רע"פ 2584/11 זאהי חסון נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים שפירא, גרשון וקיסרי) בתיק עפ"ת 51275-10-10 מיום 3.3.11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה (השופט יציב) בת"ד 30020-08 מיום 20.9.10 (הכרעת דין מיום 14.6.10). עניינו של התיק - גרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים.

רקע והליכים

ב.

כעולה מכתב האישום, ביום 11.1.07 במהלך נסיעה בנתיב השמאלי, ניסה המבקש (יליד 1984) לעקוף רכב שנסע לפניו (להלן המזדה ) ולכן סטה לנתיב הימני (באותו כיוון נסיעה), אך מיד לאחר מכן סטה חזרה שמאלה לתוך הנתיב בו נסע רכב המזדה, תוך שהוא פוגע בו עם רכבו. המבקש המשיך לסטות שמאלה, איבד שליטה ועלה עם רכבו על אי התנועה. לאחר שפגע בעמוד תאורה התהפך הרכב על גגו בנתיב הנגדי. כתוצאה נגרמו מותו המיידי של מר קופטאן חסון עליו השלום (בן דודו של המבקש) ופציעתם של המבקש ונוסע נוסף.

ג.

המבקש הורשע בגרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין התשל"ז-1977 בצירוף סעיפים 40 ו-64 לפקודת התעבורה התשכ"א-1961; סטייה מנתיב הנסיעה, עבירה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 ונהיגה ברכב לא תקין, עבירה לפי סעיף 27(א) ו-(ב) לתקנות התעבורה. יצוין כאן, כי המבקש זוכה מעבירה של נהיגה במהירות בלתי סבירה.

ד.

להלן עיקרי הכרעת הדין: בית המשפט לתעבורה קבע (לאחר קבלת חוות דעת מומחים), כי ביסוד התאונה עמדה רמה לא תקינה של לחץ אויר בצמיגי רכבו של המבקש, ובכלל זה נקר בצמיגו הימני-אחורי; ואלה נגרמו בעקבות רשלנותו של המבקש. בין היתר נאמר, כי המבקש לא בדק את הלחץ בצמיגים לאחר רכישת הרכב, ולא בירר מהי רמת הלחץ הנדרשת. ועוד, כשלושה ימים לפני התאונה ולאחר שנהג בשטח בוצי, הבחין המבקש בירידה בלחץ האויר בצמיגים, אך נמנע מבירור הסיבה לכך, אף שככל הנראה, בנסיעה זו נגרם הנקר האמור. בנוסף, נמנע המבקש מבדיקת הלחץ בצמיג השמאלי הקדמי, וניפח את צמיגי הרכב שלא בהתאם לנדרש בדגם הרכב הרלבנטי. הוזכר גם, כי ביום התאונה הבחין המבקש בירידת לחץ בשלושה מצמיגי הרכב, אך הסתפק בניפוחם, מבלי לעמוד על הסיבה לירידת הלחץ החוזרת. לבסוף נקבע, כי חזרתו המסוכנת של המבקש לנתיב השמאלי נבעה מאי שמירת מרחק כנדרש מהרכב שנסע לפניו בנתיב הימני.

ה.

ביום 20.9.10 נגזר דינו של המבקש. בית המשפט עמד על חומרת רשלנותו הנמשכת של המבקש ביחס לטיפול במכוניתו. כן הוזכרה נהיגתו הרשלנית של המבקש, אשר לא הבחין ברכב שנסע לפניו ולא הקפיד על שמירת מרחק כנדרש. בית המשפט ציין, כי חרף הייסורים והצער שנגרמו למבקש כתוצאה מהתאונה וממות בן דודו, שהיה גם חברו הקרוב, על ענישתו להעביר מסר הרתעתי; לפיכך הושתו על המבקש 15 חודשי מאסר בפועל; 15 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה בה הורשע או עבירה של נהיגה בזמן פסילה במשך 3 שנים מתום מאסרו; ופסילה מקבלת רישיון נהיגה או החזקתו לתקופה של 12 שנים.

ו.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 20.1.11. בית המשפט חזר על חומרת רשלנותו של המבקש בתחזוקת רכבו ובנהיגתו וקבע, כי נוכח האמור אין בנסיבותיו האישיות כמו גם ביחסי הקרבה בינו לבין המנוח, כדי להצדיק הקלה בעונשו. הודגש, כי אי הקפדה על תחזוקת כלי הרכב יוצרת סיכון לנהג ולציבור העושה שימוש בכביש, ובמקרה דנא תוצאות ההתרשלות היו קטלניות - ויש ליתן לכך ביטוי בגזר הדין. לבסוף נקבע, כי העונש שהושת על המבקש הוא סביר ומידתי.

