פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
2360/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
משה חדש
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל - מנהל המע"מ בית המכס חיפה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בקריות, בתיק פלילי
1699/05, מיום 9.7.06, שניתן על ידי כבוד
השופט א' מגן
ובקשת עיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד יוסף רוטמן
החלטה
1.
המבקש, העוסק בצביעת ציוד רפואי ורשום כעוסק מורשה, לא הגיש לרשויות המס דוחות תקופתיים לחודשים שבין דצמבר 2003 לפברואר 2006. כתב-אישום שהוגש נגדו בשל מחדל זה בחודש ספטמבר 2005, כלל 10 אישומים בעבירות של אי הגשת דוחות תקופתיים במועד הנקוב בחוק, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976. במעמד ההקראה, בחודש יולי 2006 (כשנה לאחר הגשתו) תוקן כתב-האישום בהסכמת המבקש, והוספו לו ארבעה אישומים נוספים בעבירה הנ"ל. אישומים אלה עסקו בתקופה שבין הגשת כתב-האישום להקראתו, תקופה שגם בה לא הוגשו דוחות. המבקש, שלא היה מיוצג אותה העת, הודה בעובדות שיוחסו לו ובית-משפט השלום קריות גזר לו שבעה חודשי מאסר, שמונה חודשים מאסר על-תנאי, וכן הפעיל עונש מאסר מותנה של שלושה חודשים.
2.
המבקש ערער על פסק-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה. בערעורו הוא טען כי יש לבטל את הרשעתו נוכח האמור בתקנה 20א(1) לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד- 1974 ושכותרתה "מועד מסירה". לטענתו, לאחר שכתב-האישום תוקן, היה צריך להמתין 14 ימים ורק אז לבצע את ההקראה. כמו-כן, ערער המבקש על חומרת העונש שנגזר לו. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור על שני חלקיו. נקבע, כי תיקונו של כתב-האישום נעשה בהסכמת המבקש, ולא היה בו כדי לפגוע בזכויותיו. לעניין העונש שנגזר לו, קבע בית-המשפט כי מדובר בעונש הולם וראוי.
3.
כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותן טענות ששימשו אותו בערעורו. להשקפתו, התיקון שנערך בכתב-האישום הינו מהותי ומחייב, מכוח סעיף 20א(1) הנ"ל, להמתין 14 ימים נוספים בטרם תתבצע ההקראה. אומנם, נטען, ההוראה קובעת כי "בהסכמת הנאשם, מותר לקיים את המשפט גם אם לא הומצאה הזמנה במועד כאמור", אולם הסכמתו – לאו הסכמה היא – שכן במועד ההקראה הוא לא היה מיוצג. באשר לגזר-הדין, נטען כי העונש שהוטל עליו חמור יתר על המידה. לדידו, בתי-המשפט קמא לא התחשבו בנסיבות שהובילו אותו להימנע מלדווח לרשויות מע"מ – קריסת עסקו וקריסה כלכלית שלו עצמו.
4.
דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי הרשות לקיים ערעור בגלגול שני, ניתנת במשורה באשר היא מיועדת למקרים חריגים אשר מעוררים שאלה משפטית שעניינה א ינו רלבנטי אך ורק לצדדים המתדיינים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). בנסיבות המקרה המונח בפני, שאלה שכזו אינה מתעוררת.
5.
תקנה 20א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974 קובעת כך:
"הזמנה לנאשם והודעה לסניגור לפי סעיף 95 לחוק, לפי הענין, יומצאו במועדים כלהלן:
(1) כשכתב האישום מוגש מטעם היועץ המשפטי לממשלה או מטעם פרקליט מפרקליטות המדינה - לא פחות מארבעה עשר ימים לפני המועד הקבוע למשפט;
(2) ...
אולם, בהסכמת הנאשם, מותר לקיים את המשפט גם אם לא הומצאה ההזמנה במועד כאמור."
