פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
1786/06 - א'
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
ציון עמרם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 14.2.06,
בתיק ע"פ 1461/05, שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא השופט י' כהן
ובקשה לעיכוב ביצוע העונש
בשם המבקש: עו"ד אברהם
רוטשילד
החלטה
המבקש, שהיה בעת הרלוונטית בעליה של פרה, הורשע בבית-המשפט לתעבורה בצפת בעבירה של איסור לעזוב בעל חיים ללא פיקוח, לפי תקנה 137 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, לאחר שבעל-החיים הונח להסתובב חופשי בכביש ראשי וגרם לתאונת דרכים. בעקבות הרשעתו נפסל רישיון הנהיגה של המבקש למשך ששה חודשים בפועל, ששה חודשים על תנאי, והוטל עליו קנס בסך 3,500 ש"ח. ערעור, שהגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת, ושכוון כנגד עונש הפסילה בלבד, נדחה לאחר שבית-המשפט המחוזי (סגן-הנשיא י' כהן) לא ראה מקום להתערב בו.
מכאן הבקשה שבפני, בגדרה מועלית שאלה משפטית יחידה, והיא כלום רשאי בית-המשפט לתעבורה לשלול את רישיון הנהיגה ממי שהורשע בעבירה שאינה כרוכה בשימוש בכלי-רכב. שאלה זו כבר נדונה והוכרעה בפסיקתו של בית-משפט זה.
סעיף 35 לפקודת התעבורה קובע בזו הלשון:
"הורשע אדם בעבירת תעבורה או בעבירה לפי חוק אחר הכרוכה בנהיגה ברכב, רשאי בית המשפט שהרשיעו... נוסף על כל עונש אחר במקומו, לפסול אותו מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה, לצמיתות או לתקופה מסוימת..."
בע"פ 428/79 מדינת ישראל נ' רק , פ"ד לד(2) 800 נקבע, כי הדיבור "בעבירת תעבורה" מתייחס לכלל העבירות הנובעות מפקודת התעבורה ומן התקנות שהותקנו מכוחה, בלא תלות בשאלה אם העבירה נגרמה תוך שימוש בכלי-רכב אם לאו. וכך קבע השופט ש' אשר:
"...מונח זה כוונתו לכל עבירה על החיקוקים העוסקים באופן ספציפי בעניני תעבורה וכל הקשור עמה ואין פלא שעל עבירה כזו ראה המחוקק, כדבר טבעי וראוי, שהיא תגרור אחריה סנקציה "תעבורתית" מובהקת של פסילת רשיון הנהיגה. מאידך גיסא, החלופה השנייה [שבסעיף 35] אינה עוסקת בעבירות תעבורתיות, במובנו המצומצם של מונח זה, אלא בעבירות רגילות שניתנות לביצוע בדרכים שונות, אך במקרה המסויים הנידון בוצעו על-ידי נהיגת רכב". [ שם , בע' 804]
על עמדה זו חזר הנשיא מ' שמגר בר"ע 67/85 בלט נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(1) 109, בפרשה שעסקה בפסילת רישיונו של אדם שגרם לתאונה עת פתח אל הכביש את דלת מכוניתו החונה. נקבע שם, כי על אף שהעבירה לא כרוכה הייתה בנהיגה בכלי-רכב, הרי החוק מסמיך את בית-המשפט לפסול רישיון בעקבות הרשעה בכל עבירת תעבורה שהיא.
בשורה של מקרים נוספים שבאו בפניו הכיר בית-משפט זה, דה-פקטו, בכוח להטיל סנקציה מעין זו בגין עבירות תעבורה שאינן קשורות בשימוש ברכב. ראו ע"פ 5737/98 מסרווה נ' מדינת ישראל (28.9.98); ע"פ 1653/98 אלחסוב נ' מדינת ישראל (14.9.99); ע"פ 8425/01 אבו בכר נ' מדינת ישראל (25.3.02); ורע"פ 8025/04 פלוני נ' מדינת ישראל (25.7.05) (ההחלטות לא פורסמו).
הגיונה של גישה זו בצדה. היא שואבת מתכליתה של הענישה בגין עבירות תעבורה. ככל סנקציה בפלילים, לענישת התעבורה נלווה לא רק יסוד מניעתי, כי אם גם אלמנט מובהק של הרתעה. אחת ממטרותיה היא להניא אדם מביצוען של עבירות הקשורות בתחום התעבורה. לא יהא זה מופרך כלל ועיקר לסבור, כי בכוחה של שלילת האפשרות לנהוג להגביר את מודעותו של אדם לצורך להישמר מפני התנהגות בלתי ראויה בכבישים, וחד הוא אם מדובר בנהיגה מסוכנת או בגרימתו של סיכון אחר. אעיר, כי בעבר נשמעו קולות הקוראים ליישומו של עונש הפסילה, בנסיבות המתאימות, אף בכל העבירות כולן כחלופה לשלילה חמורה יותר של חירות, ובענין זה ראו דברים שכתבה לא מכבר השופטת ע' ארבל ברע"פ 5343/05 רווח נ' מדינת ישראל , טרם פורסם, 27.9.05.
על יסוד כל האמור, איני רואה עילה לשוב ולהידרש לסוגיה המועלית בבקשה, ומשכך החלטתי לדחותה. הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש, אשר הוגשה לאחר כניסתה של הפסילה לתוקפה, נדחית גם היא.
ניתנה היום, ל' בשבט תשס"ו
(28.2.2006).
ש ו פ ט