פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1585/06
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
נידאל אבו חנין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 17.1.06,
בתיק ע"פ 1424/05, שניתן על ידי
כבוד השופטים: י' כהן, ה' ח'טיב, א' הלמן
בשם המבקש: עו"ד עמאד
דקואר
החלטה
1.בכתב-אישום שהוגש כנגד המבקש, אבו חנין נדאל, לבית-המשפט השלום בטבריה, נטען כי הוא הסיע ברכבו שני תושבי שטחים ללא היתר שהייה כדין בישראל, והעסיקם במסיק זיתים בעילבון.
2.המבקש הודה כי הסיע את תושבי האזור, אך טען כי לא ידע ולא היה עליו לדעת שהוא מסיע פועלים ללא אישורי כניסה לישראל, ומכל מקום, הוא לא העסיקם. לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירה של הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "החוק"), ובסיוע לעברה של שהיה שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק בשילוב עם סעיף 31 לחוק העונשין תשל"ז-1977. המבקש זוכה מעבירה של העסקה שלא כדין. בעקבות הרשעתו, נגזרו למבקש 60 ימי מאסר; פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 4 חודשים; פסילה על-תנאי למשך שנה אחת וקנס בסך 5,000 ש"ח.
3.ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת, וכוון כנגד גזר הדין, נדחה. בית- המשפט הדגיש כי העבירות בוצעו על רקע עסקי, וחשוב מכך, שעשרה ימים בלבד לפני ביצוען של העבירות הנוכחיות, הורשע המערער בעבירה לפי סעיף 12א לחוק, ואף על פי כן שב וחטא.
4.כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען, כי פסקי הדין של ערכאות קמא יצאו מנקודת הנחה כי רע"פ 5198/01 טלעת ח'טיב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(1) 769 (להלן: " פרשת ח'טיב ") מחייב את הטלתו של מאסר בפועל. ברם, בהלכה זו חל שינוי לנוכח פסק דינו של בית משפט זה ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (להלן: " פרשת אבו סאלם "). המבקש הוסיף והפנה לכך שאת העבירות בהן הורשע הוא ביצע בחודש ינואר 2001, בעוד שהלכת חטיב ניתנה בחודש אוקטובר 2001.
5.דין בקשה זו להידחות. רשות ערעור בפני ערכאה שלישית תינתן במקרים חריגים, בהם עולה שאלה כללית החורגת מגדר נסיבותיו הפרטניות של המבקש. עניינו של המבקש אינו מעלה שאלה מסוג זה. אכן, חל שינוי מסוים בהלכה הנוהגת בעקבות פסק הדין בפרשת אבו-סאלם, אולם גם ההלכה שקדמה לה הדגישה כי חרף חומרתן היתרה של העבירות לפי חוק הכניסה לישראל, אין זה כלל כי דינו של כל נאשם על פי חוק זה למאסר, ולשופט הדן בעניין מסור שיקול דעת להתאים את העונש לנסיבות הקונקרטיות של הנאשם העומד בפניו (רע"פ 5833/05 אבו זיאדה נ' מדינת ישראל , טרם פורסם; רע"פ 7544/05 שאולוב נ' מדינת ישראל, טרם פורסם). אולם בכל אלה אין כדי לסייע בידי המבקש, הואיל ומדובר במי שביצע את העבירות לצורכי עסקו, וחשובה מכך העובדה שדרכי ענישה שנוסו בעניינו בהליך קודם לא לימדוהו לקח. בעובדה אחרונה זו גלומה חומרה יתרה, ועל כן לא מצאתי כי הוכחה בפני עילה למתן רשות להביא את עניינו של המבקש לליבון בפני ערכאת ערעור נוספת.
ניתנה היום, ג' באדר תשס"ו
(3.3.2006).
ש ו פ ט