רע"פ 566/14 אברהם זריזי נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר' בן-יוסף) מתאריך 12.12.2013 בתיק עפ"ת 55560-11-13, שבגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית המשפט לתעבורה בתל אביב-יפו הנכבד לדחות "בקשה לחישוב פסילה", שהגיש המבקש.

להלן יפורטו בתמציתיות הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

2.

המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה הנכבד עקב הודייתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע העבירות הבאות: נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים (עבירה לפי סעיף 26(2) ל תקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן:

תקנות התעבורה ) וסעיפים 68 ו-62 ל פקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה )), נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף (עבירה לפי סעיפים 10(א) ו-62(1) ל פקודת התעבורה ) ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת-תוקף (עבירה לפי סעיף 2 ל פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970 ). בתאריך 04.07.2011 נגזר דינו של המבקש והושתו עליו העונשים הבאים: קנס בגובה 2,500 ש"ח; 11 חודשי פסילת רשיון נהיגה ו-7 חודשי פסילת רשיון על תנאי. כן נדרש המבקש לחתום על התחייבות כספית בסך 10,000 ש"ח, שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות, או בזמן פסילה.

3.

בתאריך 29.09.2013 הגיש בא-כח המבקש בקשה לבית המשפט לתעבורה הנכבד, ובה עתר לחישוב תקופת הפסילה שהושתה עליו, החל ממועד מתן גזר-הדין – חרף העובדה שלא הופקד רשיון הנהיגה, או תצהיר חלופי עד למועד הגשת הבקשה. בית המשפט לתעבורה הנכבד דחה את הבקשה הנ"ל וכן "בקשה לעיון נוסף" בהחלטתו הראשונה. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי הנכבד על החלטת בית המשפט לתעבורה הנכבד – נדחה אף הוא ומכאן הבקשה שלפני.

4.

בבקשתו חוזר בא-כח המבקש למעשה על הטיעונים שטען בפני הערכאות הקודמות, ואלו הן בתמצית: רשיון הנהיגה של המבקש פקע כבר בשנת 2005 ורשיון זמני שניתן לו – פקע בשנת 2009 (המבקש הורשע בין היתר עקב הודייתו בנהיגה ללא רשיון נהיגה תקף). לשיטתו של בא-כח המערער מאחר שאדם שרשיונו פקע ולא חודש במשך תקופה העולה על שנתיים – יש לראותו כ"בלתי מורשה לנהיגה", כלומר כמי שאיננו מחזיק כלל ברשיון נהיגה ולפיכך איננו מחוייב בהפקדת רשיון נהיגה (או תצהיר) כתנאי לתחילת מניין ימי הפסילה. הסניגור מבקש לבסס את טיעונו על פסק-הדין ב-ע"פ 7431/10 פלוני נ' מדינת ישראל

(21.11.2010) (להלן: עניין פלוני ), שם נקבע כי מי שאיננו מחזיק ברשיון נהיגה, ולא החזיק מעולם ברשיון נהיגה , איננו צריך להפקיד תצהיר מטעמו כתנאי לתחילת מניין ימי פסילה שהושתו עליו.

דיון והכרעה

5.

השאלה אותה מביא כעת בא-כח המבקש לפתחי בית משפט זה – כבר הובאה בעבר על-ידי אותו בא-כח בפנינו, ו נדחתה . זאת במסגרת הכרעה בשלוש בקשות רשות ערעור, שאוחדו לכדי פסק-דין אחד (ראו: רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל (06.10.2005) (להלן: עניין ביטון )). ב עניין ביטון דובר ב-3 מקרים עם נסיבות כמעט זהות לאלה של המקרה שלפנינו כעת, שכן גם שם דובר בנהגים שרשיונם פקע תקופה ארוכה לפני המועד שבו נפסל רשיונם. השופט

א' א' לוי קבע בהחלטתו ב עניין ביטון כי יש לפעול על פי הוראות תקנה 557(א) ל תקנות התעבורה , המורות כדלקמן:

"(א)

הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר-תוקף אותה שעה. "

בפסק-הדין ב עניין פלוני אין כדי לשנות, כהוא זה, את ההלכה שנקבע ב עניין ביטון , שכן היא עוסקת באופן מובהק במקרה שונה , העוסק במי שלא החזיק מעולם ברשיון נהיגה, אשר איננו נכנס לפיכך, אף מהבחינה הלשונית, בגדרי תקנה 557(א) הנ"ל (ראו: פיסקה ו' לפסק-דינו של חברי, השופט א' רובינשטיין ב עניין פלוני ).

זאת ועוד – אחרת. גם הרציונל עליו עמד השופט א' א' לוי בפסק-דינו ב עניין ביטון – החשש שמא מי שרשיונו נפסל ימשיך לעשות שימוש ברשיון שתוקפו פקע, תוך שינוי פרטים ברשיון שיציגו מצג לפיו הרשיון תקף – חל במלוא תוקפו בעניינו ואיננו חל במקרים מסוג זה שבו עסק עניין פלוני .

6.

מכל מקום, כפי שהובהר לעיל, הבקשה לא מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך, אשר לא הוכרעה בעבר (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"פ 4515/07 אבו שנב נ' מדינת ישראל (17.10.2007) ואף לא נראה כי נגרם פה למבקש עיוות דין, כמשמעו בפסיקה – לפיכך דין הבקשה להדחות . עוד אציין כי גם לגוף הדברים – אין יסוד לטענות המועלות בבקשה.