רע"פ 1161/09 פיני יפרח נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה באשקלון בגין שתי עבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); שתי עבירות של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; ועבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה.

על פי המתואר בכתב האישום הראשון (פ"ל 21/06), ביום 9.4.2006 נפסל רישיונו של המבקש לתקופה של שמונה חודשים על ידי בית המשפט לתעבורה באשקלון (פ 1674/05). ביום 25.6.2006 נפסל רישיונו לתקופה נוספת של שמונה חודשים על ידי בית משפט השלום באשקלון (ת 31389/05 ו-ת 31388/05). עוד באותו יום יודע המבקש באשר לתוכן ההחלטה. אף על פי כן, ביום 21.7.2006 בשעה 16:30 לערך, נהג המבקש ברכב בדרך בגין בשדרות. באותו המועד למבקש לא היה ביטוח כחוק או רישיון נהיגה תקף.

על פי המתואר בכתב האישום השני (ת 8076/06), ביום 24.5.2006 בשעה 14:00 לערך, נסע המבקש ברכב בדרך בגין בשדרות, בזמן שרישיונו נפסל וכלל אינו בתוקף, וכמו כן ללא ביטוח כחוק.

הדיון בשני כתבי האישום אוחד, וביום 16.12.2007 הרשיע בית המשפט לתעבורה (כבוד השופטת ד' קליימן ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו, וזאת על סמך הודאתו בעובדות המצויות בשני כתבי האישום. בית המשפט לתעבורה גזר על המבקש פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון בפועל לתקופה של שש שנים; עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיונו או עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל לשנתיים; קנס בסך 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו. בית המשפט לתעבורה ציין כי הממונה על עבודות שירות מצא שהמבקש אינו כשיר לביצוע עבודות שירות משום שבעבר לא התייצב לביצוע עבודות שירות כאשר נדרש לכך, וכן כי שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית כלשהי בעניינו משום שלא שיתף עמו פעולה. עוד התייחס בית המשפט לתעבורה בגזר דינו להרשעותיו הקודמות הרבות של המבקש בעבירות תעבורה מעת שהחל לנהוג בשנת 1995. עם זאת, בית המשפט לתעבורה מצא כי המבקש טרם נשפט על עבירה של נהיגה בזמן פסילה ומעולם לא הוטל עליו מאסר על תנאי. בנוסף, בית המשפט לתעבורה שקל לקולא את הודאתו המהירה של המבקש במיוחס לו, את הבעת החרטה אשר הביע בגין מעשיו וכן את נסיבותיו האישיות.

על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ע"פ 5039/08). ביום 2.2.2009 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' ברנט ) את הערעור וקבע את עונשו של המבקש על שישה חודשי מאסר בפועל, בעוד יתר רכיבי גזר דינו של בית המשפט לתעבורה הושארו על כנם. בית המשפט המחוזי קבע כי עברו התעבורתי של המבקש הכולל 116 הרשעות קודמות, עברו הפלילי, חומרת העבירות בהן הורשע, הזלזול הבוטה אשר ביטא המבקש בפסיקות בית המשפט תוך סיכון חיי אדם וחוסר שיתוף הפעולה עם שירות המבחן, מחייבים את השמתו מאחורי סורג ובריח למען יירתע מחזרה על מעשיו בעתיד.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי הינו תושב שדרות, אשר ביתו נפגע באופן ישיר מטיל קסאם, ומן הראוי היה שבית המשפט המחוזי יתחשב בכך ויגזור עליו עונש מאסר שירוצה על דרך עבודות שירות. זאת ועוד, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי המבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונשו תוך שישה ימים, ואילו המבקש שהה באולם בית המשפט באותה העת ללא עורך דין, כך שלא ניתנה לו האפשרות לבקש כי עונשו ירוצה על דרך עבודות שירות או לבקש את דחיית מועד תחילת ריצוי עונשו.

מנגד טוענת המשיבה, כי בקשת רשות הערעור איננה מצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית שכן אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מדלת אמותיו של תיק זה. לעניין הטענות גופא, טוענת היא לאור עברו הפלילי העשיר של המבקש, הרשעותיו המרובות בעבירות תנועה וכן חומרת מעשיו בתיק הנוכחי, העונש אשר הושת עליו הינו הולם וראוי.

בד בבד עם הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123(1982)).

יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות. המבקש הורשע בשתי עבירות של נהיגה ברכב לאחר ש בית המשפט מצא כי אינו כשיר לנהוג. בהתנהגות זו גלומה סכנה לעוברי האורח בכבישים. אף יתרה מזו, היא אף מבטאת זלזול חמור בהוראות החוק ובבתי המשפט העמלים על יישומו (רע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.5.2005); ראו רע"פ 225/09 סרסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.3.2009)). 116 הרשעותיו של המבקש בעבירות תעבורה, אשר נצברו ב-13 שנות נהיגה, מלמדות כי יש למצות עמו את הדין כפי שעשה בית המשפט

המחוזי, ואין בין התנהגותו על הכביש לבין האירועים המצערים הפוקדים את תושבי הדרום ולא כלום.

עוד אציין כי למבקש הייתה הזדמנות מספקת לפנות בבקשה לעיכוב ביצוע ועיון חוזר בפסק דינו ל בית המשפט המחוזי בטרם יחל ריצוי עונשו, אם היה רואה טעם לכך, כשם שהספיק לעשות כן בפנייתו אשר נמצאת לפניי. מכל מקום, בית המשפט לתעבורה עמד על כך כי הממונה על עבודות שירות מצא שהמבקש אינו כשיר לביצוע עבודות שירות, משום שלא התייצב לביצוע עבודות אלו כאשר צווה על כך במסגרת תיק אחר בו הורשע. בנסיבות אלו, לא מצאתי כל עילה להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

החלטתי מיום 5.2.2009 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת בזאת.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

על המבקש להתייצב ביום 31.5.2009, בשעה 09:00, במשטרת שדרות, לשם תחילת ריצוי עונשו.