התקבל מענה מצידו – על זימונו לשימוע.

כעולה מהנספחים לכתב התשובה שהוגש מטעם המשיבה לבית המשפט המחוזי, הודעה על קיום השימוע נשלחה לכתובתו של המבקש, ונשלחו לו שתי תזכורות מדואר ישראל. ואולם, באופן בוטה בחר המבקש להתעלם ולא לאסוף את דבר הדואר, ואף לא השיב לשיחות הטלפון ולהודעות שנשלחו אליו בהן פורט מועד השימוע, ולא נתן הסבר מספק ומשכנע להתנהלותו זו.

בנסיבות אלו, אין לקבל את טענת המבקש לפיהן קיום השימוע בהיעדרו נעשה בניגוד לדין.

15.

לנוכח זאת, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית אפוא, ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

המבקש יתייצב להמשך ריצוי מאסרו בדרך ובתנאים שנקבעו בהחלטת הממונה על עבודות השירות מיום 3.9.2020.