הזכות לקבל הזמנה במועד, הקבועה בתקנה 20א, עומדת לנאשם רק פעם אחת, לקראת המועד הראשון שנקבע על-ידי בית-המשפט לפתיחת משפטו, והיא אינה חלה על הזמנתו להמשך הדיון (ראו דברי השופט מצא בבש"פ 10704/02 איסקוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); י' קדמי, על סדר הדין בפלילים (כרך ב', תשס"ג) 737-738). משניתנה ההזמנה לנאשם, מולאה החובה ואין עוד מקום לחזור עליה פעם נוספת ולהתחיל את הליך ההזמנה מחדש, רק משום שנערך תיקון כלשהו בכתב-האישום. אעיר, מבלי לקבוע כל מסמרות בדבר, כי יתכנו מקרים בהם התיקון שיערך בכתב-האישום יהא כה מהותי עד שיידרש כי לנאשם המעוניין בכך תינתן לו ארכה בטרם ימסור את תגובתו, אך לא כך בענייננו. בבסיס הדרישה הדיונית הקבועה בתקנה 20א עומדת זכותו המהותית של הנאשם לתכנן את תגובתו לאישומים העומדים כנגדו. עמדה על כך השופטת (כתוארה דאז) ד' ביניש:
"הדרישה הקבועה בסעיף 95 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 ובתקנה 20א לתקנות, מבוססת על התכלית של מסירת ההזמנה, והיא קיום הזכות המהותית של נאשם לקבל הודעה ראויה על האישום המיוחס לו ולהבטיח כי יוכל להתכונן להגיב על האישומים תוך זמן סביר שנקבע לכך. יש להקפיד באופן דווקני שלא יקופחו זכויותיו של נאשם וכי תנתן לו הזדמנות נאותה למצות את זכויותיו הדיוניות כדי להתגונן מפני האישום המיוחס לו. אולם, משנתקיימה החובה להביא את דבר האישום לידיעת הנאשם ולאפשר לו להיערך להגיב עליו, באה התכלית החקיקתית בעניין זה לידי הגשמה" (בש"פ 7465/03 סלים נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(5) 12) לעניין זה ראו גם: בש"פ 8437/04 כהן נ' מדינת ישראל , (לא פורסם) (השופט י' טירקל), בש"פ 7287/02 כאמל נ' מדינת ישראל
(לא פורסם) (השופט א' מצא).
בענייננו, למבקש ניתנה שהות ממושכת כדי ללמוד את האישומים שהופנו כלפיו ולתכנן את תגובתו להם. ברי כי התיקון האמור בכתב-האישום אינו מסוג התיקונים המצריך תוספת זמן לשם לימודו. כתב-האישום המקורי שהוגש כנגד המבקש כלל בחובו אישום בגין אי-הגשתם של 10 דוחות. הקראת כתב-האישום התקיימה כשנה לאחר-מכן, ובזמן זה המשיך המבקש להפר את החוק. על-כן, תיקנה המשיבה את כתב-האישום כך שיכלול גם את העבירות הנוספות שעבר המבקש עד אז. המדובר הוא ברצף אחד של עבירות, הנוגעות לאותו עניין. הוספתם של ארבעה אישומים נוספים, העוסקים באותו מעשה ממש אינו מצריך זמן נוסף כדי להתגונן. מכאן, שבדין התקיימה ההקראה במועד שבו נתקיימה. זאת ועוד, עד לתחילת המשפט רשאית התביעה, מכוח סעיף 91 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לתקן את כתב-האישום לפי ראות עיניה (י' קדמי, על סדר הדין בפלילים (כרך ב', תשס"ג) 690). מכאן עולה כי לכאורה, הסכמתו של המבקש לתיקון זה כלל לא הייתה נדרשת מבחינה פורמאלית. מכל מקום, המבקש נתן את הסכמתו לתיקון, הודה באישומים נגדו, ואינו יכול לטעון עתה כי אותו תיקון חייב לתת לו שהות נוספת – מעבר לזו שניתנה – כדי להתגונן.
6.
דינה של הבקשה להידחות גם בכל הנוגע לעונש. על דרך הכלל, חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646), ואף שלהלכה זו נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם.
למעלה מן הדרוש אוסיף, כי אף לגופו של עניין לא מצאתי בעונש רכיב כלשהו של חומרה. המבקש הפר את החוק תקופה ארוכה וזאת אינה הפעם הראשונה שבה הוא נתפס מפר הוראת חוק זו. וחמור מכך – המבקש ביצע את העבירות כאשר מאסר על תנאי מרחף מעל לראשו, ועל כן לא נותרה ברירה אלא לגזור לו מאסר ממש.
אשר על כן, הבקשה נדחית וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.
ניתנה היום,
כ"ה באדר התשס"ז (15.03.07).
ש ו פ ט