רע"פ 3306/98 שלום תנעמי נ. מדינת ישראל

ביום 18.11.94, בשעות הצהריים, נהג המבקש באופנוע ברחוב אשר ביפו. בהגיעו לצומת אירעה תאונה, בה פגע האופנוע עליו רכב המבקש באדם שחצה את הכביש מימין לשמאל, כיוון נסיעת האופנוע. אותו אדם, מוחמד בן אחמד סאלח ( להלן: המנוח ) מצא את מותו כתוצאה מתאונה זו.

בגין נהיגתו של המבקש באופנוע בנסיבות המקרה, הוא הורשע על ידי בית המשפט לתעבורה בעבירות הבאות: א. גרם מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיפים 304 לחוק העונשין, תשל"ז1977-; ב. נהיגה ברכב ללא רשיון נהיגה תקף לאותו רכב, עבירה לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה; ג. שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח ברת תוקף, עבירה לפי סעיף 2 לפקודת רכב מנועי (נוסח חדש), תשכ"א1961-; ד. עבירה של הפקרה אחרי פגיעה, לפי סעיף 64א'(א) לפקודת התעבורה.

עונשו של המבקש נגזר למאסר בפועל לתקופה של 22 חודשים, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 20 שנה וקנס בסך 8,000 ש"ח. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על ההרשעה ועל העונש נדחה. בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה עותר המבקש למתן רשות ערעור ולזיכוי מהעבירה של גרם מוות ברשלנות ומהעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה, ולחילופין להקלה בעונשו.

לא מצאנו ממש בבקשה ככל שהיא מתייחסת להרשעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. כפי שהוכח בראיות, לא הבחין המבקש במנוח בעת שירד מהמדרכה וחצה חלק גדול של מעבר החציה, על אף שלא היה כל גורם שיפריע לו לראות את המנוח. המבקש גם לא בלם את רכבו במועד. גם אם רבצה רשלנות לפתחו של המנוח כשחצה את מעבר החציה באור אדום ובכך התרשל, וגם אם בכיוון נסיעתו של המבקש היה ברמזור אור ירוק, היתה זו התרשלות מצידו כשלא ראה את המנוח במועד ולא נקט בצעדים המתאימים למניעת התאונה.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית בכל הנוגע להרשעה לפי סעיף 304 לחוק העונשין.

לעומת זאת, ניתנת רשות ערעור לעותר בכל הנוגע להרשעה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה ובאשר לעונש, והערעור בעניין זה יידון לגופו.

המבקש נהג ברכב שהיה מעורב בתאונה והוא ידע שנפגע בה אדם. השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא, אם המבקש "עצר במקום התאונה או סמוך לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה", במובן סעיף 64א(א). אין מחלוקת, שכתוצאה מהתאונה התהפך אופנועו של המבקש וכי הוא קם ממנו וניגש למקום התאונה, מקום בו שכב המנוח. המחלוקת מתמקדת בשאלה, אם פעולתו של המבקש בהקשר זה היתה " כדי לעמוד על תוצאות התאונה " במובן הסעיף.

בהחליטו להרשיע את המבקש בעבירה לפי סעיף 64א(א), מבהיר בית המשפט המחוזי כי היה על המבקש לוודא שיוחש טיפול למנוח לפני שימהר לנטוש את המקום, וכן כי המבקש לא טרח להשאר במקום לפרק זמן מינימלי שמאפשר לו לוודא שהמנוח אכן יטופל כיאות.

דעתנו היא, שבנסיבות המקרה זכאי היה המבקש להנות מהספק, ולנוכח הראיות שבאו בפני בית המשפט לתעבורה היה מקום לזכותו מהעבירה לפי סעיף זה.

על פי ראיות שבאו בפני בית המשפט, המבקש ניגש למקום בו שכב המנוח, עמד לידו מספר דקות ונוכח לדעת שהוא מקבל טיפול חבישה על ידי אחר. בנוסף, על פי גירסתו וגירסה של עד אחר, הוא ביקש שיוזעק אמבולנס ואף נאמר לו שאמבולנס עומד להגיע. כך נהג על אף שהוא עצמו נפגע בתאונה ופניו היו זבות דם, ואף הוצע לו שהוא עצמו יועבר לבית חולים. לא הובהר בערכאה הראשונה או בערכאה השניה, ואף לא בטיעון בפנינו, מה היה ביכולתו של המבקש לעשות מעבר לכך, במסגרת הדאגה שתוגש עזרה למנוח. למען השלמות, יצויין בהקשר זה שאכן כעבור דקות הגיע אמבולנס למקום, והיום יודעים אנו מפי עדות רוקח שהגיע למקום וראה את פגיעתו של המנוח, שאסור היה להושיט לו עזרה על ידי הזזתו, בשל הנזק שיכול היה להיגרם לו עקב כך.

דעתנו היא, על כן, שעל פי כלל נסיבות המקרה, והזכרנו לעיל את חלקן, לא הוכחה העבירה לפי סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה, ויש לזכות את המבקש מעבירה זו - וכך אנו מחליטים.

עם זאת, כמוסכם על סנגורו של המבקש, עבר המבקש עבירה על תקנה 144 לתקנות התעבורה - עבירה הקובעת כללי התנהגות במקרה של תאונת דרכים כשהתוצאה היא גרם מוות או פגיעה בגוף - ובעבירה זו אנו מרשיעים אותו.

משהוחלט לזכות את המבקש מהעבירה לפי סעיף 64א(א) הנ"ל, יש להקל בעונשו. אין ספק, שחומרתה של עבירה זו תרמה תרומה משמעותית לעונש שהוטל על המבקש - הן לגבי אורך תקופת המאסר והן לגבי אורך תקופת שלילת הרישיון. עם זאת, יש לזכור שהמבקש הורשע בעבירה אשר גרמה למותו של אדם, וזאת כשהוא נוהג ברכב ללא רישיון נהיגה. אין להתעלם גם מכך שלמבקש שורה של עבירות קודמות, כולל עבירות רבות בנהיגה, וביניהן עבירות שיש עמן חומרה.

בהתחשב בכלל הנסיבות, מתקבל הערעור גם על גובה העונש, ובמקום העונש של 22 חודשי מאסר יבוא העונש של 15 חודשי מאסר, ובמקום פסילת הרישיון לעשרים שנים תבוא פסילה לתקופה של עשר שנים.

ניתן היום, כד' בתשרי התשנ"ט

(14.10.98).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט

החלטה

לבקשת הסניגור ובהסכמת באת כוח המדינה, יתחיל המבקש את ריצוי עונשו ביום 15.11.98. בתאריך זה יתייצב בבית המשפט לתעבורה בתל אביב עד שעה 10:00.

הערבויות שהומצאו על ידי המבקש יעמדו בעינן עד להתייצבותו לריצוי העונש כאמור.