רע"ב 8674/15 אדריאן לאונל פרננדז נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.המבקש הוא אזרח ארגנטינאי שהורשע על פי הודאתו בעבירה של קשירת קשר ובמספר רב של עבירות של זיוף, גניבה והונאה בנסיבות מחמירות בכרטיסי חיוב. ביום 31.12.2014 נגזר על המבקש עונש של שנתיים ומחצה מאסר בפועל; 5 חודשי מאסר על תנאי; קנס בסך של 20,000 ש"ח ופיצוי למתלוננים בסך של 59,700 ש"ח. המבקש פנה לוועדת השחרורים (להלן גם: הוועדה ) בבקשה לשחרור מוקדם. הוועדה דחתה את הבקשה ביום 19.10.2015. הוועדה התייחסה מן העבר האחד לכך שהמבקש הוא תושב חוץ שאין לו מבקרים; לכך שבהיעדר מידע אחר ממדינת מוצאו, ההנחה היא כי הוא נעדר עבר פלילי קודם; לכך שהשתתף בפעילות חינוך בכלא; ולהתנהגותו החיובית בכלא. מן העבר האחר צוין כי מדובר בעבריין מקצועי וכי הוא נעדר תכנית שיקום בשל היותו תושב חוץ. לפיכך, ונוכח נסיבות ביצוע העבירות המצביעות על "מקצוענות והתמחות מסוימת וקור רוח", נמצא כי הסיכון העתידי לא אוין והוחלט שלא להיענות לבקשת המבקש לשחרור מוקדם.

2.המבקש עתר לבית המשפט לעניינים מינהליים נגד החלטה זו. ביום 8.12.2015 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד ( כב' הנשיא א' טל והשופטים צ' דותן

וד"ר ש' בורנשטין ) את העתירה לאחר שלא מצא עילה להתערב בקביעות הוועדה. הוטעם כי מעשיו של המבקש מלמדים על היותו עבריין מקצועי שכן מדובר בשורת עבירות שבוצעו זמן קצר לאחר הגעתו ארצה; וכי בהיעדר הליך שיקומי – אף אם הדבר נובע מהיות המבקש תושב חוץ – מסוכנותו תיוותר בעינה גם אם יורחק מישראל עם תום מאסרו.

3.מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, בית המשפט לעניינים מינהליים לא דן בטענתו העיקרית שלפיה בשל המדיניות הנוהגת שלא לשתף תושבי חוץ בתכנית טיפולית או שיקומית, לא עמדה לו כל דרך להראות כי התאיינה מסוכנותו. לשיטתו, טענה זו נכונה לכל אסיר תושב חוץ, והיא מצדיקה דיון בבקשה וקבלתה. עוד טוען המבקש כי בהחלטה בעניינו ניתן משקל יתר לחומרת העבירות ולנסיבותיהן. התבקשה תגובת המשיבים. לעמדת המשיבים, שאלת שחרור מוקדם של תושב חוץ נדונה בבית משפט זה לא אחת ואין בה כדי להצדיק דיון נוסף בערכאה זו. לגופו של עניין נטען כי היעדר תכנית שיקום לא היה העילה היחידה לדחיית הבקשה לשחרור מוקדם, אלא אך שיקול אחד מתוך מכלול השיקולים.

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער על עתירות אסיר בעניין החלטות ועדת שחרורים תינתן במשורה, במקרים שבהם עולה סוגיה כללית החורגת מעניינם של הצדדים (רע"ב 8720/13 שמואל נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 4 (17.3.2014); רע"ב 5245/13 אבו מוסא נ' ועדת השחרורים בית הסוהר צלמון , פסקה 5 (25.7.2013)). ניתן לטעון כי סוגית שילובם של תושבי חוץ בהליכי שיקום, ייעודם ומשמעותם של אלה לצורך קביעת מסוכנותו של אסיר עומדת לכאורה באמת מידה זו, שכן – כפי שנקבע לא פעם – תוצאה גורפת שלפיה אסיר אינו זכאי לשחרור מוקדם רק בשל היותו תושב חוץ עלולה ליצור אפליה (ראו רע"ב 7774/13 דקמאק נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 17 (3.4.2014) (להלן: עניין דקמאק ); רע"ב 4849/13 אוולד נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 4 (14.11.2013); רע"ב 917/11 סווארכה נ' ועדת השחרורים , פסקה ד' (6.3.2011); רע"ב 6993/08 בולמגה נ' ועדת השחרורים , פסקה 18 (25.11.2008); אך השוו רע"ב 3969/97 מדינת ישראל נ' אבו רביע , פ"ד נא(5) 470, 479-475 (1997)). בצד זאת נפסק כי אסיר תושב מדינה זרה, ככל אסיר, חייב לעמוד בנטל השכנוע כי שחרורו לא יסכן את שלום הציבור (עניין דקמאק ). במקרה דנן הן ועדת השחרורים, הן בית המשפט לעניינים מינהליים התייחסו למסוכנות הפרטנית

הנשקפת מהמבקש נוכח נסיבות הגעתו לישראל, ריבוי העבירות שביצע והתרשמותם ממנו. יוצא אם כך כי המבקש לא עמד בנטל לשכנע כי שחרורו לא יסכן את שלום הציבור. קביעה זו נטועה בדל"ת אמות המקרה הפרטני של המבקש, ואין היא מצדיקה בירור נוסף בערכאה זו. השאלה הכללית, הנוגעת למשמעות שילוב תושבי חוץ בהליכי שיקום, תוכל להיוותר לפיכך לעת מצוא (ראו בדומה רע"ב 6806/11 סלע נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (22.12.2011)).

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.