רע"פ 5356/01 זאב שוויץ נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיא השופט ו' זיילר, והשופטים ד' חשין וי' צור) בע"פ 2194/01 מיום 24.6.01 בו קיבל בית המשפט את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ח' לי-רן) בת.פ. 3179/00 מיום 7.5.01.

1.המבקש הורשע בבית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ח' לי-רן) בת.פ. 3179/00 בביצוע עבירות החזקה ושימוש בסם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו7-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג1973-. ביום 7.5.01 גזר בית משפט השלום את עונשו של המבקש לעשרה חודשי מאסר בפועל בנוסף לשמונה חודשי מאסר על תנאי למשך תקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר. בגזר דינו הסתמך בית-המשפט על תסקיר מבחן שהוגש לו על-ידי שירות המבחן. היות והמבקש שהה במעצר למשך תקופה זו השתחרר המבקש לביתו במועד גזר הדין.

2.המשיבה הגישה ערעור על פסק-הדין של בית משפט השלום. בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד הנשיא ו' זיילר והשופטים ד' חשין וי' צור) קבע ביום 24.6.01 (בע"פ 2194/01) כי העונש שהוטל על המבקש על-ידי בית משפט השלום היה קל מידי וחרג מאמת המידה הראויה במידה המצדיקה את התערבותו. עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש הוארך בעשרה חודשים נוספים. לאור זאת, הורה בית-המשפט המחוזי על שליחתו של המבקש למאסר ביום 8.7.01.

3.המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה ביום 5.7.01. בבקשתו מעלה המבקש שתי טענות המצדיקות, לטענתו, מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי. האחת היא כי אין זה ראוי שערכאת הערעור תחמיר את עונשו של מי שמצוי בתהליכי שיקום מתקדמים. ביחס לכך מלין המבקש על כך שבית-המשפט המחוזי לא מצא לנכון לבקש תסקיר משלים משירות המבחן לפני שקיבל את הערעור של המשיבה. טענתו השנייה של המבקש היא כי אין זה ראוי לשלוח למאסר אדם, שכבר ריצה את עונשו כפי שנגזר עליו על-ידי בית משפט השלום, לאחר ששהה תקופת זמן משמעותית מחוץ לכותלי הכלא והשתלב במסלול שיקומי מוצלח. בו ביום ביקשתי את תגובת המשיבה לבקשת רשות הערעור, וזו הביעה התנגדותה לבקשה ביום 20.7.01.

4.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובת המשיבה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. בית משפט השלום בחר לשים את הדגש על עמדת שירות המבחן למבוגרים לפיה היה מקום להטיל על המבקש תקופת מעצר קצרה כדי להגדיל את סיכויי השיקום והגמילה שלו מסמים. בית-המשפט המחוזי בחר לשים את הדגש על העובדה כי למבקש עבר פלילי ניכר הכולל עשר הרשעות בעבירות סמים, רכוש ואלימות, ועל העובדה כי הוא ריצה בעבורן עונשי מאסר מספר פעמים בעבר. העבירה בה הואשם והורשע המבקש הינה עבירה חמורה לכל הדעות. על רקע זה בחר בית-המשפט המחוזי בגישה מחמירה יותר מזו של בית משפט השלום, תוך שהדגיש כי אין הוא ממצה עם המבקש את הדין, בהתחשב בתסקיר שירות המבחן. שתי הערכאות התחשבו במכלול השיקולים ויישמו אותן על נסיבות המקרה שעמד לדיון לפניהן. אין מקום שבית משפט זה יבחן את הסוגייה בפעם השלישית, שכן אין המקרה מעורר שאלה בעלת חשיבות כללית או עקרונית החורגת מגבולותיו של התיק הנדון. היות שכך, לא נופל העניין שלפנינו לגדר העניינים המצדיקים מתן רשות ערעור בבית-משפט זה. ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128.

5.אשר לטענת המבקש כי אין לשולחו למאסר לאחר שכבר שהה פרק זמן משמעותי מחוץ לכותלי הכלא, הרי שלעיתים, מוצאים לנכון בתי-המשפט להורות לפלוני או לאלמוני להתייצב למאסר לאחר ששהה מחוץ לכותלי בית-הכלא כתוצאה מקבלת ערעור המדינה על קולת העונש שהוטל עליהם. ראו למשל ע"פ 4077/01 מדינת ישראל נ' רביבו (טרם פורסם). בית-המשפט המחוזי בקבלו את ערעור המשיבה מצא לנכון להסיג שיקול זה במסגרת יישום מדיניות הענישה הראויה בעיניו. גם עניין זה אינו מעורר חשיבות עקרונית החורגת מגבולותיו של המקרה הנדון.

6.טענתו של המבקש, כי היה על בית-המשפט המחוזי להורות על הכנת תסקיר מבחן משלים, אין בה כדי להושיע. בית-המשפט הוא המוסמך להורות על הכנת תסקיר המבחן אך בנסיבות המקרה הוא לא היה חייב לעשות כן. הפעלת שיקול הדעת שלו בעניין זה אינה מקימה בסיס להיענות לבקשת רשות הערעור. ראו לעניין זה רע"פ 4877/01 ברזאני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).

7.לאור כל אלה אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

על המבקש להתייצב לריצוי עונשו בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בירושלים ביום 30.8.2001, עד השעה 10:00.