רע"פ 10375/02 אשר בן שלמה דהן נ. מדינת ישראל

1.אין ספק בדבר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי שבטל פסק דין של זיכוי, שניתן בבית משפט השלום והרשיע את המבקש, תוך החזרת הדיון לבית משפט השלום לגזירת העונש, הוא פסק דין שניתן לערעור ברשות לבית משפט זה.

2.אך לבית משפט זה נתון שיקול דעת אם לתת למבקש רשות לערער אם לאו, או לדחות את הבקשה על מנת שתחילה ייגזר דינו של המבקש. עשה בית משפט זה שימוש בשיקול דעתו ודחה את הבקשה מטעם זה אין זכויותיו של המבקש נפגעות; הוא יוכל לערער על פסק דינו (החדש) של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי ואם לא יענה, יוכל לבקש שוב רשות לערער לבית משפט זה, כשכל טענותיו שמורות לו. אכן, יכול שערעורו החוזר של נאשם שעניינו הוחזר לבית משפט השלום, יסוב, בגדר ערעורו, אך על ההרשעה.

3.השיקולים שבגדרם ישקול בית משפט זה אם לדחות את הבקשה מהטעם האמור אם לאו, הם בעיקרם שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית, הקשורים בנסיבות הענין ובטיבן של השאלות השנויות במחלוקת. במקרה הנוכחי טענת המדינה לפני שמן הראוי במקרה זה שההליכים ימוצו בבית משפט השלום וגם אני סבור שמוטב, בנסיבות הענין, שינתן גזר דין בבית משפט השלום, שלאחר הינתנו יוכל המבקש לשקול אם יש מקום לערער על פסק הדין שוב.

מטעמים אלה אני דוחה את הבקשה.