רע"פ 2063/13 יוסף שטרול נ. מדינת ישראל

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אשר ניתן על-ידי כב' השופטים ד' ברלינר - נשיאה; ג' קרא ; ו- מ' סוקולוב , בע"פ 39771-07-12, מיום 4.2.2013. בפסק דינו, קיבל בית המשפט המחוזי, את ערעור המשיבה, על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב ,

אשר ניתן על-ידי כב' השופט ד' בארי , בת"פ 52890-12-10, אשר אליו צורפו ת"פ 8627-11-10, ות"פ

21028-02-11 , מיום

5.11.2012.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 5.11.2012, הורשע המבקש, על-ידי בית-משפט השלום, בביצוע עשרות עבירות של החזקת מקום למשחקים אסורים או הגרלות, לפי סעיף 228 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). כמו-כן, הורשע המבקש במספר עבירות של עריכת הגרלות או הימורים, לפי סעיף 225 לחוק העונשין, ובעבירות אחדות של שיבוש הליכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק העונשין. במסגרת גזר הדין, נתן בית משפט השלום את דעתו לחומרת העבירות בהן הורשע המבקש, בשים לב למספר העבירות החריג שביצע. טענת המבקש לפיה שימש " קוף ", דהיינו, כיסוי לבעלים האמיתיים של מקומות ההימורים, נדחתה, ולחילופין קבע בית המשפט כי, "גם מתן כיסוי לעבריינים שמחזיקים בתי הימורים הוא דבר חמור, דבר זה מאפשר להמשיך בתופעה החמורה של הימורים בהיקף גדול ומקשה להילחם בתופעת ההימורים הבלתי חוקיים ". מנגד, שקל בית המשפט לקולא את " צמצום הזמן השיפוטי " שנדרש, לאור הודאת המבקש בעבירות הרבות אשר יוחסו לו. בסופו של יום, גזר בית המשפט על המבקש 10 חודשי מאסר בפועל, 14 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך של 5,000 ₪.

3.

על גזר דינו של בית משפט השלום, הגיש המבקש ערעור, לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ואילו המשיבה הגישה ערעור שכנגד. ביום 4.2.2013, דחה בית המשפט המחוזי, בפסק דינו, את ערעור המבקש, ומנגד, קיבל את ערעורה של המשיבה. בין היתר, ציין בית המשפט, כי " המערער, כאמור הורשע בלא פחות מ- 86 מקרים. גם בסקירת הפסיקה שהביאה לידיעתנו הסניגורית לא מצאנו ריבוי כזה של מקרים, ולו באחד מכתבי האישום והתיקים שהוזכרו ", וכן כי, " לא ניתן להשלים עם תופעה זו של הימורים. המערער עצמו מכור להימורים, ובעזרת אנשים שכמותו, ציבור רב של מהמרים עושים צעד נוסף במדרון החלקלק ומביאים פעמים רבות את משפחותיהם למצב כלכלי קשה עד בלתי אפשרי ". בהמשך לדברים האלו, הטיל בית המשפט המחוזי על המבקש עונש של 20 חודשי מאסר בפועל, תוך שהוא מותיר על כנם את יתר העונשים שגזר בית משפט קמא.

הבקשה

4.

ביום 18.3.2012, הגיש המבקש באמצעות בא-כוחו, עורך-דין איתי כבריאן, את בקשת רשות הערעור, אשר מונחת לפניי. לשיטת המבקש, יש לקבל את בקשתו מפני שהיא מושתתת על " טעמים הנגזרים מן הצדק ". בבקשתו, טוען המבקש, כי שגתה ערכאת הערעור, משלא נתנה משקל נאות בפסק דינה, לזמן השיפוטי הרב שנחסך, בעקבות הודאת המבקש בעשרות העבירות שיוחסו לו; לנסיבות חייו הקשות; ולפגיעה הצפויה בהוריו הקשישים, אשר המבקש הוא המטפל העיקרי בהם. עוד, טוען המבקש, כי הושת עליו עונש חמור יותר מהעונשים שהוטלו על נאשמים אחרים, שהורשעו בפרשת הימורים בסדר גודל נרחב יותר, אותה הוא מאזכר.

דיון והכרעה

5.

למקרא האמור בבקשה, על צרופותיה, נחה דעתי, כי הנידון דידן אינו מקים עילה למתן רשות ערעור, בפני בית משפט זה.

כלל נקוט הוא, כי רשות ערעור " בגלגול שלישי ", שמורה אך לאותם מקרים מיוחדים, המעוררים שאלה משפטית נכבדה או סוגיה ציבורית כבדת משקל, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, וכן במקרים, יוצאי דופן ביותר, אשר מתגלה בהם אי-צדק ניכר או עיוות דין ( רע"פ 182/13 נעם משה

נ' מדינת ישראל

(21.3.2013); רע"פ 8496/12 רפי חלפון

נ' מדינת ישראל

(21.3.2013); רע"פ 13/33 יניב לקטיבי

נ' מדינת ישראל

(19.3.2013)). לא כך הוא הדבר במקרה שלפניי.

