פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
3073/11 - א'
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. אלעזר קרבסי
2. נעימה קרבסי
3. דרור רחמים
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור ועיכוב ביצוע על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.4.11 בע"פ 2012/10 שניתן
על-ידי השופט נועם
בשם המבקשים:
עו"ד מנחם בלום
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט נועם) מיום 1.4.11 בתיק ע"פ 2012/10, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופטת בר-אשר צבן) מיום 27.12.09 בתיק ב"ש 599/09. בקשה זו (בדומה לתיק רע"פ 3072/11) עניינה, בצוי הריסה שהוצאו נגד המבקשים לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 ("הריסה ללא הרשעה").
רקע
ב.
ראשיתו של ההליך בבקשה שהגישה המשיבה לצוי הריסה ללא הרשעה כלפי שמונה חנויות שהוקמו ללא היתר ברחוב שמואל הנביא בירושלים; המבקשים 2-1 טוענים לבעלות בשלוש מהחנויות, והמבקש 3 טוען לבעלות בחנות נוספת. בהחלטה ברע"פ 3072/11, שהוגש על-ידי המבקשים 2-1, התייחסנו לתנאים המאפשרים הוצאת צוי הריסה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, והבאנו מדברי השופט ג'ובראן בעניין אלדבעאת :
"לצורך מתן צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, יש להצביע על קיומם של שלושה תנאים מצטברים: האחד - נעברה עבירה בבניין...; השני - תחולה של אחת מהחלופות שנקבעו בסעיף 212 לחוק; והשלישי - שנקבע בפסיקה, קיומו של אינטרס ציבורי ברור ומובהק, המצדיק מתן צו הריסה זה" (רע"פ 8025/09 אלדבעאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם))
לענייננו די לציין, כי לעת הזאת גם המבקשים אינם טוענים כי החנויות נבנו בהיתר; כי בתי המשפט קבעו שהעבירות עצמן התיישנו (המבקש העיד בעצמו כי החנויות קיימות כעשור ; ראו פסקה 22 להחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים מיום 13.10.09), ובנוסף גם "אין למצוא את האדם שביצע את העבירה" (כלשון סעיף 212(1)) ולפיכך התקיימו יותר מאחת מהחלופות שבסעיף 212 לחוק; ולבסוף, כי קיים אינטרס ציבורי בהריסת החנויות. כלשון בית המשפט המחוזי:
"לגבי החנויות דנן, קיים אינטרס ציבורי ברור ומובהק, המצדיק מתן צו הריסה ללא הרשעה, זאת הואיל ומדובר במספר חנויות, אשר נבנו ללא היתר בנייה ובניגוד לתוכנית המתאר התקפה, בתוך חצר של בית משותף, אגב חריגה מקווי הבניין עד לקו המדרכה. מדובר בבנייה מאולתרת, לא אסטטית ונעדרת תשתיות, של שורת חנויות, אשר מהווה מפגע תכנוני וסביבתי של ממש, הנחזה לעיני כל, בצומת מרכזי בירושלים..." (פסקה 22).
ג.
הטענות בבקשה הנוכחית נחלקות לשני מישורים: מישור דיוני ומישור מהותי . במישור הדיוני הוזכר, כי ביום 4.11.09 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המבקשים (ע"פ 4877/09) והורה על השבת התיק לבית המשפט לעניינים מקומיים. נקבע שם, כי נוכח דחיית בקשת המבקשים לדחיית מועד דיון בשל החלפת ייצוג, "יש בסיס לטענת המערערים בדבר קיפוח הגנתם". מסיבה זו הוחזר התיק לבית המשפט לעניינים מקומיים, ואולם הודגש: "להבהרה ולמניעת ספק, עניינם של המערערים בע"פ 4877/09 ידון מראשית פרשת ההגנה " (ההדגשה הוספה - א"ר). בבקשה שלפנינו נטען, כי שגה בית המשפט לעניינים מקומיים שעה שדחה את בקשת המבקשים לחקור מחדש עדים שנשמעו במסגרת פרשת התביעה, שכן בכך נמנע מבא כוחם החדש לחקור אותם בסוגיית קיומו של אינטרס ציבורי חשוב בהריסת המבנים.
ד.
במישור המהותי נטען, בעיקר ובין היתר , כי לא הוכח קיומה של אף לא אחת מהחלופות שבסעיף 212 לחוק התכנון והבניה. נטען, כי לא נעשו כל מאמצים לאיתור מבצעי העבירה; כן נטען, כי העבירות לא התיישנו, כיון שכתבי אישום תלויים ועומדים בגינן - ובעניין זה העובדה שתיקי בית המשפט נגנבו כנמסר, אינה מעלה או מורידה. עוד נטען, כי לא הוכח קיומו של אינטרס ציבורי חשוב בנידון דידן, בין היתר נוכח פעולתן של חנויות רבות אחרות ללא היתר באותו אזור (לאחת מהן אף ניתן היתר חריג).
דיון והכרעה
ה.
לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. " רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם))". בקשה זו אינה עומדת בדרישות אלה. פסקי הדין הקודמים בהליכים דנא אינם מתיימרים לקבוע הלכה חדשה, או לשנות מההלכה הקיימת בדבר הנסיבות בהן יש לעשות שימוש בסעיף 212 לחוק התכנון והבניה (ראו עניין אלדבעאת הנזכר), ואין הם מעוררים איפוא שאלה משפטית העשויה להצדיק מתן רשות ערעור.
ו.
מעבר לצורך נתייחס בקצרה לטענות המבקשים. בכל הנוגע למישור המהותי יוזכר, כי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה מורה:
"נעברה עבירה בבנין לפי פרק זה, ואילו הורשע עליה אדם היה בית המשפט רשאי לצוות כאמור בסעיף 205, רשאי הוא לצוות כן אף ללא הרשעה, ובלבד שחלה אחת הנסיבות האלה:
(1)
אין למצוא את האדם שביצע את העבירה;
...
(5)
מי שביצע את העבירה מת או איננו בר-עונשין מסיבות שאין בהן כדי לעשות את פעולתו חוקית".
קביעת בית המשפט לעניינים מקומיים, כי המשיבה נקטה אמצעים סבירים לזיהוי עברייני הבניה היא קביעה עובדתית שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בה, "קל וחומר בגלגול שלישי" (רע"א 9503/09 ביטון נ' יצחק פורטל (לא פורסם)). יתר על כן, מפקחת הבניה מטעם המשיבה העידה, כי ההליכים הפליליים שנוהלו נגד המבקש "הופסקו נוכח גניבתם מבית המשפט של תיקי הפיקוח" (פסקה 22 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי); כבר הזכרנו זאת מעלה. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר שקיימים הליכים תלויים ועומדים, ולפיכך גם בקביעה כי העבירות התיישנו אין מקום להתערב. אין גם לבוא בטרוניה עם בתי המשפט הקודמים לעניין אי העדתם מחדש של עדי העיריה. בתי המשפט הם ארץ עמוסה, וליעילות הדיון בהם יש חשיבות. מקום שכבר היה למבקשים "יומם החקירתי" בהיותם מיוצגים (בטרם חילופי הייצוג), אין דופי בשיקול דעת שיפוטי הקובע, כי תם שלב ואין להשיב את הגלגל.
ז.
בכל הנוגע לקיומו של אינטרס ציבורי, הדבר התברר ונדון במפורט בפסקי הדין קמא. ואולם, אין צורך בדמיון רב כדי להבין מדוע הקמת שורה של חנויות ללא היתר פוגעת באינטרס הציבורי. עמד על כך בית המשפט לעניינים מקומיים:
"התמונות שהגישה המבקשת מלמדות על מצב עגום של סדרת חנויות אשר נבנתה בחצר של בניין משותף, ללא היתרי בניה, באזור שייעודו למגורים ובחריגה מקוי הבניין באופן שאף אינו מאפשר קבלת היתרי בנייה. ממילא שלאותן חנויות שבהן נמכר מזון ודרוש רישיון עסק להפעלתן, גם אין בשל כך רישיון עסק.
חנויות אלה נבנו ללא תכנון ראוי, בצורה לא אסטטית וממילא אף ללא תשתיות מתאימות. חזותן אכן נראית כמפגע סביבתי. בא כוחם של המשיבים מציע לייפות את החנויות... אולם גם בכך לא יהיה כדי להכשיר את העבירות שנבנו במקום שאינו מיועד למסחר... אין עניין ציבורי מובהק יותר מסילוקן של עבירות בניה מהסוג הנדון ובהיקף כה נרחב" (פסקאות 54-53 להחלטה מיום 13.10.09).
בנסיבות אלה, אף אילו היה פגם בהחלטה שלא לאפשר להעיד מחדש את גורמי העירייה - וכאמור לדעתי לא היה - אין בעיני ספק, שהשורה התחתונה בדבר קיומו של אינטרס ציבורי בסילוק המפגע היתה נותרת בעינה. בסופו של יום מדובר בבניה בלתי חוקית (אין טענה לקיומם של היתרי בניה), היוצרת מפגע ברור ובולט לעין; ואף אם לשיטת המבקשים אין זה המפגע היחיד בשכונתם, אין לאפשר לטענה זו למנוע מהרשויות לפעול לביעור הנגע - עניין אשר חייב להתחיל תמיד ממקום כלשהו; וכמו בפלישות, לגביהן נאמר "בית משפט זה לא יתן ידו להנצחתה של פלישה, אף אם הרשויות השתהו שנים רבות בעשיית מלאכתן" (רע"א 5333/05 גבריאלי נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם)), כך גם כאן; ו"בית משפט זה תפקידו לעורר את הרשויות בבואן לעשות מלאכתן, ולהגן על רכוש הציבור" (רע"א 11527/05 עיירית תל אביב נ' שרון לוי (לא פורסם)) – ובענייננו, על אינטרס הציבור.
ח.
סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה וממילא גם לא לבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצדה.
ניתנה היום,
כ"ג בניסן התשע"א (27.4.11).
ש ו פ ט