הבקשה

ז.

בבקשה (שהוגשה ביום 31.3.10) מלין המבקש על חומרת עונשו. נטען, בין היתר, כי שגה בית המשפט לתעבורה בכך שלא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המבקש - יתום מאב המסייע בפרנסת משפחתו - וכן לעברו הנקי. נטען גם, כי אף ממשפחת המנוח יצאה הבקשה כי לא יושת על המבקש עונש מאסר בפועל (ופניות ברוח זו ואחרות – גם מנכבדי ציבור - צורפו אף לבקשה זו). עוד נטען, כי רשלנותו של המבקש היא גבולית וברף הנמוך, שהרי מרבית הנהגים כלל אינם טורחים לודא מהי רמת הלחץ הנדרשת ברכבם. לבסוף נטען, כי עונשו של המבקש חורגת מרמת הענישה הנוהגת בכגון דא.

דיון והכרעה

ח.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה לא ראיתי מקום להיעתר לה. הלכה היא כי ככלל אין חומרת העונש כשלעצמה מקימה עילה למתן רשות ערעור, אלא במקרה של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 444/08 יוסף נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1285/11 בוחניק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) ואינני סבור כי עונשו של המבקש בא בגדר מקרים אלה, או בגדר נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות.

ט.

אף לגופם של דברים, עסקינן במי שפעם אחר פעם נתקל בבעיה בלחץ האויר בצמיגי רכבו ונמנע מבירור מקור הבעיה ומטיפול בה. המבקש לא בירר מהי מידת הלחץ הנדרשת בצמיגי רכבו, ואף לא שעה לעצתו של בעל רכב דומה בנושא. התנהגות זו אינה סבירה ומבטאת הקלת ראש בבטיחותו האישית של המבקש ובבטיחותם של נוסעיו וכלל ציבור הנוסעים בכביש. לכך מצטרף אופן נהיגתו של המבקש, שלא הקפיד על שמירת מרחק מרכב שנסע לפניו. בית משפט זה עמד לא פעם על כך שתרומתו למלחמה בתאונות הדרכים תוכל ככלל להיעשות אך באמצעות ענישה מרתיעה, אשר תסייע בהנחלת תרבות נהיגה זהירה, והקפדה על תקינות הרכב ובטיחותו נכללות בכך:

"הענישה של מעשי עבריינות מהותיים הקשורים לנהיגה בדרכים היא חלק מרכזי ואף דומינאנטי בכל מאמץ לצמצום עבריינות התנועה. אין בכך כדי להצביע על היעדר החשיבות בפיקוח על תקינות הרכב, בהתוויית כבישים בטוחים, בבניית גדרות ביטחון, בחינוך ובהסברה ועוד. אולם לכל אלה יהיה משקל אך ורק אם הנהגים יידעו אל נכון, כי מי שחוטא ברשלנות ובאי-אכפתיות נענש כדבעי, כדי להגן על חייהם ובריאותם של אלה אשר בהם הוא עלול לפגוע" ) רע"פ 4484/92 רפאל נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(5) 176, 178 - מפי הנשיא שמגר).

י.

מקובלים עליי דבריו של בית המשפט המחוזי, כי המבקש יצר סיכון לכלל המשתמשים בכביש בכך שנהג ברכב שאינו תקין, וראוי שהעונש ישקף מסר הרתעתי מפני יצירת סיכונים מיותרים מעין אלה. המדובר בתקלה שלא ארעה בהפתעה בזמן הנסיעה ובאין מנוס, אלא סימניה התגלו מספר ימים לפני התאונה, וחרף זאת נמנע המבקש מטיפול כראוי בה, ומכאן החומרה (במאמר מוסגר אציין, כי מהבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית המשפט המחוזי עולה, שהמבקש מנהל מוסך, ולכן ניתן להניח כי כללי הבטיחות נהירים לו, ויש בידו היכולת למדוד לחץ אויר).

יא.

סיכומם של דברים, עונשו של המבקש אינו חורג במידה ניכרת מהענישה הנהוגה, ויש בו כדי לאזן נכונה בין נסיבותיו האישיות של המבקש, ובכלל אלה עברו הנקי והאבדן שחוו המשפחה והוא, ושעליו רב מאוד הצער (לעניין זה ראו רע"פ 2166/09

כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)) לבין חומרת המעשה ותוצאותיו הטרגיות.

יב.

סוף דבר. אין בידי להיעתר לבקשה. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במועד ובמקום שנקבעו בבית המשפט המחוזי, קרי ביום 6.4.11 עד השעה 0900 במדור הערעורים שבבית המשפט המחוזי בחיפה.