במקרה דנן, עסקינן בבקשת רשות ערעור הנוגעת לחומרת העונש בלבד. כפי שנפסק, לא אחת, טענות אלה, אינן מהוות סיבה מספקת ליתן רשות ערעור, בפני בית משפט זה, וזאת, למעט במקרים של סטייה מהותית מרף הענישה הראוי, בעבירות דומות

(ראו למשל:

רע"פ 9480/12

אברמוביץ נ' מדינת ישראל (8.1.2013); רע"פ 9239/12 עבדאלקאדר נ' מדינת ישראל (2.1.2013); רע"פ 8817/12 אבו גנאם נ' מדינת ישראל (17.12.2012); רע"פ 8192/12 עכאשה נ' מדינת ישראל

(20.11.2012)). עניינו של המבקש אינו בא בגדרם של מקרים מיוחדים וחריגים אלה.

לא זו אף זו, עיון קפדני בבקשה, כמו גם בצרופותיה, מעלה כי תוכנה הינו, הלכה למעשה, לא יותר מחזרה על טיעוני המבקש בפני בית המשפט שלערעור. כידוע, וכפי שנקבע לא פעם, ההליך שלפניי לא נועד לאפשר " מקצה שיפורים " על הכרעות משפטיות קודמות בעניינו של המבקש (ראו: רע"פ 9019/12 חטיב נ' מדינת ישראל

(17.12.2012); רע"פ 898/13 אלכסנדר וייס

נ' מדינת ישראל (10.2.2013); רע"פ 74/13 ניסים חלידו

נ' מדינת ישראל (17.3.2013))

6.

למעלה מן הנדרש, אבקש לציין, לגבי חומרת העונש, כי המבקש הורשע, על-יסוד הודאתו, במספר יוצא דופן של עבירות הימורים. לטענת המבקש, הדבר נכפה עליו, הר כגיגית, עקב התמכרותו להימורים והסתבכותו בחובות " בשוק האפור ". עדיין, מדובר, במקרה שלפנינו, בעבירות חמורות, אשר היקפן, מעיד כי הדבר, הפך לאורח חיים עבור המבקש. עוד ראוי לציין כי, מתסקיר שרות המבחן בעניינו של המבקש, עולה כי הוא אינו משתף פעולה בחפץ לב עם הניסיון לטפל בו ולגמול אותו מהימורים, ולפיכך אין הוא יכול להיבנות מהטיעון שעניינו הידרדרותו לעבריינות עקב התמכרותו להימורים.

על הסכנות הנשקפות לפרט ולמשפחתו, כמו גם לחברה בכללותה, כתוצאה מהתמכרות לנגע ההימורים הבלתי חוקיים, הטיבה לעמוד השופטת א' פרוקצ'יה, ב רע"פ 9140/99

רומנו נ' מדינת ישראל , פ"ד נד (4) 349 (2000):

"משחקי המזל במשמעותם המקובלת קשורים בדרך - כלל באפשרות זכייה הכרוכה בקבלת תועלת חומרית של ממש. הציפייה ליתרונות חומריים כאלה או אחרים עלולה להביא לידי נטייה להתמכרות או לעודדה. ההתמכרות היא תופעה שהחברה מבקשת לשלול על שום סכנותיה הרבות כאשר נלווית אליה ציפייה לקבלת תועלת חומרית. [...] הפן האחר של ההתמכרות עניינו בסכנות הרות

אסון להפסדים כספיים מפליגים היוצאים מגדר שליטה. מצבים כגון אלה עלולים למוטט את המתמכר ואת בני משפחתו ולהופכם תלויים במקורות הסעד של החברה. הם עלולים לדרדר את המתמכר לפשיעה כדי להקהות את תוצאות הפסדיו. ההתמוטטות הכלכלית של הפרט משתלבת כך גם עם יצירת סיכון לשלום הציבור וביטחונו וההשלכות הקשות מכל אלה הם בגדר הנצפה. הנורמה החברתית הנוהגת רואה אפוא בעין רעה את משחקי המזל שמשולבות בהם טובות הנאה כספיות או חומריות אחרות, ואלה מוחזקים בעיני החוק כרעה חולה המסבה נזק חברתי וכלכלי קשה לפרט ולחברה" (שם, בעמוד 349).

לאור האמור לעיל, סבורני כי העונש אשר נגזר על המבקש, בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אינו סוטה לחומרה מרף הענישה הראוי, ואין בידי לקבל את טענת המבקש להחמרה בלתי מידתית בעונשו.

לסיום, ראוי לציין, כי המבקש הורשע, בנוסף לעבירות ההימורים, אף במספר עבירות של שיבוש הליכי משפט, דבר המוסיף מידה בלתי מבוטלת של חומרה למעשיו של המבקש.

אשר על כן, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לדון בעניינו של המבקש במסגרת הליך שיפוטי נוסף, והנני דוחה את הבקשה למתן רשות ערעור.